מאז 2009, כשבנימין נתניהו עלה לשלטון ובמקביל עופר עיני כיהן כיו"ר ההסתדרות, התגבשה בממשלה ובכנסת תפיסה ולפיה "הבה נתנפל על המעסיקים. נפיל עליהם עוד הכבדות". לדברי עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, גישה זו הפכה ספורט לאומי. "כל חבר כנסת ששאף להתבלט ולהצטייר כהומניסט גדול הגיש הצעת חוק כדי לזכות בפופולריות בקרב ציבור השכירים. היו חברי כנסת שהציעו שהח"כים עצמם יהפכו להיות פקחים של דיני עבודה ויכנסו למקומות עבודה לבדוק האם נאכפים ומתבצעים דיני העבודה".
מבדיקה שנערכה באיגוד לשכות המסחר עולה, כי בעשרים השנים האחרונות עברו כ-200 חוקי עבודה ותיקוני חקיקה - נתון המעיד על אובדן פרופורציות. "הגישה הבסיסית שלנו היא שחייב להיות איזון", אומר עו"ד לין. "צריך לדעת לכבד את המעסיקים. צריך לזכור שהמעסיק נוטל סיכון גדול על מנת להקים עסק. אם הוא ייפול איש לא יסייע לו. הוא יאבד כסף ושנות עמל. אני חושש שלמרות משבר הקורונה והחשיבות העולה של המגזר הפרטי, טרם נוצר האיזון הנחוץ".
שמירה על זכויות המעסיק
לדברי עו"ד לין, היחס המפלה כלפי מעסיקים החל בסמנטיקה: " בשורה ארוכה של חוקים כינו אותם 'מעבידים'. הגשנו הצעת חוק מחייבת ולפיה בכל מסמך רשמי או חקיקה, במקום המילה 'מעבידים' תופיע המילה 'מעסיקים'. שינוי זה נעשה באופן חלקי וארך חמש שנים ועדיין אני מציע שבכל התייחסות של משרדי הממשלה, ובראשם משרדי האוצר והכלכלה, יקפידו על מונח זה".
זו לא רק סמנטיקה?
"לא. למילים יש משמעות. המילים מכתיבות חשיבה. קובעות עמדה. המילה 'מעביד' מעלה אסוציאציה של יחסי ניצול. יש כאלה שרוצים שהמעסיק יצטייר כמנצל, על מנת שיהיה קל לתקוף אותו".
לדברי לין שמירה על זכויות המעסיק אין משמעותה פגיעה בעובדים. "רשויות המדינה ובכללן הממשלה, הכנסת ובתי הדין לעבודה שברו את האיזון שבין זכויות המעסיק לזכויות העובדים. אנחנו בעד העובדים. בעד שיפור תנאי עבודתם. בעד יצירת מקומות עבודה יצירתיים ופוריים ובעד הכשרה מקצועית לעובדים ויצירת מסלול התקדמות, אבל בצד שמירה על זכויות המעסיק".
זו לא רק הצהרה. ללשכת המסחר ת"א והמרכז מכללה עסקית מפותחת, הפועלת מזה עשרות שנים, מכשירה עובדים ומאפשרת מסלולי התקדמות בתחומי הייבוא, לוגיסטיקה, יצוא, מיסוי, אנגלית ותחומים נוספים הנדרשים לעסק מודרני.
באיגוד לשכות המסחר אומרים, כי הבעיה היא בהפרת האיזון בשורה של חוקים הפוגעים בזכויות היסוד של בעלי העסקים: בעקבות חקיקה שהתקבלה, נציג עובדים יכול להיכנס בכל זמן לעסק הפרטי לצורך ארגון העובדים. על המעסיק נכפה לנהל מו"מ על הסכם עבודה קיבוצי, בניגוד לחופש החוזים. "אנו לא מתנגדים להסכמי עבודה קיבוציים, אבל לא בכפיה", מדגיש לין. "ביה"ד הארצי לעבודה ואפילו ביהמ"ש העליון הרשו לעצמם לשלול מהמעסיק זכויות יסוד ובכללן זכותם להביע דעתם על התארגנות עובדים ראשונה בעסק. המעסיק צריך לשבת כמו פסל ולמלא פיו מים בגלל שלבן הארמי הוליך שולל את יעקב אבינו".
