שדה הקרב המודרני עובר כיום מטמורפוזה עמוקה. אם בעבר נחשבו הכלים הבלתי מאוישים למרכיב מודיעיני משלים או פלטפורמות נישתיות, הרי שקונפליקטים עצימים - ובראשם מלחמת רוסיה-אוקראינה ומלחמת חרבות ברזל - הוכיחו מעבר לכל ספק כי הכטב"מים הפכו לדומיננטיים מאוד בזירה. הם תוקפים, הם משבשים מהלכים של האויב, הם אוספים מידע על הסביבה ומעצבים מחדש את תפיסת המערכה.
מאתגרים ביטחוניים למנוע צמיחה
ישראל רשמה פרקים מפוארים בהיסטוריה העולמית של תחום הכטב"ם, החל מהכלים הראשונים שפיתחה התעשייה האווירית בשנות ה-70' וה-80', אז תחת השם "מל"טים", ועד לכלים הנוכחיים בעלי יכולות אוטונומיות מתקדמות הנשענים על מערכות טכנולוגיות מתקדמות ומבוססי AI.
שורשי החלוציות הישראלית בתחום הכלים הבלתי מאוישים נעוצים כבר בשנות ה-70', כאשר בעקבות מלחמת יום הכיפורים החלו בישראל לחפש דרכים חדשות לאיסוף מודיעין ולניצול טכנולוגיות תעופה מתקדמות. בשעה שמרבית מדינות העולם עדיין ראו בכלי טיס ללא טייס אמצעי ניסיוני או מוגבל למשימות נקודתיות, התעשייה הביטחונית הישראלית זיהתה את הפוטנציאל הרחב הטמון בהם והחלה לפתח מערכות ייעודיות.
נקודת התפנית ההיסטורית, שהוכיחה לעולם את נחיצות התפיסה הישראלית, התרחשה במבצע "ערצב 19" במלחמת לבנון הראשונה, בבקעת הלבנון; שם שימשו הכטב"מים הישראליים למעקב חי ולהטעיית מערכות ההגנה האווירית, כחלק ממאמץ שהוביל להשמדת מערך הטילים הסורי. פריצת דרך מבצעית זו הפכה את ישראל לא רק לחלוצה טקטית, אלא למעצמת יצוא גלובלית, שעיצבה במשך עשורים את תורת הלחימה האווירית המודרנית והתוותה את הדרך לצבאות ברחבי העולם כולו.
התעשיות הביטחוניות הישראליות לא הסתפקו בפיתוח כלי הטיס עצמם, אלא פיתחו מערכות אינטגרטיביות הכוללות את כלל מרכיבי הליבה - החל במערכות המכ"ם והתצפית האלקטרו-אופטיות המתקדמות, דרך מערכות הלחימה האלקטרונית (ל"א), וכלה בתחנות השליטה הקרקעיות ותוכנות הבינה המלאכותית לניתוח נתונים בזמן אמת. שילוב זה אפשר לכלים מסוגים שונים לבצע משימות רב-ממדיות מורכבות של איסוף מודיעין, סגירת מעגלי אש מהירים ותקיפה בדיוק כירורגי, תוך הפגנת שרידות גבוהה ואמינות טכנולוגית שהוכחו באלפי שעות טיסה מבצעיות.
בזכות שילוב בין ניסיון מבצעי מצטבר, יכולות הנדסיות, חדשנות טכנולוגית ויכולת להתאים פתרונות לצרכים משתנים, הפכה ישראל לאחת המדינות המזוהות ביותר עם התפתחות התחום. מה שהחל כמענה לאתגרים ביטחוניים הפך לאורך השנים לאחד ממנועי הצמיחה והיתרון התחרותי של התעשייה האווירית והביטחונית הישראלית, והשפיע על התפתחותו של שוק עולמי שלם.
היתרון אינו רק בתחכום הטכנולוגי
אלא שהדור הנוכחי של הכטב"מים שייך דווקא לכלים קטנים, זולים יחסית ונגישים הרבה יותר. מלחמת רוסיה-אוקראינה, ובעקבותיה מלחמת חרבות ברזל והמערכה האזורית שבה מעורבת ישראל, המחישו עד כמה השתנה מקומם של הכלים הבלתי מאוישים בשדה הקרב. לצד הפלטפורמות הגדולות והמתוחכמות, שבעבר היו מזוהות עם התחום, תופסים כיום מקום מרכזי גם רחפנים וכטב"מים קטנים, שניתן לייצר ולהפעיל בהיקפים גדולים ולהתאים במהירות לצרכים המשתנים בשטח.
