מאז תחילת משבר הקורונה העולמי, עולות טענות רבות בעיתונות הפופולרית והמדעית, לפיהן נשים מתפקדות טוב יותר כמנהיגות בזירה המקומית והעולמית בזמן משבר.
בתחילת משבר הקורונה בישראל, עלה לכותרות שמה של טל אוחנה, ראשת מועצת ירוחם, אשר הצליחה באופן בלתי צפוי, להוריד את אחוזי ההדבקה והתחלואה בירוחם. בשיחה קצרה שניהלתי איתה אז, היא הסבירה לי שהיא מאמינה בשיתוף פעולה ובשיח גלוי בין כל הקבוצות הדתיות והאתניות שחיות יחד בעיר. אוחנה, ראשת המועצה מאז 2018, הצליחה לגרום לאנשים לשתף פעולה ולעבוד יחד על מנת להוריד את איום הקורונה: היא הצליחה לשכנע את התושבים להתפלל מחוץ לבית הכנסת ואף הביאה להסכמה על סגירת חלק מבתי הכנסת באופן זמני וסגירת בתי ספר בהם היו תלמידים חיוביים לקורונה, והשקיעה רבות במעקב ויצירת מודעות גבוהה למחלה ולסיכונים הנלווים לה בקרב תושבי העיר. גם כשנוצר משבר בין התושבים היהודים והבדואים, היא יזמה רב-שיח והצליחה להפגיש בין הרב הראשי והשייח' של היישוב רמה, וליצור דיאלוג של שיתוף פעולה וחברות בין הקהילות.
ברמה הבינלאומית, ניתן למצוא ריבוי מאמרים שדנים בהצלחה הרבה של מנהיגות, כגון ראשות הממשלה של פינלנד, נורבגיה, דנמרק, טאיוון, איסלנד וניו-זילנד, בניהול של משבר הקורונה העולמית במדינות שהן מנהיגות. בשנת 2021, התפרסמו מספר מאמרים מדעיים שהראו כי במדינות אשר בראשן עומדת אישה, היו פחות מקרי מוות בעקבות הקורונה והושגה הצלחה רבה ב"שיטוח העקומה" באופן מהיר יחסית. חוקרים הגיעו למסקנה שמדינות המונהגות על ידי נשים הגיבו מהר יותר, השתמשו במדדים ברורים יותר, ויצרו שקיפות בקרב תושביהן.
מעמד האישה
אמירות אלו מפתיעות במידה, לאור מעמד האישה באופן כללי ומעמד האישה כמנהיגה באופן ספציפי. נתונים שמתפרסמים בדו"חות שונים, מראים באופן עקבי כי מעמד האישה עדיין חלש יחסית בהשוואה למעמד הגבר. בדו"חGlobal Gender Gap Report 2021 שהתפרסם לאחרונה, ניתן לראות בבירור כי קיים עדיין פער כלכלי מגדרי של 42% ברמה עולמית. על פי נתוני הדו"ח, נשים ממלאות 27% בלבד מכלל תפקידי ניהול בעולם, ומשבר הקורונה העולמי אף הגדיל פער זה.
הפער הפוליטי גדול אף יותר. נשים נמצאות ב-26.1% בלבד מכלל תפקידי הממשל ורק 22.6% משרתות כשרות בממשלה בקרב 156 מדינות. ב-81 מדינות בעולם, נשים אף פעם לא כיהנו בראשות הממשלה. כשנשים ממלאות תפקידים בממשלה, לרוב הן מוצאות את עצמן בתפקידי רווחה, חינוך, עיניי משפחה, נגישות, איכות הסביבה ונושאים דומים אשר נחשבים כ"נשיים".
על פי נתוני הדו"ח, מצבה של ישראל לא מרשים במיוחד והדירוג הכללי שלה בשנת 2021 הוא 60 מתוך 156. ישראל מדורגת מספר 65 מבחינת הזדמנויות כלכליות וייצוג של נשים בממשלה ולמשל במדד של "שוויון שכר עבור עבודה דומה", היא אף יורדת למקום 105.
