פרופ' יובל אלבשן, דיקן הקמפוסים הרב תרבותיים של הקריה האקדמית אונו שאחראי גם על הקמפוסים החרדיים, כבר מצא את עצמו עושה דברים שמעולם לא חשב שיעשה: החל מבייביסיטר במקביל על שישה תינוקות של סטודנטיות מיניקות שנכנסו לבחינות וכלה בנסיעה עם עשרות סטודנטים חרדים לאומן בראש השנה.
למרות זאת הוא הופתע במהלך השנה האחרונה כאשר אחת הסטודנטיות החרדיות בקמפוס, מביתר עלית, פנתה אליו ואל טובה מרקוביץ, מנהלת הקמפוס, לאחר שנקלעה לבעיה. האולם שבו הייתה אמורה להיערך חתונתה נסגר בעקבות משבר הקורונה. היא לא ידעה מה לעשות שכן אסור להזיז את התאריך. היא ביקשה עזרה כי להתחתן ברחוב או בגן ציבורי - פחות נראה לה. אנשי הקמפוס החרדי התגייסו כולם למשימה, כשמתקני הקמפוס הועמדו לרשותה ולרשות חתנה, אברך מבני ברק, חינם אין כסף, והסגל כולו נרתם לסייע להרים את האירוע המשמח. השניים נישאו עם מספר אורחים צנוע מאוד, בהתאם להנחיות הקורונה, כאשר מחלונות הכיתות הסטודנטים והסטודנטיות (ששבו ללימודי תגבור בהיקפים מצומצמים) ליוו את החופה במחיאות כפיים ובשירת "קול חתן וקול כלה".
פרופ' אלבשן מגדיר את עצמו כחילוני גמור, אך אהבת האדם שמפעפעת בו וקבלת השונה והאחר כמו שהוא, היא זו שמאפשרת לו לנהל בהצלחה את הקמפוסים החרדיים של הקריה האקדמית אונו.
"הקמפוס החרדי הוקם לפני 18 שנה, כמקום שמתאים תרבותית לחרדים ולחרדיות לרכוש השכלה אקדמית במקצועות עילית, בראשם משפטים, מבלי שיחששו שמישהו מנסה להפוך אותם לחילונים או לשנות את אמונתם", מסביר פרופ' אלבשן, "אין מדובר רק על לימודים בהפרדה מגדרית, אלא על הבנה מעמיקה ביחס לצרכים האקדמיים, הכלכליים, החברתיים והתרבותיים של הסטודנט והסטודנטית החרדיים. נעשתה בזמנו עבודת שטח רבה של יו"ר הקמפוסים החרדיים, הרב יחזקאל פוגל, כדי לשכנע רבנים שאין בלימודים אצלנו שום דבר שפוגע באורח החיים החרדי. בזכותו ניתן ההיתר והקמפוסים יצאו לדרך".
כיום מסיימים את הלימודים בשני הקמפוסים החרדיים של הקריה האקדמית אונו, באור יהודה ובירושלים, כ-4,000 בוגרים מדי שנה. בין המקצועות הנלמדים בקמפוס: משפטים, מנהל עסקים, חינוך, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת וסיעוד.
"חלק ממקצועות אלו היו סגורים בפני הקהל החרדי בעבר, והתפיסה שלנו היא שאם אנחנו מאמינים בזכותו של כל אדם ליהנות מפירות ההשכלה, צריך לעשות זאת כך שאכן כל אדם יצליח ליהנות מאותם פירות. בתור חילוני ליברלי, להגן על זכויות אדם זה לא להגן על מישהו שדומה לך, אלא דווקא על מישהו ששונה ממך. הקמפוסים החרדיים מגן על זכויותיהם של החרדים והחרדיות להתחנך לפי השקפתם, כשהם נהנים מפירות ההשכלה הכללית".
ספר לי הבוגרים שלכם.
"הבוגרים שלנו נמצאים בכל מקום. אני לא אשכח שכשבוגר שלנו התקבל למחלקת בג"צים כעורך דין והופיע בבית המשפט העליון לראשונה כמייצג את המדינה, השופט אליקים רובינשטיין עצר את הדיון וביקש לברך שהחיינו וקיימנו בהתרגשות רבה. דוגמא נוספת היא בוגרת שלנו שהתמחתה בבית המשפט העליון וכאשר התקיים הדיון על ההפרדה המגדרית היא ישבה לצד השופטים. היה ברור לכל הנוכחים שאילולא ההפרדה היא לא הייתה מגיעה לשם. יש לי עוד אינסוף דוגמאות להצלחות של בוגרים שלנו שעושים מהפיכות מהפכות יום יום והופכים לחלק מנוף החיים הכלל ישראלי, לא כאורחים לרגע אלא כשותפים שווים".
