כשנועם דדון, רופא המתמחה ברפואת נשים בבית החולים סורוקה, היה סטודנט, הוא חיפש דרך להקל מעט על הנטל הכלכלי של הלימודים וגם לעשות משהו משמעותי. כך הוא הגיע לפר"ח, פרויקט החונכות הארצי שמעניק לסטודנטים מלגה בתמורה לליווי אישי או קבוצתי של ילדים ובני נוער.
במקרה שלו, החיבור היה כמעט מיידי. במסגרת הפרויקט קיבל דדון הזדמנות להדריך קבוצת ילדים ברובוטיקה, תחום שאהב במיוחד. "חיפשתי התנדבויות כדי לעשות בעצם דברים מעניינים, ודרך פר"ח היה אפשר לעשות פעילות של רובוטיקה עם ילדים - נושא שהתחברתי אליו", הוא מספר.
דדון השתתף בפר"ח גם במהלך התואר הראשון וגם במהלך התואר השני, והדריך קבוצות קטנות של תלמידים ברובוטיקה. "קודם כל, פר"ח נתן לי מסגרת שבאמת אפשרה לי להמשיך ולהצליח בלימודים מבחינה כלכלית", הוא מסביר, "קשה לשלב עבודה רגילה תוך כדי הלימודים והמלגה הזאת נתנה לי את האפשרות להתמקד בלימודים בלי לוותר על הכנסה".
לצד הסיוע הכלכלי, הוא גילה במהלך החונכות תחום חדש שהמשיך ללוות אותו. "למדתי הרבה על הוראה והדרכה - עולם שלא הכרתי לפני", מסביר דדון, "בזכות זה גם המשכתי בהמשך בהדרכה בבתי ספר, והיום אני עוסק הרבה בהוראה באוניברסיטה. הרבה מהמיומנויות שקשורות בכך התפתחו בפר"ח".
דדון, שנבחר ב-2025 לרשימת ה-40/40 של מגזין TheMarker, מוסיף כי החוויה בפר"ח אף עזרה לו בתהליך הקבלה ללימודי רפואה. "בשאלון הביוגרפי ביקשו ממני לספר על התנסויות משמעותיות, והרבה מהדוגמאות שהבאתי היו מהפעילות שלי בפר"ח", הוא מוסיף, "זה עזר לי להציג רקע עשיר בתחום ההתנדבותי, ולא רק את העבודה, המחקרים והדברים אחרים שמסתכלים עליהם בתהליך הקבלה. זה שדרג לי את קורות החיים ונתן לי כלים שאני משתמש בהם עד היום".
אלון גלרון, מנכ"ל פר"ח, מוסיף שסיפורו של דדון הוא דוגמה אחת מתוך רבות לכך שהערך של פר"ח אינו מסתכם בסיוע הכלכלי. "אני שומע שוב ושוב מבוגרי התוכנית עד כמה החונכות השפיעה גם עליהם", הוא מספר, "רק לאחרונה שמעתי על סטודנט שהחונכות האישית והקבוצתית שלו בפר"ח פיתחה אצלו כישורים שהוא משתמש בהם היום בעבודתו בחו"ל. השנתיים שהוא היה בפר"ח נתנו לו כלים לעשות דברים שהוא בכלל לא חלם עליהם".
מה בעיניך הדבר החשוב ביותר שהסטודנטים לוקחים איתם מהחוויה?
"זאת מעין מקפצה לחיים. הסטודנטים מכירים מקרוב חלקים שונים של החברה הישראלית, רוכשים ניסיון, לומדים להתמודד עם אנשים ולפתח כישורים שילוו אותם גם בעתיד המקצועי. המלגה היא כמובן יתרון מיידי, אבל ההיבט העמוק יותר הוא החוויה המשמעותית והכלים שרוכשים בדרך".
