אופיר ליבשטיין, ראש מועצת שער הנגב, שנרצח בטבח בכפר עזה ב-7.10.2023 היה הרוח החיה מאחורי פסטיבל "דרום אדום". היוזמה שלו נבעה מהרצון ליצור חיבורים בין חקלאי אזור צפון הנגב לבין הקהל הישראלי המטייל בצפון הנגב בשל פריחת הכלניות.
הפסטיבל שנוסד אז אי שם ב-2007 ומתקיים מדי שנה במהלך חודש פברואר, נקרא "דרום אדום" בזכות מרבדי הכלניות האדומות הפורחות באזור. הזמן הנבחר כאמור אינו מקרי ומתקיים מכיוון שבתקופה זו פריחת הכלניות האדומות נמצאת בשיאה.
את שאירע ב-7.10 בדיוק באותו אזור אף אחד לא דמיין. לאחר המאורעות הקשים, אף אחד לא צפה את פרץ הספונטניות של אנשים ואמנים רבים ליצור ולהנציח. הדימוי הוויזואלי הראשון שעולה מאותו אזור הוא פרח הכלנית, והצבע האדום שלה חיבר את הכל. כך הפכה הכלנית בעל כורחה, לדימוי טרגי של הדרום האדום והמדמם אך במקביל גם ביטוי לפריחה ותקומה.
היוזמות הרבות לא משאירות מקום לספק, הנה כמה מהבולטות שבהן:
מיזם הקרמיקה של האמנית יפה סולומון "כלניות לפני הגשם"
יפה סלומון היא יזמית ובעלת בית מלאכה מהיישוב מיתר. בכוונתה של סלומון היה להכין מיצג זיכרון שכולל 40 כלניות (חיבור הספרות 7+10+23) בשטח המסיבה ברעים, אך פוסט שפרסמה בפייסבוק יצר תגובה בלתי צפויה וקרמיקאיות מכל הארץ נרתמו למיזם שגדל וכעת התכנון הוא להציב את אותן כלניות מחימר ברחבי עוטף עזה, בכיכרות ערים מרכזיות, בתי חולים, ובכל בית עלמין בו נקברו הנרצחים של השבת השחורה. בתחילת דצמבר ננעצו 1,400 כלניות על עמודי ברזל בים המלח לזכר הנרצחים והנופלים של ה-7 באוקטובר. חלקן הוצבו גם על האזורים החרבים בשטח קיבוץ בארי.
לפייסבוק >>> כלניות לפני הגשם
המיזם Kalaniyot של בנות "הסלון"
שיר מאיר גנות, מאיה אברמובסקי, נטע פרדקין ואירית אורמן הן ארבע מעצבות ויוצרות אשר התאגדו עוד במהלך הלימודים המשותפים בשנקר לטובת פרויקטים שעיקרם עיצוב ויצירה ישראלית. עם פרוץ המלחמה, הן ניסחו בריף והזמינו את כל מי שמעוניין ליצור דימוי של פרח הכלנית לשלוח אליהן במטרה לאפשר לעוד אנשים לנוח לכמה רגעים מהכאב, או לפחות לתת לו ביטוי. ההיענות המדהימה הביאה ליצירת מיזם מרגש ללא פילטרים. הכלנית היא ההזדמנות עבורן ליצר שקט ביחידים, עד שיהיה שקט לכולנו. יש כאלו כואבות ועצובות, ויש כאלה שהן כמעט שמחות או משוחררות. יש סיפוריות יותר ויש כאלה שהן פשוט אינטואיטיביות ומיידיות.
לאתר >>> mykalaniyot
מיזם האמנות של כלנית סגל, בעלת משרד SEGAL ESHED CREATIVE MARKETING & PR
כלנית סגל, אשר לא יכלה להתעלם מהקישור לשמה הפרטי הייחודי, העלתה גלריה מרגשת במיוחד של יצירות אשר הנרטיב המרכזי שלהם הוא פרח הכלנית.
סגל נחשפה לביטוים מרגשים של איורים, ציורים וצילומים שנוצרו בעקבות ה-7.10. ההלם והכאב הציפו אותה ומאז היא פונה ליוצרים ואמנים ומבקשת מהם אישור לשתף את יצירת הכלנית האישית שלהם, אצלה באינטסגרם - ככה נוצרה גלריה ייחודית שנועדה לייצר מדיטציה, הנצחה ורגש. מאז פונים אליה יוצרים ואמנים שאיבדו את קולם אל מול הזוועה ורוצים שהיא תשתף את יצירות הכלניות האישיות שלהם אצלה בפיד.
לאינסטגרם >>> calanitsegal
"כלניות רוקמות תקווה"
מיזם של יונית רחמני, בעלת סטודיו "מניירה" לרקמה עכשווית בגבעת ברנר.
מתוך הקושי והכאב וכמאמינה בכוחה המרפא של האומנות, החליטה רחמני לחבר בין פעולת הרקמה המדיטטבית ובין הצורך ליצירת מסר של סולידריות, לעצור לרגע וליצור מתוך הכאב במטרה להדהד תדר חיובי, לרקום אופטימיות, ליצור יעד, להתמלא ולמלא בתקווה. הרעיון הופץ בין קבוצות רקמה לכדי קהילה המונה כיום מעל 300 רוקמות מכל הארץ. מטרת המיזם הוא קיום תערוכה בה יימכרו העבודות (של מי שתרצה) והכנסותיה ייתרמו לטובת הקמת/שיקום מיזם אומנותי שייבחר בעוטף. טרם נקבעו מיקום או מועד.
פייסבוק >>> כלניות רוקמות תקווה — הקהילה הרשמית
כלניות תמיד תפרחנה – כלניות סרוגות
מיזם סריגה קהילתי בהובלת האמנית שרה אבנין גנישר. נשים מכל אזור הצפון סרגו כלניות שיחוברו במיצב מיוחד בגלריית מגדל המים במרכז ההנצחה בטבעון.