מה הקשר בין דיני עבודה ויעקב אבינו?
"שופט בית המשפט העליון רובינשטיין טען שהמעסיק אוהב לנצל את העובדים, כמו שלבן הארמי ניצל את יעקב. עד כדי כך קיים ניתוק בחלונות הגבוהים".
יש עוד דוגמאות להכבדות ולאפליה של מעסיקים?
"בוודאי. לדוגמה, כל הקשור לימי חופשה או מחלה. מוצדק להעניק לעובד ימי מחלה במקרה של מחלת ילדים, אבל מדוע המעסיק צריך לשאת גם בעלויות ימי מחלה של מחלת הורים? היה נכון להטיל חלק מהעול על הביטוח הלאומי, אבל זו הוצאה תקציבית ונוח להפיל זאת על המעסיק".
בנוגע לימי חופשה, לאחר תשע שנות עבודה, כל עובד זכאי ל-23 ימי חופשה שמשמעותם בפועל חופשה של כמעט חמישה שבועות. דוגמה בוטה במיוחד נוגעת להיעדרות העובדים בגין "חגיגות הדמוקרטיה". גם מי שאינו מצביע בבחירות המקומיות והארציות מקבל יום חופש על חשבון המעסיק. כנ"ל חצי יום חופש למי שמצביע בפריימריז. המחוקק לא העז לתקן זאת למרות השנתיים האחרונות.
נקודה אבסורדית נוספת עליה מתעכב עו"ד לין היא שהמעסיק הופך לאחראי גם על עסקים אחרים: "אם נתת לקבלן חיצוני לבצע עבודה, כמו בתחומי השמירה או ההסעדה, אתה צריך לפקח עליו שהוא יבצע את חוקי העבודה, במקום שמשרד העבודה יעשה זאת".
חשיבה מערכתית שגויה
בנוסף לכל אלה, המחוקק התאהב בתחום הפלילי והחליט כי במסגרת דיני עבודה, כל סטייה תהווה עבירה פלילית, למרות שבמרבית המקרים אופי האירוע הוא אזרחי לחלוטין. למשל, במקרה והמעסיק מתקשה בתשלום שכר ובנושאים טכניים כמו מתן הודעה מקדימה, במקום לקבוע עיצום כספי הופכים זאת לפלילי. "היום הסיכוי של מעסיק להיות מואשם בפלילים גבוה יותר מאשר מי שתחום עיסוקו הוא בעולם הפשע", קובל עו"ד לין. "במקביל, הגשת תביעות נגד מעסיקים הפכה לספורט עממי של עורכי דין. המעסיקים מצויים תחת לחץ להתפשר בתביעות, גם שאין כל בסיס לתביעה שהוגשה נגדם על-ידי העובד".
לדברי נשיא איגוד לשכות המסחר, גישה זו מעידה על חשיבה מערכתית שגויה שאינה יודעת לכבד את זכויות המעסיקים. "הממשלה, הכנסת ומערכת בתי המשפט לא ידעו לכבד את המעסיקים. הן עיוותו במכוון את דמותם. ראו בהם יעד נח לגיוס פופולריות ציבורית. הן שללו מהם את זכויות היסוד הבסיסיות הניתנות לכל אדם. הערימו עליהם צונאמי של חוקי עבודה. רק עכשיו, בעקבות המשבר ההיסטורי בו מרבית המובטלים מגיעים מהמגזר העסקי הפרטי, הרשויות מתחילות להפנים את תרומתו של המגזר העסקי הפרטי לכלכלת המדינה, ליצירת מרבית מקומות התעסוקה ולחברה בכלל".
חקיקת העבודה בישראל:
משנת 2000 ועד 2018 עברו מעל 200 תיקונים, ויוזמות חקיקה חדשות בתחום דיני העבודה.
בחוק בישראל מוגדרות מעל 200 עבירות פליליות בתחום דיני העבודה.
כ-25 הצעות חוק פרטיות כבר הונחו על שולחן הכנסת החדשה (הכנסת ה-23) בתחום דיני העבודה.
הנתונים נאספו על ידי איגוד לשכות המסחר