השינוי הזה מציב את ישראל, כמו את יתר מדינות העולם, בפתחו של פרק חדש בתולדות התעופה הבלתי מאוישת: פרק שבו היתרון אינו נמדד רק בתחכום הטכנולוגי של הכלי הבודד, אלא גם ביכולת לייצר כמויות גדולות, לשלב מערכות מתקדמות ולהגיב במהירות למציאות מבצעית משתנה.
הכלים הללו ממלאים כיום תפקיד עצום בקרב, והתפיסה הדוקטרינרית צועדת לעבר הפחתה דרמטית של מעורבות אדם בקו האש הישיר, שילוב מערכות בינה מלאכותית, ופריסת נחילים רובוטיים באוויר, בים וביבשה. הדיבורים על כך שבעתיד כלל המלחמות יתבצעו באמצעות כלים בלתי מאוישים אינם בגדר מדע בדיוני עוד, אלא יעד אופרטיבי מתהווה.
להיזהר ממרוץ חסר מעצורים
בימים אלה המרוץ העולמי בתחום הכטב"ם הולך ומתחמם. חברות חדשות נכנסות לשוק, השקעות עתק זורמות לענף ותעשיות ביטחוניות מסורתיות נדרשות לשנות את קצב הפעולה שלהן.
"המגמה מאוד מבורכת ופריחת הענף מבטאת היטב את חשיבותו וערכיותו, אלא שיש הבדל מהותי בין היכולת לבנות כלי לבין היכולת לבצע באמצעותו משימה אמינה ואיכותית, בוודאי כזו שבמרחב ובסביבה ההופכת יותר ויותר צפופה ומאתגרת, במרחב הצבאי, אך גם באזרחי", מציין אלון אונגר, יו"ר ומייסד כנס UVID הבינלאומי לכלים בלתי מאוישים. "אמנם כמעט כל אחד יכול היום לבנות ולהטיס כטב"ם, אך פיתוח יכולת שכזו - כדי להבטיח משימה אמינה, בטוחה וחוקית במרחב צפוף ומאתגר - מחייב מומחיות בתעופה, בהנדסה, בשליטה ובקרה, בבטיחות, ברגולציה ובהבנת צורכי המשתמש".
אונגר מזהיר מפני הלחץ להגיע מהר לשוק, שעלול להוביל לפשרות מסוכנות בבדיקות ובאיכות הפיתוח. לדבריו, מערכת כטב"ם היא מהמורכבות הקיימות (System of Systems), ובעידן שבו הבינה המלאכותית נכנסת לתמונה, חובה לדעת היכן עוברים גבולות האוטונומיה ומהי האחריות האנושית הנדרשת.
"בתקופה שבה מערכות הגנה אווירית מסורתיות הופכות אג'יליות ויותר כלים בלתי מאוישים משמשים גם להתמודדות נגד כלים אחרים - נדרש לוודא כי האצה טכנולוגית 'חסרת מעצורים' לא תיצור בלבול מקצועי בין הדיסציפלינות, כך שהכטב"ם לא ייחשב בטעות כ'טיל מנוון ואיטי' והמפעיל שלו לא יוכשר כ'טילן', אלא ייחשב כמטוס לא מאויש ומטיסו ייחשב כמטיס פנים כטב"ם הנדרש להטיס מטוס ולצאת מקשר עין", מדגיש אונגר. "גם המערכות התומכות בפעילות זו נדרשות למאפייני הטסת כטב"ם ובהתאם היבטי הנדסת מערכת ואפיוני תפעול. בהמשך, עם התייצבות תהליכים, צבירת ניסיון והבשלת תהליכים, ייתכן וניתן יהיה לשחרר היבטים שונים של משוואת האדם בחוג".
אתגרים כלכליים ותעשייתיים
מאחורי חזית הדוקטרינה והחדשנות הטכנולוגית, השוק חווה טלטלה כלכלית עמוקה. בעוד הביקוש לכלים קטנים וזולים מזנק, התעשייה מתמודדת עם מה שמכנים במכוני מחקר בעולם "תהום המחסנית" - פער קיצוני בין קצב צריכת החימושים והכלים לבין יכולת הייצור של המפעלים.
