יש מקומות שבהם הנוף הוא חלק מהעיצוב. ב-SEA ONE, פרויקט הריזורט ליבינג של קבוצת אורנים, הנוף הוא לא רק השראה אלא מרגיש כמעט כמו אחד מחומרי הגלם של הפרויקט. קו החוף, האור המשתנה לאורך היום, צבעי המים והצמחייה שמסביב היוו נקודת מוצא לתכנון האדריכלי ולעיצוב הפנים, שנועדו יחד ליצור חוויה רגועה, זורמת וטבעית.
ריזורט המגורים, הממוקם בקו ראשון לים, מורכב משני מגדלים בעלי קווים אלגנטיים ורכים, הנשענים על שתי קומות ציבוריות שקופות בגובה כפול. הקימורים העדינים של המבנים מעניקים להם תחושה של תנועה בהשראת תנועת הגלים, בעוד החומרים והגוונים החמימים שנבחרו לעיצוב הפנים מחברים אותם למראות החולות הזהובים של הסביבה החופית. גם לאחר שהבניינים כבר הפכו לחלק מקו החוף, נשמרת בהם אותה כוונה תכנונית: ליצור נוכחות אדריכלית שאינה מתנתקת מהסביבה, אלא מנהלת איתה דיאלוג מתמשך.
את התכנון האדריכלי של הפרויקט הוביל משרד האדריכלים יסקי מור סיון, ואת עיצוב הפנים תכנן האדריכל ערן בינדרמן. בשני המקרים, נקודת המוצא הייתה דומה: לא להתחרות בים, אלא לאפשר לו להיות נוכח בתוך הפרויקט.
"החוויה היא ישירה, בלתי אמצעית", אומר בינדרמן. "היה חשוב לנו למקסם את האור הטבעי בכל מקום בפרויקט, שכן הוא משפיע על ה-Wellness שלנו לא פחות מהקרבה לים".
מבחינתו של בינדרמן, בוגר הטכניון באדריכלות ובינוי ערים ובעל תואר שני מאוניברסיטת UCL בלונדון, האתגר לא היה רק ליצור בניין שנראה נכון מול הים, אלא לבנות חוויה שממשיכה לעבוד גם אחרי שהרושם הראשוני חולף. "הים הוא המרכיב המרכזי והעוצמתי ביותר בפרויקט, אבל הוא לא אמור להתחרות באדריכלות", הוא מבהיר. "רצינו להזמין אותו פנימה, כך שהנוכחות שלו תהיה מורגשת בחומרים, בצבעים, באור ובמבטים שנפתחים לאורך הדרך".
המשחק בין אור, חומר ונוף
הקשר עם החוץ מתחיל כבר ברגע הכניסה. קוביית זכוכית גבוהה, הפונה מזרחה, מכניסה אור טבעי אל תוך האטריום ומשמשת כשער הכניסה לריזורט. משם נפתחים המרחבים הציבוריים, כשהים מורגש כבר במבט הראשון. אך האטריום אינו רק חלל מעבר או קבלת פנים. הוא תוכנן כמרכז שממנו ניתן לחוות את מפלסי הריזורט השונים. בריכות שיקוף, צמחייה ותאורה טבעית יוצרים בו תחושה משולבת שבין ריזורט יוקרתי לבין חום של בית. זהו חלל שנועד לגרום למעבר הדרגתי מהרחש של החוץ אל הנינוחות והסטייל של הריזורט : פחות כניסה לבניין ויותר כניסה לאווירה.
"האטריום הוא אחד ממקורות האור של הפרויקט", מציין בינדרמן. "זהו חלל קבלת הפנים, חם בתחושה, מחופה עץ במבוק, במרכזו שני עצי זית פיסוליים עם תאורה טבעית ובריכות שיקוף שמרמזות לים ולרוגע".
