בעבר מהפכה טכנולוגית הגיעה אחת לדורות, וכשהתרחשה נדרשו עוד שנים עד שהוטמעה והתממשה לכדי שינוי עולמי. כך למשל בהמצאת הדפוס, החשמל והאינטרנט. בעידן הנוכחי החדשנות גדלה בקצב אקספוננציאלי. הבינה המלאכותית הגנרטיבית – ChatGPT ודומיו – שהסתערה בן לילה על חיינו הגדירה מחדש כמעט כל תחום. בעולם שבו כל עדכון, גרסה או פיתוח מאיצים את הבאים בתור נדמה שאין עוד מקום לדבר על "מהפכות", כי אם על רצף בלתי פוסק של תהפוכות יומיומיות שמעצבות את חיינו שוב ושוב מחדש ושמחייבות אותנו להסתגל לשינוי כמצב קבוע.
בסדרת הפודקאסט "החדשנים" מבית The Marker Labels, בשיתוף אוניברסיטת אריאל, אנחנו מנסים להקפיא לרגע את הזמן ולבדוק מה נשתנה, ומבקשים לעמוד על הצומת הקריטי שבין האקדמיה לתעשייה, כמחולל הגדול של החדשנות.
האם יש בכלל "הפרעות קשב"?
יותר ממיליון מרשמים לתרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז מחולקים מדי שנה בישראל. אבל עוד לפני כן, האם נכון בכלל לדבר על "הפרעת" קשב וריכוז? ד"ר יעקב אופיר, פסיכולוג קליני ומרצה בכיר בחוג לחינוך באוניברסיטת אריאל, משוכנע שלא. "הפרעת קשב היא לא מחלה וריטלין הוא לא תרופה", כך קרא לספרו בנושא.
הוא מפנה אותנו ל-DSM, "התנ"ך של הפסיכיאטריה", ומזכיר שגם הומוסקסואליות נכללה במדריך ההפרעות הגדול, כשטיפולי המרה היו מקובלים. מה הופך התנהגות אנושית להפרעה? איך זה ששיעור גבוה כל כך מהאוכלוסייה לוקה בה? וכיצד ייתכן שרבים כל כך חושבים, בלי ביסוס מדעי, שניתן לזהות אותה ב-MRI? אלו רק חלק מהשאלות שהוא מעלה בפרק שמוקדש ל-ADHD.
הגישה הלא קונבנציונלית הזו נתקלת בביקורת נוקבת מצד קולגות. קשה גם להתווכח עם הורים שטוענים שהטיפול הכרוני שינה את בנם המאובחן מקצה לקצה. אבל ד"ר אופיר ממליץ להם לראות ולקבל את הילד הקצת אחר כפי שהוא, ולהתאים עבורו מסגרות מתאימות. "אם תזרקו על אדם עם צליאק רק גלוטן, ברור שלא יהיה לו מה לאכול. אם נייצר נעליים רק במידות 42-38, ואז תגיע ילדה עם מידה אחרת – ברור שלא נוכל לכווץ או למתוח אותה לתוך המידות הקיימות", הוא אומר.
לצדו בפודקאסט התארח גם בר אלפנדרי – מוזיקאי, יוצר וזמר היפ הופ. הוא משתף מניסיונו כילד עם ADHD, וכעת כאב טרי ועצמאי עם עסק ועובדים. עם הזמן הוא למד לתעל את העניין ואפילו להשתמש בו ביצירה – "הפרעת קצב וריקוד", כלשונו. מתברר שגם זה נפוץ מאוד.
כשסייבר פוגש AI ולהפך
הבינה המלאכותית היא גם סיבה לדאגה, ולא רק בהקשרי הפרנסה שלנו או האפשרות שהרובוטים ישלטו בנו. כאן ועכשיו, אנחנו עלולים להימצא תחת מתקפת סייבר מתוחכמת, זמינה ופשוטה מאי פעם לביצוע, ואפילו בלי שנדע. "AI מעצים סיכונים קיימים", אומר ד"ר רוני אוחיון, מנכ"ל ומייסד הסטארט-אפ DeepKeep. "אם פעם כדי לתקוף ארגון היה צריך לשתול אצלו נוזקות במאמץ אנושי, היום אפשר להפעיל בוטים 24 שעות ביממה מכל מקום בעולם בלי שיתעייפו". אבל זה עוד המקרה הקל. הסכנה היותר מהותית נוגעת לתקיפות והטעיות מסוג חדש לגמרי – ממש בבסיס הנתונים. המידע שעליו האלגוריתם אפילו מתאמן עלול להיות שגוי במכוון. ועוד לא דיברנו על דיפ פייק, שלגורם האנושי – ואחראים ככל שיהיו העובדים והמשתמשים הביתיים – אין שום סיכוי לזהות.
ד"ר רן דובין, מהמחלקה להנדסת מחשבים ותוכנה באוניברסיטת אריאל, מוסיף נדבך חשוב: תקיפה דרך שרשרת האספקה, ובעיקר תוכנות צד ג' שהארגון לא תמיד מודע אליהן וחלקן כבר לא נתמכות. "האתגר של מערכות הלמידה הוא לא רק באינפוט שהן מקבלות, אלא שהן עצמן הפכו להיות כלי נשק. במחקר שלנו אנחנו מראים שכבר בתוכן יש נקודות תורפה שעלולות לסכן את הארגון. פיתחנו מספר שכבות הגנה, וברגע שהמערכת רואה את המודל, עוד בלי לפתוח אותו, היא יודעת לזהות איום, לנקות אותו, להוציא עוקצים שהוסוו בו ולשמור בחזרה כמודל תקין", הוא אומר. תעשיית ה-AISEC, אבטחת מידע בעידן ה-AI, ממחישה היטב את חשיבות ההפריה ההדדית והקשר הרציף בין תעשייה לאקדמיה.
כך, כבר בספסל הלימודים, הסטודנטים של ד"ר דובין עובדים על טכנולוגיות שמשמשות בעולם האמיתי. במקביל צוותי המו"פ של ד"ר אוחיון נעזרים רבות במתודולוגיה ובפלטפורמה האקדמית כדי לפצח את האתגר הבא.
מה נעשה עם ה-FOMO הזה?
מה אנחנו מפספסים כשאנחנו מנסים, כמו בסרט ההוא, "הכל בכל מקום בבת אחת"? תופעת ה-FOMO - Fear of Missing Out, נטועה אצלנו עמוק בדנ"א. "הנטייה להשוואות חברתיות היא אנושית, אוניברסלית, הישרדותית אפילו", אומרת פרופ' הדסה ליטמן-עובדיה, פסיכולוגית תעסוקתית, מרצה וחוקרת באוניברסיטת אריאל. "אנחנו משווים את עצמנו כל הזמן וכמהים להיות חלק. זה טבעי, אבל עם הטכנולוגיה – הגזמנו קצת. ברשתות החברתיות אנחנו מקבלים את הגרסאות הכי מלוטשות, מרוטשות, מוקצנות ומושלמות של הזולת, ובינתיים מעבירים שעות של גלילה שעושות לנו מאוד רע". כמי שחקרה לעומק את חרדת ההחמצה, אנחנו מקבלים ממנה תובנות חשובות לקריירה, לזוגיות ועוד – כולל הפתעה חיובית אחת – וגם טיפים לחיים.
למשל, להרחיק את המסכים מחדר השינה ולא לפתוח איתם את הבוקר. אם כי במציאות חיינו הנוכחית, לא בטוח שזו גזירה שנוכל לעמוד בה.עוד מומחה לעניין הוא יובל אברמוביץ' – סופר ומרצה בינלאומי, שחקן ויזם חברתי ועסקי, או בקיצור, FOMO אחד גדול. אחד מספריו, "האיש שאהב את הטלפון שלו יותר מדי", מוקדש לתופעה. בצד הרצון והמחויבות להתנתק קצת, לא להיות זמין כל הזמן, הוא מודה בהשלמה: "סמארטפון וטאבלט הם הדף וצבעי הגואש של ימינו". לכן העדיף לחדול את המלחמה הסיזיפית עם בנותיו על זמן המסך.
