"לא כל העסקים בצפון חזרו לפעילות", מתריעה בת חן ישועה, מנכ"לית ובעלים של רשת מלונות מטיילים, בפאנל "מחזירים את הלקוחות לצפון" בוועידת חוויית לקוח של TheMarker Labels. הרשת מפעילה שמונה כפרי נופש לאורך הגליל, מתוכם רק שניים חזרו לפעילות. "בגליל אין שירותים קהילתיים, אין קופות חולים ואין בתי ספר — מה שמקשה מאוד על חזרת העובדים", מסבירה ישועה, "הרבה מסעדות עדיין סגורות. הממשלה חייבת להזרים את הכסף מהר יותר, ולקדם פתרונות נוספים דוגמת עבודה מועדפת".
אולם ישועה מדגישה שבעלי העסקים בצפון אינם מעוניינים להישען על תמיכה ממשלתית. "המחשבה שנצטרך להיתמך על ידי המדינה היא נוראית", היא מבהירה, "ואני קוראת לחברות וארגונים להוציא את תקציבי הרווחה שלהם בצפון הארץ – כדי לעזור להניע את הכלכלה שם מחדש".
המלחמה בצפון שיבשה לחלוטין את שגרת העבודה של קבוצת העסקים שבראשה עומד ארז רגב. "אנחנו עסק משפחתי עם מסעדה שנקראת מושבוצ ברמות; קצבייה בשותפות עם משפחת שניידר; ומשק חקלאי שבדרך כלל מזין את המסעדה", הוא מספר. בהשקפתו, המפתח להישרדות בתקופה כזאת הוא עצם קבלת ההחלטה. "החלטנו שנעבור את המשבר הזה בכל מצב, כמו שעברנו משברים קודמים", מעיד רגב, "זאת החלטה שהתקבלה בבית בין יעל אשתי לביני — בזמן שאני בשירות מילואים של 500 יום ורוב הנטל נופל על כתפיה".
כדי לצלוח את המשבר החליטו בקבוצה לאתר פתרונות יצירתיים, דוגמת מארזים של התוצרת החקלאית במשלוחים ישירים והפצתם ל–250 נקודות בכל הארץ. "המהלך מאפשר לנו כעסק לגעת בהרבה מאוד אנשים", הוא מסביר, "הכוח כאן הוא ההזדהות. בזמן משבר אנשים פועלים מתוך הזדהות". רגב מספר שכל אחד מהלקוחות החדשים רצה לשתף שגם הוא נטל חלק באירוע. "לקח לנו זמן להבין שאנחנו צריכים לתת לזה מקום", הוא מסכם.
המציאות המורכבת הציבה אתגר ייחודי גם בפני החברה להגנת הטבע. "מיד עם פרוץ המלחמה הוצאנו אנשים לטבע", מספרת מירב דבורי לוי, מנהלת אגף השיווק של החברה להגנת הטבע. החברה פתחה בתי ספר שדה לטובת המפונים, הוציאה טיולים מודרכים ויזמה מחנות טבע לבני נוער, "וכל זאת בימים הראשונים למלחמה, כשכולנו היינו צמודים למסכים ולחדשות המזעזעות — היתה חשיבות גדולה להוציא אנשים לטבע ולאפשר להם לנשום אוויר". ואכן, מה שהתחיל בתור יוזמה זמנית הפך לאסטרטגיה קבועה שנושאת את הכותרת: "שומרים על הטבע — והוא שומר עלינו".
שולי ספיר, מנהלת אגף מינהל סטודנטים באקדמית תל חי — אוניברסיטה בהקמה, מדגישה כי הארגונים והמעסיקים השונים באזור הצפון כרוכים יחד. "מדובר בחבל ארץ שמתבסס על אוכלוסייה צעירה", היא אומרת, "בתל חי לומדים בשגרה 5,000 סטודנטים, והמחסור בהם מורגש היטב בענפי התיירות והמסעדנות שמעסיקים אותם". כך, בבת אחת נוצרה מציאות שבה אין תושבים בגליל. "זה הוביל לתחושת מרמור, אבל נדרשנו להחליט שאנו יוצאים לתהליך של עשייה", היא מספרת.
הפתיחה המחודשת של מכללת תל חי נעשית על רקע ההחלטה לקדם את הפיכתה לאוניברסיטה מן המניין. "המכללה תהפוך לאוניברסיטה כבר בשנה הבאה", מוסיפה ספיר, "ובינתיים פתחנו מרכזי הוראה במקומות אחרים בארץ". לדבריה, הדבר שונה מאוד מהדנ"א של תל חי — שאוהב את החיבור למרחב הכפרי — אבל הלימודים היו חייבים להימשך. "זה אולי נשמע מצחיק, אבל אנחנו מדברים במונחים של ציונות", היא מדגישה ומוסיפה כי המוסד פונה לצעירים שעברו בעצמם דברים לא פשוטים בזמן המלחמה. "הם מחפשים משמעות, ואנו מזמינים אותם בימים אלה להגיד לנו מה הם צריכים: בין אם מדובר במרכזי תרבות או בתמיכה כלכלית", אומר ספיר.
בת חן ישועה אומרת כי חזרת התושבים לצפון הארץ מלווה באתגרים לא מבוטלים. "העובדים שחוזרים הביתה מתמודדים עם מציאות מורכבת מאוד", היא מתארת, "רובם לא עבדו במשך 500 יום, וכמה מהם מתקשים 'להתניע' בבת אחת". לדבריה, המעבר מעיסוק בהפצצות והפגזות במשך תקופה ארוכה לטיפול בתלונה של אורח על מגבת שלא הגיעה בזמן אינו פשוט. "משהו בפרופורציות משתנה", קובעת ישועה, "לשם כך הבאנו פסיכולוג שילווה את העובדים, אבל מדובר בתהליך שאינו פשוט".
מנחה: עמליה דואק; משתתפים: מירב דבורי לוי, מנהלת אגף השיווק של החברה להגנת הטבע; בת חן ישועה, מנכ"לית ובעלים רשת מלונות מטיילים; שולי ספיר, מנהלת אגף מינהל הסטודנטים, אקדמית תל־חי אוניברסיטה בהקמה; ארז רגב, בעלים של משק רגב ברמת הגולן — חנות, קצבייה ומסעדת מושבוצ.
