האם ידעתם שבישראל משקים גידולים חקלאים עם קולחין (שפכים מטוהרים) המכילים
כ- 15% שפכים תעשייתיים אשר בהם עשויים להיות חומרים מסוכנים כמו מתכות כבדות, ממסים, חומרי הדברה, תרופות וכיו"ב?
המים הם משאב חיוני ומוגבל, במיוחד במדינה כמו ישראל, בה יש אקלים חצי מדברי וחקלאות מושקית מפותחת, ולכן הוחלט לטהר שפכים כך שיעמדו באיכות שתאפשר שימוש בהם להשקיה חקלאית. השינוי התפיסתי לניצול קולחין להשקיה חקלאית הוביל למהפכה שהחלה בשנות השמונים.
עד אותה תקופה מרבית השפכים הביתיים והשפכים התעשייתיים הוזרמו לים ללא טיפול, דרך הנחל או הוואדי הקרוב, תוך פגיעה בסביבה ובמקורות המים. במסגרת השינוי ולצורך ניהול הסיכון שבשימוש בקולחין להשקיה נקבעו בחקיקה רמות הטיפול הנדרשות בשפכים, הוגברו פעולות הפיקוח והאכיפה ובוצעו השקעות כלכליות רחבות היקף במערכות ההולכה והטיפול בשפכים. כיום ישראל משיבה כ–87% מהשפכים להשקיה חקלאית! מדובר על היקף גדול משמעותית לעומת שאר המדינות המפותחות בעולם, אשר בהן רוב הקולחין מוזרמים לנחל או לים, ולכן נדרש ניהול קפדני וייחודי שימנע פגיעה בבריאות הציבור ובסביבה.
על אף שהשפכים התעשייתיים מהווים כ-15% מסך השפכים המוזרמים למערכת הביוב הציבורית, במקרים רבים הם הגורם לפגיעה במט"ש (מתקן טיהור שפכים) הציבורי או באיכות הקולחין ובאפשרות להשיבם להשקיה חקלאית.
מזהמים אורגנים ואנאורגניים
השפכים התעשייתיים לסוגיהם מכילים מגוון מזהמים הניתנים לחלוקה לשני סוגי מזהמים: אנאורגניים ואורגנים.
המזהמים האנאורגנים מורכבים בעיקר ממתכות כבדות כגון נחושת, כרום וכספית העלולים לגרום לפגיעה בבריאות האדם ובעלי החיים לדוגמה - 1 מטר קוב של שפכי מפעל לציפוי מתכות לא מטופלים עלולים לזהם במתכות כבדות (כגון אבץ, כרום, ניקל, קדמיום) 10,000-100,000 מטר קוב של מים ולפסול אותם מהשקיה חקלאית.
המזהמים האורגניים נחלקים לחומרים פריקים שרובם פחמימות, זרחן וחנקן העלולים לגרום לפגיעה בגופי מים טבעיים או לעלויות טיפול ותחזוקה גבוהות במט"ש. לדוגמה – שפכים של מפעל מזון עם עומס גבוה של פחמימות המוזרמים לנחל עשויים לגרום לפגיעה בסביבה הטבעית, ולתמותה של דגים וחסרי חוליות; שמנים ושומנים בשפכי המפעל שאינם מטופלים ומוזרמים למערכת הביוב הציבורית עלולים לסתום את הצנרת, להרוס משאבות ולפגוע ביכולת הטיהור במט"ש.
כמו כן, בשפכי תעשייה עשויים להיות מזהמים אורגנים כגון חומרים כימיים שונים, דטרגנטים, חומרי הדברה, תרופות והורמונים שעשויים להיות רעילים, מסרטנים, אנדוקריניים או מוטגניים שפוגעים במט"ש או שאינם מטופלים בו ומוזרמים עם הקולחין להשקיה או לסביבה.
בנוסף, לשפכי התעשייה יש תכונות כגון ריח, ערך הגבה (pH) וטמפרטורה בערכים קיצוניים העלולות לגרום מפגעים ומטרדים.
מקורות המים (כגון: מעיינות, נחלים, אגמים ומי תהום), הימים (הים התיכון והים האדום) והקרקע עלולים להזדהם משפכי תעשייה, באופן ישיר - עקב שפך או דליפת צינור ביוב; ובאופן עקיף - עקב הזרמה של שפכים לנחל בגלל פגיעה ביכולת טיהור השפכים במט"ש לאיכות הנדרשת להשקיה חקלאית. לפי דו"ח של רשות המים ל"סיכום פעולות לאיתור, הערכת היקפים ושיקום מי תהום המזוהמים ממקור תעשייתי 2017" ב-21 מתוך 25 אזורי תעשייה מנוטרים נמצאו מי תהום מזוהמים, בעיקר בחומרים אורגניים מוכלרים על סוגיהם השונים, כאשר באתרים המזוהמים ביותר ריכוזי המזהמים מגיע לכ-3 סדרי גודל מעל התקן הישראלי לשתייה.
