"חוזק לא נובע מיכולת גופנית, אלא מרצון שאינו ניתן להכנעה". הציטוט הזה, שמיוחס למהטמה גנדי, מסכם היטב את העונה השישית בסדרת הפודקאסטים "החדשנים" של TheMarker Labels בשיתוף אוניברסיטת אריאל – עונה שמוקדשת לספורט במובן הרחב.
הבחירה לחרוג הפעם מנושאי החדשנות הקלאסיים ולהתמכר לספורט נובעת, בראש ובראשונה, מההצטלבות עם חגיגות המונדיאל, אליפות העולם בכדורגל, שהתרחבה לראשונה ל-48 נבחרות – 104 משחקים – והתפרסה על פני שלוש מדינות מארחות. סיבה נוספת היא השקת המרכז האינטגרטיבי למדעי הספורט באוניברסיטת אריאל, שמאגד מומחים משלל דיסציפלינות למחקר ולעיסוק במגוון היבטים הקשורים לתחום. את חלקם זכינו לפגוש בפודקאסט.
את הנשמה ואת הלב
מי היה מאמין שנזכה לשבת עם איתן הורן, שורד השבי מניר עוז, ולדבר איתו על כדורגל. אבל זה בדיוק מה שקרה בפרק שחותם את העונה. איתן חולק איתנו את שני הרגעים המרגשים בחייו, ושניהם קשורים בקבוצה שלו: האחד, עם המסוק בדרך הביתה, מעל טקס קבלת הפנים באצטדיון טרנר. השני, כשהעניק יחד עם אחיו יאיר, אף הוא שוחרר מהשבי, את צלחת האליפות לקפטן הפועל באר שבע.
מעבר לכך, הוא מספר על ילדותו בארגנטינה, כאוהד מושבע של קלוב אתלטיקו אטלנטה – "הקבוצה היהודית" של בואנוס איירס – ומשווה בין היציעים שם ובין מה שקורה מחוץ למגרש אצלנו; מדבר על התמיכה מחממת הלב של מועדוני הכדורגל במשפחות החטופים לאורך המאבק להשבתם; ונזכר במקום המשמעותי שמילא עבורו הכדורגל – או לפחות המחשבות עליו – בתקופת השבי.
לצדו אנחנו מארחים את פרופ' אילן תמיר מבית הספר לתקשורת באריאל. הוא משתף במחקריו על האוהדים בכלל ועל האוהדים הישראלים בפרט, ומנסה להסביר את שורשי התופעה החריגה בכל קנה מידה בהיקפיה, עוצמותיה והשפעתה – שנייה אולי רק לדת. בישראל, אומר פרופ' תמיר, שוררת תופעה ייחודית של חלוקה לקבוצות על פי זהות מפלגתית-פוליטית. התנהגות האוהדים, בדומה למצב באירופה, מעידה על מחויבות רדיקלית לקבוצה, הימנעות אובססיבית כמעט מצבעי היריבות גם בחיי היומיום, ולא פעם גלישה לאלימות.
שוחחנו עם פרופ' תמיר גם על המשחק שמאחורי המשחק – הכסף הגדול והטכנולוגיה. מה דעתו על התרחבות השימוש ב-VAR (שופטי המסך), על ההרחבה ל-48 נבחרות ועל הפסקות "שתייה" שלרוב מיועדות לצורכי פרסומות, ומה הסיכוי שנראה בקרוב גיימינג באולימפיאדה.
משחק חוזר
אמיתי ארגמן חווה את המעבר החד ביותר שניתן להעלות על הדעת: ב-6 באוקטובר 2023 הוא נחת בארץ מהטיול הגדול שאחרי הצבא. עד מהרה מצא את עצמו, כלוחם מגלן במילואים, מהראשונים להיכנס לרצועת עזה. באסון הפיר בבית חאנון הוא נפצע אנושות ולאחר 12 ימים התעורר באיכילוב, שם גילה ששתי רגליו קטועות. "לגלות שאני חי היה הרגע המאושר בחיי", הוא אומר לנו, ומספר על השיקום המורכב שעבר ועובר עדיין – שיקום שבמסגרתו גילה את הספורט והתמסר למאמץ להשיג מדליה במשחקים הפראלימפיים בלוס אנג'לס 2028.