גם בתוך המבנה ממשיך המשחק בין אור, חומר ונוף. שני פטיואים מחדירים צבעוניות ירוקה של גינה טרופית ואור טבעי לעומק החללים, וביחד הם מייצרים קשר אנכי בין אזורים שונים. המעבר בין החללים הציבוריים מתוכנן כרצף של מבטים הדרגתי, חומרים וטקסטורות המתמזגים האחד אל השני. האור אינו רק אמצעי פונקציונלי, הוא משתנה לאורך היום ומעניק לאותם חללים אופי שונה בשעות שונות.
"כשעובדים עם אור טבעי, אתה לא מעצב רק את החלל אלא גם את הזמן", מנמק בינדרמן. "אותו מקום יכול להרגיש אחרת בבוקר, בצהריים ובשעות הערב. לכן היה לנו חשוב לאפשר לאור להשתנות, להיכנס, להשתקף בחומרים ולתת לחללים חיים. כך העיצוב נשאר טבעי ולא מרגיש כמו תפאורה".
הבחירה להכניס אור טבעי אל תוך המבנה היא חלק מתפיסה רחבה יותר לפיה העיצוב אמור להשפיע על התחושה ולא רק על המראה. במקום חללים שמבקשים להרשים בכל רגע, השפה העיצובית מבקשת לייצר מקום שנעים לשהות בו לאורך זמן.
הרכות של החול, השקיפות של המים
הים הוא גם מקור ההשראה המרכזי לפלטת הצבעים. גוני חול וצדפים, כחול וטורקיז של מים ושמים, ירוקים המזכירים לגונות יוצרים שפה עיצובית שממשיכה את הסביבה החיצונית אל תוך הריזורט.
אלא שהכוונה לא היתה ליצור "עיצוב ימי" במובן המקובל. במקום סמלים ישירים של ים, השפה העיצובית משתמשת בחומרים, בגוונים ובשקיפויות כדי לייצר תחושה. זו אינה תפאורה של חוף, אלא פרשנות של איכויות הסביבה והפיכתה לשפה אדריכלית: הרכות של החול, השקיפות של המים, הגוונים המשתנים של השמיים והמפגש בין טבע לאור.
החומרים הטבעיים והגוונים הבהירים מעניקים לחללים רכות, בעוד השימוש בזכוכית מאפשר לאור ולנוף להיות נוכחים גם במקומות שבהם לא ניתן לראות את הים ישירות. במעליות, למשל, משתנה בהדרגה גוון הזכוכית מכחול בהיר לכהה; במסדרונות משולבים אלמנטים המדמים פטיו וצמחייה; ובאזורים הציבוריים חוזרים העץ, הטקסטורות והגוונים הטבעיים ויוצרים שפה אחידה.
העיצוב מתבטא גם בניגוד עדין בין אזורים. לצד חללים רגועים ומינימליסטיים יותר, קיימים מרחבים שבהם הצבעוניות והטקסטורות עשירות ונוכחות יותר. כך נשמרת אחידות של השפה הכוללת, אך לכל אזור יש אופי משלו וסיפור משלו.
גם שתי הקומות הציבוריות המרכזיות מקבלות אופי שונה. האחת מחוברת יותר לעולמות הגוף וה-Wellness וכוללת ספא, בריכה, חדרי כושר, חדרי טיפול ופילאטיס. השנייה פונה יותר אל תרבות, מיינדפולנס, תוכן ומפגשים חברתיים. ההבדל אינו רק בשימושים אלא גם בתחושה: האחת מאפשרת להוריד הילוך ולהתכנס פנימה, האחרת מזמינה סקרנות, מפגש ותנועה. כך העיצוב מסייע להגדיר את האופי של כל חלל ואת האופן שבו משתמשים בו.
עיצוב שמאפשר לבחור איך לחיות
אחד העקרונות המרכזיים שהנחו את התכנון הוא גמישות. הריזורט אינו מבקש להכתיב לדייריו אורח חיים אחד, אלא לאפשר להם לבחור בכל יום מחדש עד כמה להיות בתוך ההתרחשות ומתי ליהנות מפרטיות ושקט.
"השאיפה היא לייצר חיבורים, אבל לא בכל מחיר", אומרת שירה אורן-נחמיאס, משנה למנכ"ל קבוצת אורנים ויזמית SEA ONE ."זוהי הזמנה פתוחה במסגרת שמאפשרת לך להחליט איך ייראו החיים שלך. כל אחד בוחר את מקומו כמשתתף פעיל, או כצופה מן הצד".