עקרונות הרגולציה על שפכי תעשייה
אגף שפכים, קרקעות ודלקים במשרד להגנת הסביבה אחראי לנושא שפכי התעשייה בישראל. האגף אחראי לפתח את המדיניות והרגולציה של התחום באמצעות מעקב, לימוד, התאמה והטמעה של הרגולציה המתפתחת בעולם, ובאמצעות פיתוח של רגולציה מותאמת למאפיינים הייחודיים לישראל. האגף מנחה ומלווה את מחוזות המשרד בהכשרות ובהדרכות מקצועיות, ליווי שוטף, ייעוץ מקצועי ותיאום של עבודת הרישוי, הפיקוח והאכיפה. מחוזות המשרד אחראים על הטיפול הפרטני בעסקים ובמפגעים ע"י הטמעת המדיניות והרגולציה ברישיונות או בהוראות פרטניות, ביצוע פיקוח ואכיפה למניעת מפגעים סביבתיים.
הרגולציה על שפכי תעשייה נקבעת בהתאם לרגולציה האירופאית, בהתאמה לתנאיה הייחודיים של ישראל בתיאום עם רשות המים ומשרד הבריאות. הרגולציה נשענת על שני עקרונות מרכזיים – הראשון, חובת המפעל לעמוד בסטנדרטים מקובלים ולפעול על פי BAT- Best Available Technique (הטכניקות, המיטביות הזמינות) למניעה, הפחתה וטיפול בשפכי תעשייה לפי הנהוג באירופה. השני, בחינת השפעתם של שפכי המפעל על מצב הסביבה. ככל שמפעל עומד בסטנדרטים המקובלים ופועל לפי ה-BAT, אך לשפכים שלו יש פוטנציאל לפגוע בסביבה, הוא יידרש בפעולות נוספות למניעת המפגע או להפסקתו, לרבות ע"י הפסקת הפעילות.
במהלך השנים קבע האגף דרישות BAT לטיפול בשפכי תעשייה בתקנות וברישיונות פרטניים. בהתאם לדרישות אלו, ובתיאום עם האגף, נקבעו כללי תאגידי מים וביוב של רשות המים, המרכזים את הדרישות לאיכות שפכי התעשייה המוזרמים למערכת הביוב הציבורית. המפעלים נדגמים ע"י תאגידי המים והביוב בהתאם לכללים ומשלמים בגין עלות הטיפול או הנזק הנגרם למערכת הביוב משפכי המפעל, על פי כללי תעריפים שקבעה רשות המים.
במציאות משתנה הכוללת גידול אוכלוסייה, פיתוח תעשייתי מתמיד, התפתחות המדע והטכנולוגיה לצד שינויי האקלים והאקלים הייחודי לישראל, יש צורך בפיתוח מתמיד של הרגולציה, דבר הכרוך באתגרים רבים, שאת העיקרים אציין להלן.
האתגר הראשון הוא פיתוח רגולציה להיבטים ייחודים לישראל. כאמור לעיל, בארץ מרבית שפכי התעשייה, לאחר טיהור במט"ש העירוני, משמשים להשקיה בעוד שבאירופה מרביתם לאחר טיהור במט"ש תעשייתי מוזרמים לגופי מים (נחלים או ים). לכן נדרש מחקר ופיתוח לקביעת רגולציה עבור היבטים שאינם רלוונטיים למציאות באירופה או ביצוע התאמות לרגולציה האירופאית.
לדוגמה השקיה חקלאית בקולחין המכילים מלחים בכמויות גדולות יותר מאשר במים שמקורם במי תהום, או מי התפלה, עשויה לגרום להמלחת קרקעות ולפגוע בגידולים חקלאיים. לכן בארץ נקבעו ערכי סף עבור ריכוזי מלחים בהזרמה של שפכי תעשייה למערכת ביוב, בעוד שבאירופה ככלל אין התייחסות לריכוזי המלחים ברגולציה על שפכי תעשייה.
דוגמה נוספת, בארץ יש אקלים חצי מדברי עם מיעוט גשמים לעומת אירופה המשפיעים על "יחס המיהול" של מיקרו-מזהמים (מזהמים אורגנים שאינם פריקים ובעלי השפעה סביבתית מורגשת בריכוזים של מיקרוגרם לליטר כגון - תרופות, PFAS, חומרי הדברה, הורמונים) ופיזורם בסביבה. לכן, עלינו להידרש לנושא ברגולציה באופן שונה מאשר באירופה.
לצורך כך נדרשת עבודת רגולציה מעמיקה הכוללת ביצוע סקרים ומחקרים, התאמת הדרישות, בחינה של עלות תועלת ועוד. תהליכים אלו הם עתירי משאבים ונמשכים זמן.