אמיתי בחר בטניס כיסאות גלגלים – ענף לא טריוויאלי עבורו, כמי שנפגע גם בכף ידו ורואה בעין אחת בלבד. בכל זאת, הוא גילה כישרון טבעי. עכשיו הוא מבקש להעביר מסר מעודד ומלא השראה לכל מי שנקלע למצבו: החיים ממש לא נגמרים, הם רק מתחילים אחרת. וצריך לומר: מאז 7 באוקטובר נקלטו באגף השיקום של משרד הביטחון כ-25 אלף פצועים ופצועות, וגם היום מתקבלות בחודש ממוצע כ-1,500 פניות חדשות להכרה ושיקום.
לצד אמיתי משתתפת בפודקאסט פרופ' שרון ברק, מומחית בפיזיולוגיה קלינית של פעילות גופנית ובמדעי השיקום במחלקה לסיעוד באוניברסיטת אריאל. היא מסבירה עד כמה התנועה עצמה היא חלק קריטי בשיקום, ומחדדת: פעילות גופנית אינה בהכרח הזעה בחדר כושר – זו יכולה גם להיות ספונג'ה או עבודת גינון.
פרופ' ברק מסבירה איך מתאימים חבילת אימונים לכל גיל ומצב גופני, ומזהירה כי "זמן התאוששות" ללא כל תזוזה עלול להיות מזיק: צעירים במנוחה בשכיבה של שבוע-שבועיים מאבדים בממוצע 2-1.5 ק"ג ממסת הגוף הרזה, לרבות השריר, וכ-7% מכוח השריר המקסימלי. בגיל המבוגר, חמישה ימים במיטה עלולים להוביל למצב סיעודי. לסיום, היא מציגה את ההמלצות הרוחביות של ארגון הבריאות העולמי לזמן המינימלי שיש להקדיש לספורט מגיל אפס ועד 120.
ליגה אחרת
תופעה חסרת תקדים בהיקפה מתרחשת בשנים האחרונות בספורט העממי בישראל, וקוראים לה מאמאנט – מיזם האימהות החברתי-קהילתי הגדול בישראל, שחצה את גבולות ישראל. עשרות אלפי נשים כבר רשומות לליגת הכדורשת, ובהן מבוגרות, חד-הוריות, קבוצות מעורבות של יהודיות וערביות, נשים עם מוגבלויות, אסירות ועוד. יחד, האחת בשביל השנייה ולמען הקהילה כולה, הן מובילות שינוי עמוק במשפחה, בסביבת המגורים ובחברה הישראלית.
על ליגת מאמאנט אנחנו לומדים מעפרה אברמוביץ', יושבת הראש ומייסדת המפעל המיוחד הזה, ומפרופ' ריקי טסלר, מהמחלקה לניהול מערכות בריאות באריאל, שמלווה אותו כבר יותר מעשור במחקרי עומק יישומיים. מתברר שההשלכות הן מרחיקות לכת ובכל תחום – בריאות, כלכלה, הגשמה עצמית, הון חברתי וחוסן קהילתי, התגברות על בדידות ושבריריות ועוד.
באחד משיאי המפעל הוקמו באוקטובר ההוא, מהיום למחר, קבוצות חדשות במרכזי המפונים מהעוטף. "לא משאירות אף אמא מאחור", אומרת מי שהגתה את המיזם והפכה אותו מחוג בכפר סבא לליגות חובקות עולם – כולל סדרת מופת טלוויזיונית ("כל האימהות משקרות", כאן 11) – כשהאימהות על המגרש, ובני הזוג והילדים מעודדים מהיציע.
להזיז את המוח
פעילות גופנית היא תרופה למוח האנושי – גם שנים אחרי שבץ, ובמחלות נוירולוגיות כמו טרשת נפוצה. איך פועל המנגנון הזה, וכיצד רותמים ומחזקים אותו כדי להשתקם? פרופ' אופירה אינשטיין, סגנית הרקטור באוניברסיטת אריאל וחברת סגל במחלקה לפיזיותרפיה, משתפת אותנו במחקר פורץ הדרך שלה, על הקשר בין פעילות גופנית ובין מחלות נוירולוגיות.