נשארים חרדים ויוצרים שינוי בקהילה ובמדינה
מטבעם הקמפוסים החרדיים מפרידים בין לימודי גברים ללימודי נשים, עם התאמה תרבותית, אך ללא שינוי בחומר הנלמד לטובת המקצוע עצמו. מסביר פרופ' אלבשן: "אלה אותם תכנים ואותן בחינות בדיוק כמו בקמפוס הכללי. אלא שבלימוד עצמו לעתים עושים התאמות. למשל במשפט פלילי למרבה הצער יש מרכיב גדול של עבירות מין. זהו מקצוע שנלמד בד"כ בשנה א'. גברים ונשים חרדים לא מכירים בכלל את העולם הזה ומושגים כמו אונס או מעשה סדום זרים להם לגמרי לכן העברנו את החטיבה הזו מאמצע הקורס לסופו. מעבר לזה, הם נחשפים למרצים חילוניים, ערבים ויהודים, מכל הסוגים והצבעים שבחברה הכללית, והמפגש הזה חיובי מאוד ומפרה אקדמית".
פרופ' אלבשן מדגיש כי אין הבדל בין עורך דין שלמד בקמפוס החרדי לעורך דין שלמד בקמפוס החילוני. "אנחנו מדברים בפתיחות על דברים שהם טאבו בחברה החרדית, אבל צריך להבין רגישויות – למשל לוותר על בדיחות הנוגעות באפיקורסיות, שאותן הקהל החרדי מתקשה לקבל". לוח השנה האקדמית מותאם, אגב, ללוח השנה הדתי-חרדי, כמו תחילת שנת הלימודים בא' באלול, חופשת בין הזמנים, ויתור על לימודי ערב בחג החנוכה ועוד.
כיצד התמודדתם עם אתגרי הקורונה כאשר הסטודנטים החילונים עברו ללמוד דרך הזום? מה עשו הסטודנטים החרדים?
"לסטודנטים החרדים אין מחשבים בבתים, אין טלפונים חכמים, ובשגרה אנחנו מספקים להם כאן כיתות מחשבים. בקורונה האתגר היה עצום – איך ללמוד בזום בבית כשאין מחשבים, אין אינטרנט, יש הרבה ילדים והדירות קטנות מאוד ולא מאפשרות פרטיות למידה. שכרנו קווי טלפון מיוחדים שהעבירו שיעורים בשמע לטלפונים רגילים, פתחנו מרכזים שאליהם הם הגיעו ללמוד תחת מגבלות הקורונה. חילקנו מחשבים ניידים וחבילת גלישה לכל מי שצריך, ולמדנו שהבעיה הגדולה של לימודים בזום הייתה דווקא של הגברים. הם לא רצו שהילדים יידעו שהם לומדים מקצועות חול ולא רק תורה ומקצועות קודש. לנשים, למשל, אין בעיה כזו. אז הן למדו כשהילדים מסתובבים סביבן לא פעם. עם הגברים כאמור זה היה שונה והיו לנו סטודנטים שפתחו מחשב נייד ברכב שלהם במגרש החניה של הבניין שלהם משום כך".
פרופ' אלבשן מציין שגם באסון הר מירון היה צריך לנקוט במשנה זהירות ביחס לסטודנטים. "כשנודע האסון באמצע הלילה הדבר הראשון שחשבנו עליו הוא שבעצם הם לא יודעים שום דבר, אין להם וואטסאפ, אין מידע ועכשיו מה עושים כדי לסייע להם. פעלנו בנושא בשיתוף אגודת הסטודנטים החרדית. יש לנו כמה וכמה סטודנטים שישבו שבעה על בני משפחותיהם, ותמכנו בהם. ארגנו טקס זיכרון לנספים, אך פרסמנו מודעה כללית לטקס, ללא שמות הנספים, וזאת בגלל שבחברה החרדית יש עדיין קונצנזוס נגד לימודים באקדמיה".
"הניהול של הקמפוסים החרדיים", מוסיף פרופ' אלבשן, "לימד אותי צניעות לגבי מיהו חרדי, מה הוא רוצה ומי יכול לדבר בשמו. הקמפוסים החרדיים הם איים אחרים בתוך האקדמיה שבהם האדם החרדי יכול להרגיש בבית, למרות שעל המדפים אין את הספרים שהוא מכיר ושהוא גדל עליהם ומולו ניצבים אנשים זרים לאורח חייו".
עד כמה המפגש הרב-תרבותי משנה את חייהם של הבוגרים?