כ-23 אלף חונכים וחונכות
מיזם פר"ח הוקם לפני 52 שנה במכון ויצמן, עם 12 מתנדבים בלבד. מאחוריו עמד דוקטורנט בשם רוני עטר, שגייס את דיקן הסטודנטים - פרופ' חיים הררי, וביחד הם ביקשו ליצור חיבור בין סטודנטים לילדים שזקוקים לדמות משמעותית בחייהם. כבר בשנה השנייה הצטרפו למיזם כ־50 סטודנטים, שקיבלו מלגה בתמורה לפעילות החונכות שלהם. מאז נהפך פר"ח לאחד ממפעלי החונכות הגדולים בישראל. לדברי גלרון, במהלך השנים עברו בו יותר מ־900 אלף סטודנטים, וכיום משתתפים בו מדי שנה כ-23 אלף חונכים וחונכות.
כשאומרים פר"ח, רבים חושבים על סטודנט שיושב עם ילד ועוזר לו בשיעורי הבית. זה באמת העניין?
גלרון: "זה לא העיקר. החיבור שאנחנו מייצרים בפרויקט הוא אישי. לכל ילד יש צרכים אחרים: חברתיים, לימודיים או רגשיים, והמטרה היא לבנות מערכת יחסים משמעותית שבה יש מישהו שרואה אותו, מלווה אותו ומהווה עבורו מודל לחיקוי".
איך החונכות משתלבת בחיי הסטודנטים?
"בדיוק מתוך ההבנה שהזמנים השתנו מאז שפר"ח הוקם, עשינו השנה שינוי וצמצמנו את היקף השעות. במקום 120 שעות בשנה, החונכים נדרשים כיום ל־100 שעות. המפגש מתקיים פעמיים בשבוע, שעה וחצי בכל פעם. בנוסף, נפתחה אפשרות לחונכות אישית גם בשעות הבוקר בתוך בתי הספר, עבור סטודנטים שאינם יכולים או אינם מעוניינים לפעול אחר הצהריים. במסלול הזה החונכות יכולה להינתן לשני ילדים. יש גם אפשרות, במקרים המתאימים, להשתלב בשתי מסגרות שונות ולקבל מלגה נוספת".
ובאיזה סכום מסתכמת המלגה?
"המלגה הרשמית היא 7,000 שקל, אבל בזכות שיתופי פעולה, רוב הסטודנטים מקבלים למעשה 10,000 שקל. מי שעושה שירות מילואים יכול לקבל אצלנו גם מענק נוסף, כך שבמקרים מסוימים הסכום יכול לסתכם ב־13,500 שקל".
כ-1,200 תוכניות שונות
פר"ח פועל כיום בכ־200 רשויות, מדן ועד אילת, בקרב מגוון רחב של אוכלוסיות: יהודים וערבים, חילונים, דתיים וחרדים. גלרון מדגיש שהרעיון הוא לאפשר כמעט לכל סטודנט למצוא פעילות הקרובה למקום מגוריו או למוסד שבו הוא לומד. כ־85% מהחונכים משתתפים בחונכות אישית, ואילו היתר משתלבים בחונכות קבוצתית בתחומים כמו מדעים, מחשבים, מתמטיקה וחינוך לבריאות. למעשה, תחת פר"ח פועלות כ־1,200 תוכניות שונות.
בעידן שבו ילדים רבים עדיין מתמודדים עם השלכות של מלחמה, שיבושים במסגרות וחוסר יציבות, גלרון סבור שהפרויקט נהפך למשמעותי במיוחד. "להיות דמות יציבה שמלווה ילד לאורך שנה שלמה יכול להיות דבר משמעותי", הוא מדגיש, "אנחנו מייצרים מפגשים בעלי משמעות שבהם הקשר האישי מעצים את שני הצדדים, ומטפח סובלנות, לכידות וערבות הדדית. בסופו של דבר, כשנוצרים מפגשים כאלה גם הסטודנטים מרוויחים וגם החניכים.
כתוצאה מכך, החברה כולה יוצאת נשכרת".
בשיתוף פרויקט פר"ח