קונקרטית, במחקר על פני עשור עם שיתופי פעולה בינלאומיים, היא בדקה את ההתפתחות של טרשת נפוצה – מחלה נוירולוגית אוטואימונית שמערבת גם את מערכת החיסון. הניסויים בוצעו בעכברות, כאשר המחלה מאפיינת יותר נשים. התברר שלאימון הפיזי יש השפעה ישירה ומובהקת: ככל שהנסיינית מתאמנת יותר, כך המחלה שמתפתחת אצלה קלה יותר. עצימות האימון משפיעה לטובה הן במדדים הקליניים, הן במנגנוני הגנה מוחיים והן בהפחתת התוקפנות של תאי מערכת החיסון. השלב הבא במחקר בוחן סיבות אפשריות לכך, ובהן אוכלוסיית החיידקים שבמעי (מיקרוביום). ואכן, מתברר שעכברות שעברו השתלה מעמיתות מאומנות פיתחו מחלה קלה יותר, אם כי ההשפעה במקרה זה היתה מתונה יותר ביחס למאומנות ישירות. חשוב להיזהר בקפיצה לבני אדם – ויידרשו כמובן מחקרים נוספים – אבל הפוטנציאל הוא ללא ספק מרתק ומצית את הדמיון.
מיקה בן דוד באוך, פיזיותרפיסטית ומומחית בשיקום נוירולוגי במרכז רפואי שיקומי גריאטרי בית רבקה, מספרת על מקרי הצלחה שומטי לסתות שהיא רואה יום-יום, גם אצל מטופלים שסבלו משיתוק נקודתי של שנים בעקבות שבץ מוחי. פוטנציאל הלמידה, היא מדגישה, קיים בכל גיל ומצב, ומימושו תלוי בגורמים סביבתיים בצד כאלה שתלויים בפרט – כגון המוטיבציה. היא מזכירה שהמערכת השרירית היא לא רק מערכת תנועה – יש לה גם תפקידים הורמונליים ומטבוליים, והיא מהווה מאגר אנרגיה ומערכת תחושתית בפני עצמה. התנועה היא שמשמרת את איכות המערכת הזאת.
כמומחית לגיל המבוגר, בן דוד באוך מפרטת את סוגי הפעילות ורמות העצימות שחשוב להקפיד עליהם, וגם נותנת כמה טיפים לאיך עושים את זה בבית מול המסך. כך או כך, חשוב שנזכור: רקמת השריר היא לא סטטית. היא יכולה להידרדר או להשתפר – וזה תלוי במה שנבחר לעשות איתה.
הימור בטוח
1.7 טריליון דולר בשנה – זה הסכום שמגלגלת תעשיית ההימורים הגלובלית בספורט. בפרק הפותח של העונה ביקשנו לבדוק: מה הופך את התופעה לפופולרית כל כך, מתי היא מתחילה להיות מסוכנת, ואיפה הישראלים נמצאים על המפה הזאת?
ד"ר משה לוי, סוציולוג ספורט מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת אריאל, מספר על שורשי ההימורים, אי אז בשחר ההיסטוריה האנושית, וכיצד התפתחו מאז ועד ימי הסמארטפון וה-AI. במבט למונדיאל, הטורניר הגדול הראשון בעידן הבינה המלאכותית היוצרת (גנרטיבית), הוא מציין מספר נקודות מעניינות שכדאי לשים אליהן לב בהקשר הזה. למשל, שלא פעם ההימור אמנם מחבר אותנו למשחק, אבל גם עלול להרוס את חוויית הצפייה.
לצדו מתארח טל אבירם, מי שחווה את הצד המסוכן של התופעה. את תחושת הרוממות שליוותה אותו בעקבות ה"מכה" הראשונה שעשה עוד כחייל בסדיר הוא לא הצליח לשחזר. אבל תוך כדי הניסיון, הוא הפסיד כ-7 מיליון שקל, הסתבך בחובות וראה את הכלא מבפנים ואת משפחתו מתפרקת. כיום הוא מונה במדויק את השנים והשעות שבהן הוא "נקי", נזהר מטריגרים – ומתברר שאליפות העולם בכדורגל היא טריגר אחד גדול – ומסייע לרבים אחרים להיגמל. ויש לו גם הצעה חשובה לרגולציה.
למתחם החדשנים באתר וצפייה בעונות הקודמות >>
בשיתוף אוניברסיטת אריאל
