רונית חיימוב היא פסיכותרפיסטית ויזמית, מובילת מרכז לפסיכותרפיה אינטגרטיבית, המציע גישה יישומית ומניפה רחבה ומגוונת של פרקטיקות מתחום הטיפול, כדי להשלים את המקום שהאקדמיה מפספסת - העולם עצמו. "בישראל שלאחר השבעה באוקטובר", היא אומרת, "הדרישה לפסיכותרפיה נמצאת בשיאה".
את מגיעה מרקע אקדמי עשיר. מה גרם לך לפתוח מרכז הכשרה מעשי, לא אקדמי, למטפלים ומטפלות?
"הדרך שלי החלה כעובדת סוציאלית וכפסיכותרפיסטית, עם תואר MSW ולימודי המשך במגוון רחב של גישות טיפוליות - NLP, CBT, EMDR ועוד. אני עצמי למדתי במסלולים הקלאסיים, אבל האקדמיה, על אף חשיבותה ותרומתה למחקר ולבסיסי הידע, היא תיאורטית מאוד ואינה מחוברת לשטח. בעבודה סוציאלית אפשר להתחיל לעבוד מיד לאחר התואר, ואת דרכי המקצועית התחלתי בשנות העשרים שלי בבית החולים וולפסון.
כשבועיים לאחר שהתחלתי לעבוד שם נפתח חדר 4 - המרכז לנפגעות תקיפה מינית. התואר הראשון בוודאי לא הכין אותי לכך, וגם לא התואר השני. התחלתי אף בלימודי תואר שלישי, עד שהבנתי שמשם לא תבוא הישועה".
את מבקרת מאוד את המערכת האקדמית. מה בדיוק לא עובד שם בעיניך?
"המערכת האקדמית מייצרת מטפלים בעלי תיאוריה מרשימה, אך חסרים להם כלים פרקטיים להתמודד עם מצבים מורכבים בשטח. סטודנטים מסיימים תארים בעבודה סוציאלית או בפסיכולוגיה, ולפתע הם ניצבים מול מקרי טראומה קשים - ואינם מוכנים. זה אינו אתי ואינו אחראי. נוסף על כך, המוסדות אינם פועלים לשוויון הזדמנויות אמיתי. אנשים עם ADHD או כאלה שמגיעים מרקעים פחות מסורתיים, נדחקים החוצה.
והדבר הבעייתי ביותר הוא ההתייחסות העודפת למושג 'המטפל המוסמך', ללא התאמה למציאות. שנדור פרנצי, מאבות הפסיכואנליזה היחסית ותלמידו של פרויד, דיבר על כך שהמטפל הפצוע הוא המטפל הטוב ביותר. אך האקדמיה אינה קשובה די הצורך להלך הרוח הזה. בנוסף, חשוב לשמור על חשיבה ביקורתית כאשר מערכות שאמורות לשרת את האדם משמרות פגיעה דרך הבירוקרטיה".
איך המרכז שלך עובד אחרת?
"אנחנו שמים דגש על התאמה אישית של שיטות הטיפול לצורכי המטופל, ולא על שיטה בודדת ונוקשה. ההכשרה כוללת דגש משמעותי על חוסן אישי של המטפל עצמו, אתיקה מקצועית מעמיקה והכנה אמיתית למפגש עם תכנים טראומטיים. אנחנו עובדים באינטגרציה בין גישות קוגניטיביות-התנהגותיות, גוף-נפש ופסיכואנליזה יחסית מדור שני ושלישי.
יש לנו ראייה מערכתית לצד ראייה פרטנית - אנחנו דואגים גם למטפל וגם למטופל. הסגל שלנו קטן אך מחויב מאוד לשוויון הזדמנויות ולהנגשת למידה. אנו עובדים מול מערכות ממשלתיות, בהן משרד הביטחון והמוסד ביטוח לאומי, אך איננו מהססים למחות כאשר קיימת חוסר רגישות מערכתית. אנו מזהים מנגנוני הישרדות והגנה אצל מטופלים ומטפלים כחלק מהתהליך, ומעודדים מובילות חברתית ואתית גם מחוץ לקליניקה".
מה לדעתך הופך את התחום הטיפולי לנשי בעיקרו, בפרט בתחום העבודה הסוציאלית והפסיכותרפיה?
"במקצועות הטיפוליים - עבודה סוציאלית ופסיכולוגיה - קיים רוב נשי גבוה מאוד, ולדעתי אין זה מקרי. לנשים יש נטייה טבעית לראייה מערכתית רחבה וליכולת לראות את זכויות האדם והצרכים החברתיים במלואם. למרות כל הפגיעות המגדרית שנשים חוות, הן מפגינות חוסן יוצא דופן ומביאות קול חזק - הן במחאה חברתית והן בטיפול. יש להן נטייה חזקה יותר לאתיקה ולמצפוניות מקצועית. זו אינה אידיאליזציה אלא תצפית מהשטח. הדילמות האתיות במקצוע מורכבות, ואני רואה שנשים נוטות יותר להתמודד עמן בכנות ובאחריות. זהו כוח אמיתי שהמערכת צריכה לתת לו מקום רחב יותר".
מה החזון שלך לעתיד המקצוע?
"אני רוצה לראות מערכת שמכשירה מטפלים לא רק בידע תיאורטי, אלא גם בחוסן אישי, במודעות עצמית וביכולת להתמודד עם המציאות הקשה של מטופליהם. מטפלים שלא יישברו במפגש עם טראומה, שיידעו להיות גם אתיים וגם יעילים יותר. מאחר שטראומה מייצרת, גם אם באופן עקיף, טראומה נוספת, מדובר בטובת החברה כולה ולא רק בטובת המטפל או המטופל עצמו. נוסף על כך, אני מבקשת לראות שוויון הזדמנויות אמיתי – שאנשים עם רקעים מגוונים, ועם סיפורי חיים לא סטנדרטיים יוכלו להיכנס למקצוע ולהביא את הכוח הייחודי שלהם. ואני רוצה שנשים, שהן הרוב במקצוע הזה, יקבלו את ההכרה והכבוד המגיעים להן - לא רק כמטפלות, אלא כמובילות שינוי חברתי".
ronithaimoff.co.il | 077-2244666
בשיתוף המרכז לפסיכותרפיה אינטגרטיבית