בהמשך לצורך בפיתוח רגולציה ייחודית לישראל, אתגר נוסף העומד בפנינו הוא משאבי המשרד בתחום שפכי התעשייה. במשרד להגנת הסביבה עובדים 2 אנשים באגף (מטה המשרד) ואיש אחד בכל מחוז שעוסקים בשפכי תעשייה, זאת בנוסף למשימות נוספות. היקף משאבים זה קטן בסדרי גודל למקובל במדינות אירופה, ומהווה חסם משמעותי לפיתוח הרגולציה והטמעתה במשק. במדינות אירופה יש עשרות רבות של אנשי מטה אשר עובדים בכל תחום סביבתי ועוסקים בקביעת סטנדרטים לפליטה של מזהמים או להימצאותם בסביבה, באישור ופיתוח שיטות דיגום, ניטור ובקרה, אישור טכניקות למניעת זיהום ועוד ועוד. בנוסף לכך ישנן מחלקות העוסקות בנושא ברמת האיחוד האירופאי, המדינות, המחוזות והערים הגדולות שגם הן אחראיות לפיתוח הרגולציה והתאמתה לאזורים המקומיים בהם הם פועלים. ברמת המחוזות, בישראל רכז שפכי התעשייה נותן מענה פרטני הן ברמת האסדרה, הפיקוח והאכיפה למאות רבות של עסקים קטנים ועשרות מפעלים גדולים. בגרמניה לדוגמה, היחס המקובל הוא אדם אחד לכ-7-14 מתקנים.
אתגר בעל אופי אחר הוא המגמה המתמשכת להפחתת רגולציה. בעשור האחרון מובילה הממשלה מדיניות להפחתת הנטל הרגולטורי. אין חולק על הצורך בטיוב הרגולציה והפחתה של הבירוקרטיה (הורדת כפילויות, הפחתת דיווחים וטופסולוגיה מיותרים, מיקוד של הדרישות ועוד ועוד). המשרד משקיע בכך משאבים רבים (מתוך אותה שמיכת משאבים קצרה). אך, ביחד עם מגמה זו ישנה מגמה להפחתת הרגולציה, קרי לביטול והקטנה של רגולציה קיימת וצמצום של רגולציה חדשה. מגמה זו אינה מתיישבת עם עולם מודרני שבו הפעילות האנושית מתפתחת עוד ועוד ולצידה יש צורך בפיתוח שוטף של הרגולציה, צורך שאינו מתקבל בטבעיות בשנים האחרונות. מגמה זו מייצרת לחץ וציפייה להפחתה של הרגולציה במקום טיוב שלה, ומשאבים מוסתים לעבודה ודיונים על הפחתת הרגולציה במקום פיתוח וטיוב של הרגולציה.
הפעילות בשטח
במקביל לעבודה השוטפת ולהתמודדות עם האתגרים לפיתוח והטמעת הרגולציה, מנהל המשרד מלחמה מתמדת כנגד הזרמות לא חוקיות של שפכי תעשיה למערכת הביוב הציבורית או לסביבה שנגרמות במתכוון או מרשלנות. בכל שנה נמצאים עשרות מקרים של הפרות דרישות המשרד בשפכי תעשייה, המטופלים במסגרת פעולות אכיפה. לדוגמה, אכיפה שביצע מחוז דרום של המשרד נגד משחטה שהזרימה תמלחת למערכת הביוב ופגעה ביכולת הטיפול במט"ש ובאפשרות ניצול הקולחין להשקיה. עקב כך שפכים לא מטוהרים הוזרמו לנחל ולים וגרמו לזיהומם. המשרד ביצע פעולות אכיפה והפסיק את ההזרמות הלא חוקיות.
דוגמה נוספת, מפעל לייצור מצברים בצפון שהזרים שפכים לא מטופלים למט"ש באיכות החורגת מהמותר בתקנות שגרמו לזיהום מים וקרקע בעופרת. במסגרת אכיפה שביצע מחוז צפון נגד המפעל, הקים המפעל מתקן קדם טיפול והופסקו החריגות.
לסיכום נאמר כי כיום נדיר למצוא שפכי תעשייה אשר מוזרמים לנחלים באופן בלתי חוקי וללא טיפול, בעשור האחרון עומס המזהמים על מערכת הביוב הציבורית, שמקורם בשפכי תעשייה ירד בעשרות אחוזים בשל טיפול במפעלים. עם זאת, יש להמשיך ולפתח את הרגולציה בהתאם לידע המדעי המתפתח, את כלי ניטור והבקרה ואת כלי האכיפה על מנת למנוע פגיעה בסביבה, בבריאות הציבור ובמערכות המים. לאור ייחודיותה של ישראל בהיקף השבת קולחין להשקיה יש להמשיך ולפעול ביתר שאת לפיתוח והטמעה של הרגולציה על שפכי תעשייה, ובהתאם לעקרון הזהירות המונעת.
הכותב הוא ממונה שפכי תעשייה, במשרד להגנת הסביבה