העיקרון הזה בא לידי ביטוי גם בתכנון החללים. הלובי, למשל, אינו חלל אחד גדול ופתוח בלבד, אלא מורכב מאזורי משנה המאפשרים מפגש לצד פרטיות. ספריות עץ, ריהוט וטקסטורות מגדירים אזורים שונים בלי לייצר תחושה של הפרדה קשיחה. אפשר לשבת באזור מרכזי ולהרגיש חלק מההתרחשות, ומעט הלאה למצוא פינה שקטה יותר לשיחה או לקריאה.
היכולת לבחור היא מרכיב חשוב במיוחד בתפיסת הריזורט ליבינג שמקדמת אורן-נחמיאס. "יש ימים שבהם רוצים לצאת מהבית, לפגוש אנשים, להשתתף בפעילות או ליהנות מארוחה משותפת, ויש ימים שבהם דווקא קיים צורך עז בפרטיות. העיצוב מתוכנן לאפשר את שתי האפשרויות בלי שהן יתנגשו זו בזו".
חללים אחרים יכולים לשנות את תפקידם בהתאם לשעות היום ולצרכים. חדר שמתאים בבוקר למדיטציה יכול להפוך בערב למקום לאירוח המשפחה. כך הופך העיצוב מתפאורה למערכת גמישה שמלווה את החיים עצמם.
הדרך אל הדירה היא חלק מהחוויה
העיצוב אינו מסתיים בדלת הדירה. המסדרונות רחבים ומוארים, והמעבר מהמרחבים הציבוריים אל אזור המגורים תוכנן כך שיישמרו תחושת הרוגע והפרטיות. גם כאן נעשה שימוש בשפה החומרית של הפרויקט: גוונים בהירים, טקסטורות טבעיות, תאורה רכה ואלמנטים של צמחייה. מפתני הכניסה לדירות שקועים מעט פנימה, כך שכל דלת מקבלת תחושה של כניסה לבית ולא של יחידת מגורים במסדרון. לכל כניסה יש איפיון משלה, עם מספר ותאורה רכה, כדי לייצר תחושה של בית אישי בתוך המכלול הגדול.
בכל בניין פועלות מספר מעליות, לצד מעלית שקופה המשרתת את המתקנים הציבוריים. התנועה בין הדירה, השטחים הציבוריים והים תוכננה להיות פשוטה וקצרה ככל האפשר, עיקרון שמתאים לתפיסת הריזורט כמרחב מגורים שבו אין צורך "לנסוע" כדי להגיע לחוויה.
הקשר בין הפונקציות השונות תוכנן גם הוא כחלק מחוויית המשתמש. המעברים אינם אמורים להרגיש כמו מסדרונות שירות, אלא כחלק מהשפה הכוללת של הריזורט. זו אחת הסיבות לחשיבות שניתנה לאור, למרחקים הקצרים ולמבטים הנפתחים בין אזור לאזור.
גם בדירות עצמן נשמר הקשר הישיר עם הים. הפרויקט כולל מגוון רחב של טיפוסי דירות, מדירות של כ-50 מ"ר ועד דירות גדולות ופנטהאוזים, כאשר התכנון מבקש לתת לנוף מקום מרכזי בחוויית המגורים.
חלונות גדולים, מרפסות ומעקות זכוכית שקופים ומעוגלים מאפשרים למבט להמשיך אל מעבר לקו הבניין. בתוך הדירות ממשיכה פלטת הצבעים של השטחים הציבוריים - עץ טבעי, גוני חול, שמיים ומים - אך מקבלת אופי ביתי ואינטימי יותר.