על איזה צד נפגוש את טראמפ
הערת אזהרה: בעידן טראמפ, זה תמיד "נכון לשעתו". הפרק המדיני בעונה שלנו הוקלט וצולם מיד לאחר הביקור עתיר העסקאות והכיבודים של הנשיא האמריקאי במדינות במפרץ. מאז, כפי שהנחנו, קרו אי אילו תהפוכות במזרח התיכון. ועדיין, כפי שמתעקשת באוזנינו הדס לורבר – בעלת ותק של 25 שנים בקהילת המודיעין, עד לאחרונה ראש חטיבת ארה"ב במל"ל וכיום מנהלת פרויקט ישראל-ארצות הברית ב-INSS – גם אצל טראמפ אפשר לזהות אסטרטגיה כוללת וסדורה ולהתנהל בהתאם. מול ישראל לרגע נראה היה שהשותפות ההדוקה מוחלפת בידידות חדשות ובציר עוקף ירושלים. לורבר לא חושבת שמדובר בתפנית אסטרטגית: "יש כאן משהו שנבנה, אני חושבת שזו תפיסה כוללת של ארכיטקטורה אזורית שטראמפ הניח בהסכמי אברהם. בצעדי תינוק הוא מפתח את זה עכשיו, והוא ירצה לצרף את ישראל לעגלה".
המשחק הבין-מעצמתי החדש, היא אומרת, הוא במרוץ לעליונות טכנולוגית. "הגיאו-טכנולוגיה מכתיבה את הגיאו-אסטרטגיה ותעצב את העולם החדש". לישראל, שבמידה מסוימת איחרה את הרכבת ב-AI, יש המון מה להציע. אם רק תשחק חכם. ד"ר אייל רובינסון, חוקר במחלקה ללימודי המזרח התיכון בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת אריאל, מספר על מחקרו הטרי לעמדת הציבור האמריקאי בענייני חוץ וביטחון. מתברר שהציבור עקבי בתיעדוף הנמוך לנושאים אלו, אם כי קיים סנטימנט אנטי בדלני שמתנגד לפרישה מבריתות. "זה עצב רגיש יותר. רכיב שהיסטורית הוא כבר חלק מהנרטיב".
כמי שמתמחה, בין היתר, בנאט"ו, ד"ר רובינסון לא מציע להספיד את הברית הצפון אטלנטית: רוסיה, שפלשה לאוקראינה גם כדי לבלום את התרחבותה, קיבלה בתוכה את פינלנד על גבולה הארוך ואת שבדיה. אבל האם הברית תשרוד את המזג של טראמפ, שמציב עכשיו רף מינימלי גבוה במיוחד להוצאות הביטחון של כל חברה? ימים יגידו.
ידידו הטוב ביותר של האדם המיוחד
את הפרק האחרון בעונה בחרנו להקדיש למטפלים ההולכים על ארבע – לקסם שמתרחש במפגש טיפולי בין כלב לילד על הספקטרום האוטיסטי, אדם בגיל השלישי ועוד. ביקשנו להבין מה יש בכלב עצמו שמאפשר תקשורת ייחודית כל כך – מעל ומעבר לזו שקורית בין שני אנשים – ואיך מכשירים את האדם המטפל בו כדי למקסם את הדינמיקה הזאת. בפודקאסט מתארחת פרופ' אסתי בן יצחק, מנהלת מרכז ברוּקנר לחקר האוטיזם במחלקה להפרעות תקשורת באוּניברסיטת אריאל, שהשלימה מחקר מרתק בנושא בגנים בחינוך המיוחד במודיעין. היא מספרת לנו על תוצאות שומטות לסתות, מבחינתה, במה שנוגע לתקשורת לא מילולית, ג'סטות, קשר עין, אינטראקציות ועוד – ומנסה להסביר כיצד זה קורה.
לצדה אנחנו מארחים את דרור בר-אל, מנהל DogArt – חוות הכלבים של דרור, המכללה להכשרת מאלפים וכלבנים טיפוליים. עם ותק של 35 שנה, דרור לוקח אותנו לחוויה המרגשת ונותן כמה טיפים לאיך מתחילים ואיזה גזע מומלץ לכל סוג של אינטראקציה. אם כי מהניסיון שלו, אין כלב שלא מביא מעצם היותו את התרומה הפוטנציאלית, ואין אדם שלא יכול להיתרם ממנה.
בשיתוף אוניברסיטת אריאל