"בוגרי הקמפוס החרדי נשארים חרדים ומצליחים לשנות את הקהילות שלהם, גם את מערכות המשפט והבריאות במדינה. החרדים הם כבר לא רק צרכנים כמו פעם, הם משפיעים, הפרנסה שלהם משתפרת מאוד והם לא חייבים לעבוד רק בחינוך. זו הצלחה גדולה. לימדתי במגוון מוסדות חינוך ואני יכול להעיד שהסטודנטים החרדים הם המרשימים ביותר שהכרתי, הם רוצים ושואפים ללמוד באקדמיה, אך לא מוכנים לשנות את תפיסות העולם ואורח החיים שלהם. צריך לכבד את זה גם אם זה אינו אורח החיים שלי".
משני צדי המתרס נלחמים נגד הצלחת הקמפוס
על אף ההצלחה הרבה של הקמפוס והנהירה של הסטודנטים החרדים אליו, הוא עדיין מעורר התנגדות, הן מצד האורתודוקסיה החרדית הקיצונית, והן מצד קבוצת נשים פמיניסטיות באקדמיה. פרופ' אלבשן מדבר על כך בכאב רב: "מצד אחד יש רבנים רבים עם הרבה עוצמה בתוך המגזר שעדיין מתנגדים בתוקף ללימודים אצלנו. העתירה לבג"צ נגד ההפרדה בין בנות ספרדיות לאשכנזיות מעמנואל הוגשה על ידי בוגרים שלנו והרבנים רואים בנו אשמים בכך. מפלגת הנשים החרדיות הוקמה על ידי נשים שלמדו אצלנו, ויש תגובת נגד מצד ההגמוניה האורתודוקסית לכך. למרבה הפלא, מי שמסייע להם לצאת נגדנו זו קבוצת נשים פמיניסטיות שמתנגדות להפרדה מגדרית באקדמיה כי זה פוגע בשוויון. הן עשו מלחמה נגד ההפרדה מגדרית, כולל מהלכים בתקשורת, והתוצאה של זה היא שאסרו עלינו להנהיג ימים נפרדים לגברים ונשים בספריה ובקפיטריה, כפי שהיה עד אז. הפרדה מותרת רק בלימוד עצמו בכיתות".
עד כמה השינוי הזה משפיע על הסטודנטים שמגיעים להירשם?
"לצערי הרב נערות רבות שמגיעות להירשם אצלנו רואות את הספריות המשותפות ומעדיפות לחזור לסמינר הישן. אנחנו מאבדים אותן. הנשים הפמיניסטיות לא מבינות שהן מונעות מהחרדיות זכות להתחנך בגלל שאין הפרדה בחללים ציבוריים. הן חושבות שאם הן יאכפו את איסור ההפרדה, נשים ימשיכו ללמוד ללא הפרדה, והמציאות מראה שזה ממש לא נכון. הן למעשה מנסות לכפות על הנשים החרדיות את השקפת העולם שלהן. יש כאן צירוף אינטרסים של שתי קבוצות, לכאורה הכי מנוגדות, שמרנים מאוד ופרוגרסיביים מאוד – שמנסים לסגור את הקמפוסים החרדיים".
איך אתה מסביר את הצד החילוני במאבק הזה?
"יש אנשים ונשים מההגמוניה באקדמיה שמאוד רוצים שאחרים ושונים מהם יבואו ללמוד, אבל שיתנהגו בדיוק כמותם ושכולם יחזיקו באותם ערכים. מצד אחד הם מדברים על חשיבות קבלת האחר, ומצד שני נכשלים קשות במבחן היומיומי. אני כן מאמין בזכות לחינוך גם לאלה שכן מאמינים בהפרדה מגדרית. רק כדי להמחיש: הגיעה אלינו ללמוד בירושלים סטודנטית מצפת שבחרה בנו על פני המכללה בצפת, ששם שכר הלימוד זול יותר, רק בגלל חשיבות ההפרדה בכיתות הלימוד".
"יצרנו כאן מהפכה אדירה, נפתחו שערים חדשים לציבור הזה, אסור לסגור אותם. מי שנלחם נגדנו הורס גשר מאוד חשוב שנבנה כאן בשנים האחרונות. בקורונה, כשגבהו חומות השנאה משני הצדדים, זה היה גשר בודד שהמשיך לעבוד. אני מקווה שקברניטי מערכת ההשכלה הגבוהה ימצאו כוח לשמור על הגשר הזה. הקורונה לימדה שאין חומות, הנגיף היה אצל כולם, לכן אי אפשר לבנות חומות, חייבים גשרים".