"העיצוב הפנימי אינו מבקש להתחרות בנוף. להפך. הוא מתפקד כרקע שקט שמאפשר לו להיות במרכז", מדגיש בינדרמן, שהגישה האדריכלית שלו מחברת פנים וחוץ, מתחשבת בסביבה ובאקלים ושמה דגש על קומפוזיציה וירידה לפרטים. "כשהמבט מהסלון נפתח אל קו המים, אין צורך להעמיס את החלל באלמנטים דקורטיביים. החומרים הטבעיים, הגוונים המאופקים והפתחים הגדולים מאפשרים לנוף להשתנות ולהיות בכל יום תמונה אחרת".תכנון הדירות נועד להתאים לדרישות מגוונות של הלקוחות, כך שכל לקוח ימצא בדיוק את הדירה שהוא רוצה כדי להגשים בה את החלום של מגורים על הים : דירות עם חללי אירוח גדולים, דירות הכוללות שתי סוויטות נפרדות, אפשרויות לדירות עם חדר עבודה או אירוח, ופנטהאוזים עם מרפסות רחבות. לצד אלה תוכננו גם דירות גן בקו ראשון לים ולבריכה, עבור מי שמבקש לשמור על תחושת הבית עם הגינה מבלי לוותר על המפגש הישיר עם הים.
הדגש על אירוח אינו מקרי. החיים בבית אינם מתקיימים רק בין בני הבית, ובתקופה שבה המשפחה מתרחבת ויש ילדים ונכדים, גם חלל האירוח הופך לחלק משמעותי מתכנון הדירה. לכן ניתנה תשומת לב לגודל הסלון, לאפשרויות הישיבה ולגמישות של החללים, כך שהדירה תוכל להתאים גם לחיים שקטים וגם לבית שמתמלא באנשים.
לאזן בין פרטיות לחיי חברה
אולי כאן נמצא אחד האתגרים המעניינים ביותר של תכנון ריזורט למגורים: כיצד ליצור תחושת קהילה בלי לוותר על הפרטיות. לדברי אורן-נחמיאס, החללים הציבוריים תוכננו כך שניתן יהיה להיות בהם בדרגות שונות של השתתפות. יש מקומות פתוחים יותר, שבהם קל לפגוש אנשים באופן טבעי, ויש אזורים אינטימיים שמאפשרים שיחה שקטה או זמן אישי. המעברים בין החללים מייצרים לעיתים מבט חלקי על המתרחש מעבר להם - מספיק כדי לעורר סקרנות, לא מספיק כדי לפגוע בפרטיות.
זו תפיסה שמתחברת לרעיון הרחב יותר של Midlife: לא שלב שבו צריך לבחור בין בית פרטי לבין חיים חברתיים, אלא תקופה שבה אפשר לעצב מחדש את האיזון ביניהם. לפעמים להיות יחד, לפעמים להיות לבד, ובשני המקרים להרגיש שהבחירה היא שלך.
בסופו של דבר, העיצוב של SEA ONE מבקש לעשות דבר פשוט למדי, אף שהוא מורכב לביצוע: לגרום למי שנכנס בשערי הריזורט להרגיש שהוא אינו רק מביט בים, אלא חי איתו. האור, החומרים, הצבעים, הצמחייה, החללים הציבוריים והדירות - כולם מתחברים לאותה תפיסה. לא להפריד בין ריזורט לבית, בין פנים לחוץ ובין פרטיות לחיים משותפים, אלא ליצור רצף אחד שבו כל דייר יכול לבחור את הקצב שמתאים לו.
"לטעמי, ההצלחה של עיצוב כזה אינה נמדדת רק בתמונה היפה של הלובי או במרפסת הפונה לים", מסכמת אורן-נחמיאס. "היא נבחנת ברגעים הקטנים: בדרך שבה האור נכנס בבוקר, בתחושה כשחוזרים לדירה אחרי יום בחוץ, באפשרות לעצור לכמה דקות ליד הבריכה, לפגוש שכן בלובי או פשוט לפתוח את הדלת אל המרפסת ולהקשיב לים".
כי כשחלון הסלון פונה אל הים, כשהטיילת נמצאת במרחק צעדים וכשהאור הטבעי מלווה אותך לאורך היום, לפעמים לא צריך הרבה כדי להרגיש בחופשה. צריך פשוט להפוך אותה לדרך חיים.
בשיתוף קבוצת אורנים