מגמות אלו מציפות את האתגרים הכלכליים והתעשייתיים המרכזיים של התקופה, ובהם מה שמכונה "צוואר הבקבוק של החומרים המרוכבים". מרבית כלי הטיס המתקדמים נשענים על גופים מרוכבים (קומפוזיט), שייצור התבניות עבורם דרש באופן מסורתי חודשים ארוכים ותהליכים יקרים. פריצות דרך טכנולוגיות המשלבות הדפסה מתקדמת ויציקה רציפה מצליחות כיום לכווץ את זמני הייצור הללו מיָמים ארוכים לשעות ספורות, ומעניקות לתעשייה קצב אספקה המותאם למציאות של חירום.
לדברי אונגר, גם עולם ההשקעות בתחום עומד בסימן התבגרות. קרנות הון סיכון ומשקיעים מבינים כיום שמצגת מרשימה או אב-טיפוס אינם ערובה לבשלות מסחרית. השקעה נכונה בענף דורשת שילוב אנשי מקצוע המכירים מקרוב את חסמי הכניסה לשוק הביטחוני ואת מורכבות ההטמעה אצל הלקוח הסופי.
ניווט עצמאי ושליטה בנחילים
נדבך קריטי נוסף המאפיין את המגמות בשוק הוא המעבר לאוטונומיה טקטית ולביזור טכנולוגי. ההבנה ששדה הקרב המודרני מאופיין בשיבושי תקשורת ו-GPS תכופים הובילה לפיתוח פתרונות ניווט חזותיים מתקדמים, המאפשרים לכטב"מים טקטיים להשלים משימות באורח רציף ללא תלות באותות לווין חיצוניים. מערכות חישה קומפקטיות המעבדות את המידע על גבי הפלטפורמה עצמה מאפשרות לכלים לנוע בבטחה גם בסביבות מאותגרות לוחמה אלקטרונית.
במקביל, ניהול המערכה מתקדם לעבר הפעלת נחילים היברידיים וקבלת החלטות מבוזרת בקצה. מערכות שליטה ובקרה מתקדמות יודעות כיום לחבר יחד - באמצעות שכבות אנליטיקה ואוטונומיה מפוקחת - כלים בלתי מאוישים באוויר, בים וביבשה המיוצרים בידי ספקים שונים. השפה המשותפת והתיאום המבוזר הזה מאפשרים למפעיל לנהל משימות מורכבות, לחלוק מידע בזמן אמת גם כשהקישוריות לאחור נפגעת ולשמור על עליונות מבצעית בסביבה דינמית.
מטכנולוגיה לעוצמה מבצעית
אלון אונגר מדגיש כי עולם הכלים הבלתי מאוישים אינו עוד ענף טכנולוגי שבו די לזהות הזדמנות עסקית ולהשקיע בחברה מבטיחה. זהו תחום אסטרטגי, המחייב השקעה רחבה ומתמשכת בהון אנושי, במחקר ופיתוח, בתשתיות ניסוי, בהכשרה וברגולציה, לצד חיבור הדוק בין התעשייה לגורמים המבצעיים. יתרון בתחום כזה אינו נבנה מהצטיידות בלבד, אלא מטיפוח התשתית כולה לאורך זמן.
"בסופו של דבר, במרוץ הזה לא ינצחו לא בהכרח מי שיבנו את הכטב"ם שטס הכי הרבה זמן או הכי מהר, או חברות שיגייסו את ההשקעה הגדולה ביותר, אלא המדינות והחברות שישכילו להשקיע בתחום לאורך זמן, לרכז סביבן ידע, משאבים ואנרגיה ולבנות אקו-סיסטם שלם", הוא מסכם. "בעולם שבו כמעט כל אחד יכול לבנות כטב"ם, היתרון האמיתי יהיה של מי שישקיע מספיק כדי להפוך את היכולת הטכנולוגית לעוצמה מבצעית".
גילויים חדשים על מבצע "שאגת הארי"
כנס הכלים הבלתי מאוישים, שכותרתו "UVID Dronetech 2026", ייפתח היום, 12 בנובמבר 2026, בביתן 2 באקספו תל אביב. הכנס, שייערך זו השנה ה-14, צפוי להיות הגדול בתולדותיו, עם יותר מ-5,000 משתתפים, למעלה מ-100 חברות מציגות ומתחם תערוכה וכנסים המשתרע על פני כ-6,000 מ"ר. הכנס השנה יעסוק, בין היתר, בגילויים חדשים על משימות הכטב"ם במלחמת "שאגת הארי" ובהתמודדות עם איומי כטב"ם ורחפני הסיב.