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי בשנת 2020 רק 28% מכלל ממלאי התפקידים הניהוליים בישראל היו נשים, למרות ש 56.3% מכלל המועסקות בעלי משלח יד אקדמי, הן נשים. פערי השכר בישראל, על פי הנתונים הללו, הם באופן עקבי כ-20% בישראל.
מדוע יש כ"כ מעט מנהיגות?
ישנם הסברים שונים מדוע קשה לנשים להגיע לתפקידי ניהול. מדו"ח McKinsey – Women in the workplace 2021 עולה כי פחות נשים מגברים מתקדמות לתפקידי ניהול ראשוניים – תופעה שנקראת "השלב השבור בסולם". תופעה זאת מתקיימת בעיקר בשנים הראשונות של פיתוח קריירה. בשנים בהם צעירים וצעירות נכנסים לעולם העבודה ומחזיקים בתפקידי כניסה, נראה שבכל העולם גברים מתקדמים לעיתים קרובות יותר לתפקידי ניהול ראשוניים מנשים. פער זה הוא בין 40-20% במדינות שונות. לכן בעיית "תקרת הזכוכית" מתחילה בעצם ב"שלב השבור בסולם". ככל שנשים מתקדמות בסולם ההיררכי, עוד פחות נשים מתקדמות. למעשה, עד שמספר הנשים אשר יקודמו לתפקידי ניהול התחלתיים ישתווה לזה של הגברים, לא תהיה אפשרות לשוויון בתפקידי ניהול. בנוסף, קיימת תופעת "תוכיחי את זה שוב" – תופעה זאת מדברת על כך שהסביבה משייכת הצלחה של נשים לעתים קרובות ל"מזל" ולכן היא צריכה להוכיח את עצמה מספר רב של פעמים לפני שמאמינים שהיא אכן בעלת יכולות מנהיגותיות, לעומת גברים שנוטים לקבל את "אמון הציבור" כבר בתחילת הדרך. כמו כן, מחקרים שונים מצביעים על כך שנשים מקבלות פחות תמיכה ממנהלים בכירים ושיש להן גם פחות גישה למנהלים בכירים מגברים. זו אחת הסיבות לכך שלנשים קשה יותר למצוא מנטורים ומנטוריות שיכולים/ות לעודד את הקריירה שלהן, ודבר זה גורם למנהלות רבות להרגיש תחושות של בדידות. לבסוף, אפשר ללמוד ממחקרים שלמרות שנשים מבקשות העלאות שכר באותה מידה שגברים מבקשים, נשים מקבלות פחות העלאות שכר מגברים.
מנהיגות נשית
שריל סנדברג, מנכ"ל תפעול - COO - של פייסבוק, טוענת שמנהיגות היא תהליך מבוסס השפעה חברתית, שכתוצאה ממנו, אחרים מתאמצים כדי להשיג מטרות. לכן לא מדובר בכוח, תפקיד פורמלי או פופולאריות, אלא בתהליכים מבוססי קשרים חברתיים, הבנה עמוקה של אחרים ושיתוף פעולה. אכן נראה שבעולם של המאה ה-21 סגנון הניהול המקובל יותר הוא שיתופי ומבוסס אינטליגנציה רגשית. למרות שרוב הנחקרים במחקר שנערך על ידי "רייקיאוויק אינדקס למנהיגות", אשר סוקר מדינות שונות, טענו שגברים הם מנהיגים טובים יותר מנשים, אנו רואים מהנתונים שנשים צעירות מאמינות פחות באמירה זאת. מעבר לכך, נתונים ממחקר אחר שהתפרסם בהרווארד ביזנס ריוויו HBR, מראים שברגע שנשים נמצאות בתפקידי ניהול בכירים בפועל, הן נתפסות כאפקטיביות יותר מגברים מנהלים.
