בשנים הקרובות ישראל תזדקק להון עצום כדי להתמודד עם אתגרי הצמיחה, השיקום והחוסן. פריפריה, עסקים קטנים, תשתיות, אנרגיה, חקלאות, בריאות, חינוך וחדשנות חברתית - הם רק חלק מהתחומים שבהם היקף הצרכים גדול משמעותית מהמשאבים הציבוריים הזמינים כעת. זאת, במקביל למגמה המתחזקת בעולם ובישראל של הון פרטי משמעותי המחפש הזדמנויות השקעה.
למרות זאת, לא פעם הכסף והצורך פשוט אינם נפגשים. פרויקטים עם פוטנציאל כלכלי וחברתי נותרים על הנייר משום שהסיכון גבוה מדי, התשואה עדיין אינה מתאימה לשוק או שהמודל טרם הוכח.
בדרך כלל, בנקודה הזאת מגיעה הקריאה המוכרת ל"שיתוף פעולה רב מגזרי". האתגר אינו מתחיל ומסתיים במפגש משותף - אלא ביכולת לגבש מבנה פיננסי עם משילות ברורה, חלוקת סיכונים ותפקידים ויעדים כלכליים וחברתיים בני השגה, שמאפשר לכל אחד מהשחקנים להביא את היתרון היחסי שלו ולממש את הייעוד שלו.
כאן מתחילה החדשנות הפיננסית, ואחד המרכיבים החשובים שלה הוא הון קטליטי. זהו הון שמוכן להיכנס ראשון, להיות סבלני או גמיש יותר, לקחת על עצמו חלק מהסיכון, לספק ערבות או לממן את שלב הפיתוח הראשוני, כדי לאפשר להון נוסף להצטרף לטובת הגשמת יעד כלכלי-חברתי-סביבתי מוגדר. המטרה אינה להחליף את השוק הפרטי. להפך. המטרה היא להביא אותו למקומות שאליהם הוא לא היה מגיע לבדו.
עבור הפילנתרופיה מדובר בשינוי תפיסתי משמעותי. התרגלנו לחשוב על הצלחה פילנתרופית דרך השאלה כמה כסף ניתן ולכמה מטרות. אבל שקל פילנתרופי לא חייב להיות השקל האחרון שמממן פעילות. לעיתים הוא יכול להיות דווקא השקל הראשון שמאפשר לחמישה או לעשרה שקלים נוספים להיכנס אחריו. זו אינה קריאה להחליף מענקים בהשקעות, יש תחומים שבהם מענק הוא הכלי הנכון והיחיד. השאלה היא האם אנחנו משתמשים בכל ארגז הכלים שעומד לרשותנו.
הרעיון הזה אינו זר למגזר הציבורי. בשנות ה-90, כשמדינת ישראל ביקשה להצמיח את תעשיית הון הסיכון, היא לא הסתפקה בלומר שהייטק הוא חשוב. המדינה השתמשה בהון ציבורי באמצעות קרנות יוזמה - כדי להפחית סיכון, למשוך משקיעים פרטיים ולסייע ביצירת שוק חדש. בדיעבד זה נשמע כמעט מובן מאליו, אולם בזמן אמת זו הייתה חדשנות מימונית.
הגיע הזמן להפעיל את אותו שריר גם מול האתגרים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים של ישראל. במשך שנים התרגלנו למודלים דו מגזריים: מיזמים משותפים של הממשלה והפילנתרופיה מצד אחד, ושותפויות PPP בין הממשלה למגזר העסקי מצד שני. כל אחד מהמודלים הללו חשוב, אבל מול חלק מהאתגרים הם פשוט אינם מספיקים. מימון משולב מחבר בין שלושת העולמות: הון ציבורי, פילנתרופי ופרטי, ובונה ביניהם מבנה פיננסי שמאפשר לחלק סיכונים, תשואות ותפקידים באופן שמטפל בכשל שוק כלכלי חברתי ומייצר פעילות שלא הייתה מתרחשת אחרת.
החדשנות כאן אינה בהכרח בהמצאת כסף חדש. ברוב המקרים הכסף כבר קיים. החדשנות היא בארכיטקטורה שלו: מי נכנס ראשון, מי לוקח איזה סיכון, מי מקבל איזו תשואה, כיצד מתקבלות החלטות ומהם היעדים הכלכליים והחברתיים שעל פיהם מודדים הצלחה.
והחדשות הטובות הן שזה כבר לא דיון תיאורטי. תהליכים לפיתוח מנגנוני מימון משולב כבר מתקדמים בישראל. הממשלה מאמצת ומפתחת כלים בתחומים כמו אנרגיה, חקלאות, התחדשות עירונית ותעשייה יצרנית, והיד עוד נטויה. זהו שינוי חשוב בגישה: במקום לשאול רק "כמה כסף ציבורי אפשר להקצות?", מתחילים לשאול "כיצד הכסף הציבורי יכול להיות מנוף שמביא לשולחן הון נוסף לטובת הגשמת יעד כלכלי-חברתי ברור?".
כדי שהשינוי הזה לא יישאר נחלתם של כמה פרויקטים נקודתיים, גם הפילנתרופיה צריכה להיות שחקן פעיל בבניית השוק. לכן אנו, בפורום הישראלי לקידום כלכלת אימפקט, מקימים בימים אלה צוות היגוי לאומי לעידוד הון קטליטי, בהובלת קרן אדמונד דה רוטשילד ובשותפות עם בית הנשיא במסגרת "מחליפים מילה", ובהשתתפות קרנות אסטרטגיות נוספות.
אנו מנסים להגשים שלוש מטרות מרכזיות: ללמוד ממקרי בוחן בארץ ובעולם ולבחון כיצד נעשה שימוש אפקטיבי בהון קטליטי כדי למשוך הון נוסף ולייצר השפעה; לייצר שיח בלתי אמצעי בין בכירים מהמגזר הפילנתרופי, העסקי־פיננסי והציבורי, במטרה לזהות הזדמנויות קונקרטיות לחבירה למבני הון משולבים ולהפוך שיח לשותפויות ולסייע בבניית התשתית הרגולטורית, הפיננסית והאסטרטגית שתפחית את עלויות העסקה, תקל על פיתוח עסקאות חדשות ותאפשר למודלים מוצלחים לעבור מיוזמות נקודתיות לשוק של ממש.
במילים אחרות, המטרה אינה לייצר עוד פורום שעוסק בהון קטליטי, אלא להפוך את השימוש בו לפשוט יותר, נגיש יותר ובר יישום.
גם השיח על ESG, אימפקט ואחריות עסקית צריך להתקדם בהתאם. בשלוש השנים האחרונות ראינו התגייסות חסרת תקדים של תאגידים ושל המערכת הפיננסית, לרבות קרנות פנסיה, חברות ביטוח ובנקים, לטובת עשייה חברתית כמענה לצורכי השעה. זו הייתה התגייסות משמעותית וחשובה. אבל השלב הבא אינו רק להמשיך לתרום יותר, אלא לשאול כיצד השוק הפיננסי עצמו מאמץ את כלי המימון החדשים ואף מסייע לעצב אותם, לצד הפילנתרופיה והממשלה.
האתגר הוא לבנות מבנים שמייצרים פרופיל סיכון־תשואה, המאפשר לגופים פיננסיים להזרים הון משמעותי לפעילות עסקית, שבצד התשואה הכלכלית שלה מייצרת גם תועלות חברתיות וסביבתיות. במובן הזה, יש חשיבות למדידת השפעת הכסף שכבר הושקע. אבל השאלה המעניינת יותר היא איך מתכננים מראש את ההון כך שיוכל לייצר יותר השקעות, יותר צמיחה ויותר אימפקט.
לישראל אין מחסור בכסף, ברעיונות או באנשים שיודעים לפתור בעיות. לפעמים פשוט חסר המבנה שמאפשר לכל אלה לעבוד יחד. במקום לחפש בכל פעם עוד תקציב, הגיע הזמן להיות יצירתיים גם עם הכסף שכבר נמצא על השולחן. אם חדשנות היא באמת חלק מה־DNA הישראלי, הגיע הזמן שהיא תגיע גם לאופן שבו אנחנו מממנים את העתיד שלנו.
*הפורום הישראלי לקידום כלכלת אימפקט הוא ארגון ללא מטרות רווח שמאגד סביב שולחן אחד מנהיגים מהמגזר העסקי, הממשלתי, והפילנתרופי – במטרה לקדם כלכלה שמייצרת ערך משולש: חברתי, סביבתי וכלכלי. הפורום פועל תחת יו"רית עו"ד יעל אלמוג, לשעבר היועצת המשפטית של בנק הפועלים, ולצידה חברי הנהלה בכירים ממגזרים שונים.
למידע נוסף על צוות היגוי הון קטליטי מוזמנים לפנות ל-infoifie@israelnab.org, למידע על מימון משולב
