השנים הראשונות בחיי הילד מביאות איתן אינספור שאלות: האם הוא ישן מספיק, מדוע הוא מסרב לאכול, מתי עיכוב מסוים דורש בדיקה – וכמה מהדאגות הן פשוט חלק טבעי מההורות. ד"ר אבי ברכר, מומחה ברפואת ילדים, רופא ילדים התפתחותי ורופא קשב, מציע להורים לא לבחור בין תחושת הבטן לבין הידע המקצועי, אלא לשלב ביניהם.
לדבריו, אין להקל ראש באינטואיציה: "אינטואיציה הורית זה דבר מאוד מאוד חשוב וטוב". עם זאת, הוא מדגיש כי "חשוב שיהיו ידע וכלים כדי לראות אם באמת התחושה הראשונית של ההורה היא מספיק מבוססת או לא". כאשר עולה חשש לפער בתחומי המשחק, התקשורת, השפה או התנועה, מומלץ להתחיל בהתייעצות עם רופא הילדים או אחות טיפת חלב, ובהתאם לצורך לפנות לאבחון התפתחותי.
החשיבות של מעקב והתערבות מוקדמת נובעת, בין היתר, מקצב ההתפתחות בגיל הרך. "שש השנים הראשונות הן מאוד משמעותיות, תשעים אחוז ממסת המוח מתפתחת בשנים האלה", מסביר ד"ר ברכר. בתקופה זו נבנים לדבריו היסודות לשפה, לתקשורת, למשחק, לתנועה, לביטחון רגשי וליכולת להתמודד עם תסכול.
על בסיס תפיסה זו פיתח ברכר את גישת "הורות התפתחותית", המבקשת להעניק להורים מעין מפת דרך מגיל לידה ועד גיל שש: מה מצופה מהילד בכל שלב, אילו פעילויות יכולות לקדם אותו ומתי עשויות להידלק נורות אזהרה. לצד המועדון המקוון שהקים, הוא פרסם מדריכים דיגיטליים העוסקים בשינה ובאכילה בשנת החיים הראשונה.
עצת הזהב שלו פשוטה: "חשוב להתבונן על הילד ולא להתכחש לדברים שרואים". אם מתעורר ספק, אין צורך להישאר לבד עם הדאגה. במקום לרדוף אחר שלמות, הוא מציע "לא להיות ההורה המושלם, אלא להיות ההורה שנמצא ומכיל את התגובות של הילד, את הרגשות של הילד".
בחירת טיפול היא בהתאם להחלטת מטפל מוסמך ולהתייעצות עמו. האמור בכתבה אינו מהווה משום המלצה, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך.
בשיתוף ד"ר אבי ברכר