מאותו מחקר עולה כי בזמן משבר כגון הקורונה, נשים נתפסו כמנהיגות טובות ואפקטיביות יותר אשר מגיעות לתוצאות טובות יותר. במדדים כמו יוזמה, גמישות, מוטיבציה, בניית קשרים ופיתוח סגל, מנהיגות נתפסות כאפקטיביות במיוחד בהשוואה למנהיגים. אכן, דו"ח McKinsey מצביע על כך שבזמן משבר הקורונה המנהלות לקחו יותר אחריות על שביעות הרצון והשלמות (well being) של הכפיפים להם מאשר מנהלים. נמצא כי מנהלות לקחו אחריות על היכולת של הכפיפים בניהול המשבר ברמה האישית והמשפחתית, ניהול עומס עבודה, התמודדות עם משברים נפשיים ובריאותיים וכדומה.
מדוע נשים נתפסות כמנהיגות אפקטיביות בזמן משבר?
בזמן משבר אנו מצפים מהמנהיגים שלנו להראות תכונות גבריות – תנהיג אותנו, תקבל החלטות עבורנו –אבל באותה מידה אנו מצפים לתכונות נשיות – תטפל בנו, תדאג לבריאות הפיזית והנפשית שלנו. בזמן משבר כגון הקורונה, למנהיגות קל יותר לשחק תפקיד כפול. הן יכולות להיות גם אסרטיביות (גברי) וגם לדאוג לבריאות האוכלוסייה ולהגן עליה (נשי). נשים מנהיגות סגלו לעצמן תכונות אסרטיביות בזמן בניית הקריירה אך נדרשו לאורך הקריירה גם להראות תכונות נשיות. שילוב זה, שבזמנים רגילים מונע מנשים רבות להיתפס כאפקטיביות, מאפשר להן להצליח מאוד בזמן משבר.
אך אם חוזרים לשאלה אם ראשות ממשלה ניהלו נכון יותר את המשבר העולמי, הנתונים לא מראים הבדלים ברורים בתחלואה בין המדינות. ההסברים לממצאים הקודמים כוללים התמקדות של המחקרים הראשונים במדינות עשירות ומפותחות ובסופו של יום, קיים מיעוט של מדינות המונהגות על ידי נשים, והעובדה שאישה עומדת בראש מדינה עדיין לא אומרת שיש שוויון מגדרי במדינה. לכן, התייחסות מדינה למשבר, עדיין יכולה להיות גברית מאוד.
מחקר שהתפרסם לאחרונה אכן מצא קשר יותר מורכב: קשר בין תרבות, אמון, הטיפול בקורונה ברמה המדינית, והבחירה של נשים לתפקידי ממשלה. ההתמודדות עם המשבר ברמה האישית, הקבוצתית והמדינית, מושפעת במידה רבה מהערכים התרבותיים שקיימים באותה מדינה. במדינות בהן יש ערכים חברתיים שמעודדים שוויוניות, שיתוף פעולה, תכנון טווח ארוך, שקיפות ואמון, אלו הגורמים לניהול נכון יותר של משבר כמו הקורונה ואלו גם הערכים שמעודדים בחירה של נשים לתפקידים פוליטיים.
המצב בישראל
למרות שישראל היא מדינה שמאופיינת על ידי ערכים גבריים, רואים גם כאן שינויים גדולים. בממשלת ישראל הנוכחית יש תשע שרות, מספר גדול יותר מאי פעם. כמו כן, אנו רואים מספר רב של נשים שמנהלות את משבר הקורונה. בנוסף, בתחומים פיננסיים כמו בנקאות וביטוח ובתחום המשפטי אנו רואים עלייה במספר המנהלות הבכירות. נתונים מראים שככל שאנו רואים יותר נשים בתפקידי ניהול בכיר ובפוליטיקה הארצית, התפיסה החברתית שלנו משתנה והדעות הגלויות והסמויות שלנו לגבי אפקטיביות של מנהיגות משתנה בהתאם. אין לי ספק שהמאה ה-21 מביאה איתה הזדמנויות רבות לשוויון מגדרי גדול יותר, וסגנונות ניהול מבוססי שקיפות, שיתוף פעולה וערכים שנתפסים כפחות גבריים, ויותר כוללניים.
פרופסור מן המניין תמר אלמור הינה דיקן הפקולטה למנהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל
