מדינת ישראל נחשבת כמעצמת סייבר. בדירוגים הנעשים על ידי גופי מחקר שונים, אנו מוצבים בדרך כלל ברשימת חמש המדינות המובילות בעולם (לצד ארה"ב, רוסיה, סין ובריטניה). גם אם רשימה זו אינה ניתנת למדידה והוכחה מדויקים, ברור שמיקומנו גבוה מאד. משום כך יהיה זה אך טבעי לשאול מהם הלקחים שניתן להפיק, בממד הסייבר, מהמלחמה המתנהלת כרגע בין ישראל לחמאס בעזה. לשם כך נבהיר ראשית כמה נקודות הקשורות לטבע ממד הסייבר.
שלבים בהתפתחות ממד הסייבר
אין ספק כי בעשרות השנים האחרונות הטכנולוגיה הדומיננטית בעולם היא טכנולוגיית המחשבים. העולם כולו משקיע מאמצים רבים בהגדלת כוח המחשוב מחד גיסא, ובהקטנת הממדים הפיזיים והמחיר של המחשבים מאידך גיסא. זאת כדי לשפר את חיינו, לעשות אותם יעילים יותר, לקצר את הזמן הנדרש לטיפול בבעיות שונות וכדומה.
אך אליה וקוץ בה: ככל שהטכנולוגיה מתפתחת וככל שהמחשבים חודרים ליותר ויותר תחומי חיים שונים, כך הולכת החברה המודרנית ונהפכת ליותר תלוית-מחשב. מצב זה יוצר פיתוי לחורשי רעה למיניהם (החל מסתם פושעים, דרך ארגוני טרור וכלה במדינות עוינות) שמבקשים לנצל את התלות הזו לטובתם, ולאו דווקא למען המטרה המקורית אשר לשמה פותחה הטכנולוגיה. החדירה למחשבים ללא רשות, היא אפוא הצד האפל של טכנולוגיית המחשב.
בראשית הדרך התרכזה החדירה למחשבים בהגעה למידע האגור בהם. זאת משום שהחל משנות ה-80' של המאה שעברה החלה האנושות לאגור מידע במדיה ממוחשבת ולא, כמו שהיה נהוג בעבר, בתיקים פיזיים. זו הסיבה לכך שפעילות הסייבר החלה, לפני כ-40 שנה, אצל גופי מודיעין שמשימתם היא הגעה למידע אצל היריב.
המשך פיתוח טכנולוגיות המחשוב הביא לכך שהמחשבים קיבלו בשנות ה-90' של המאה הקודמת משימה חדשה: בקרה על מערכות פיזיות. אין כיום כמעט שום תשתית קריטית (בצבא ובחיים האזרחיים) שאינה מבוקרת מחשב: ייצור חשמל, תחבורה (רכבות ומטוסים), תקשורת וכדומה. העידן של בקרה ידנית חלף לו מן העולם זה מכבר. אבל, אם אנו יודעים לחדור אל המחשבים כדי להוציא מהם מידע, למה לא נוכל לנצל את היכולת הזו כדי לשבש את פעולת המערכת הפיזית שהמחשב מבקר? כיום אנו קוראים "לצד האפל" הזה בשם "סייבר התקפי".
התפתחות המחשבים לא עצרה בשנות ה-90'. המשך ההתפתחות הוביל לתופעה הקרויה כיום בשם "רשתות חברתיות" (החל מפייסבוק, דרך ווטסאפ, טלגרם ויוטיוב וכלה בטיקטוק). רשתות אלו יצרו יכולת חסרת תקדים להשפיע על קהלים רחבים מאד, כולל על ידי הפצת מידע כוזב (Fake News) למטרות שונות, כמו השפעה על דעת הקהל בבחירות, ערעור התמיכה בממשל, או ערעור המורל בזמן מלחמה וכיוצא בזה.
התפתחות כוח המחשוב הביאה גם לכך שניתן היה לבנות מחשבים "נבונים" בעלי יכולת הקרויה אינטליגנציה מלאכותית. זאת הביאה בצידה גם להעמקת הצד האפל: אפשר לא רק להפיץ ידיעות שקריות אלא ממש ליצור אותן במחשב (Deep Fake).
סיכום ביניים: מרחב האפשרויות בסייבר כולל פריצה למחשבים לשם (1) השגת מידע; (2) פגיעה פיזית במערכות מבוקרות מחשב; (3) השפעה על קהלים שונים. כנגד כל אלו אנו זקוקים כמובן לטכנולוגיה נוספת: (4) הגנת סייבר.
כמעט בכל שלב אפשרי בהתפתחות הסייבר שתוארה לעיל, הייתה ישראל אחת הראשונות בעולם. כך למשל היינו הראשונים (במיזם הסייבר הלאומי) בהבנה שהטכנולוגיה אינה נוגעת רק לצד הצבאי אלא יש לה השפעה על החברה כולה, כולל הכלכלה, הבריאות וכל שטחי החיים האזרחיים.
ממד הסייבר ב"חרבות ברזל"
לאור האמור לעיל, נבחן להלן את הלקחים העיקריים הנוגעים לסייבר בכל אחד מן הממדים שתוארו לעיל. כל אחד מן הממדים הללו צריך להיבחן הן מנקודת המבט של מה שעשינו לאויבינו והן מנקודת המבט של מה שהם עשו לנו.
· ממד המודיעין (השגת המידע) - מבלי להיכנס כאן לפרטים שהסודיות יפה להן, ניתן לומר, כי למרות הכשל בהערכת המודיעין לפני התקיפה של השבעה באוקטובר, מערך המודיעין תלוי הסייבר לא נכשל. זאת למרות שארגון טרור כמו החמאס, הנמצא בשטח גיאוגרפי קטן יחסית, מסוגל למצוא דרכי התקשרות חלופיות המצמצמות את יכולת הפקת המודיעין בסייבר.
· ממד הפגיעה הפיזית - כאן יש להבחין בין שחקני המשנה, דהיינו איראן וחיזבאללה ובין האויב העיקרי - חמאס. ברור לחלוטין כי פגיעה, כפי שדווחה בתקשורת העולמית, בתשתיות של מדינה כמו איראן (או לבנון, אם תתפתח מלחמה בצפון) גדולה עשרות מונים מזו של פגיעה בתשתית בעזה. איראן וחיזבאללה הגבירו אומנם מאד את התקיפות עלינו, אבל עצם העובדה שמלבד תקיפה שולית של מאגר המידע בבי"ח בצפת, לא חווינו שום פגיעה אחרת, מעידה על הצלחת מערך ההגנה הישראלי.
· ממד ההשפעה - לעניות דעתי כאן טמון הלקח המרכזי בתחום הסייבר: ההשפעה אינה צריכה להימדד רק במונחים של ההשפעה שלנו על הפלסטינים, או של חמאס על דעת הקהל בישראל, אלא גם בהשפעה על דעת הקהל העולמית. לא יהיה זה מוגזם לקבוע כי כמות השקרים המופצת עלינו ברחבי העולם הביאה לפארסה של האשמתנו ברצח -עם בהאג. לדעת כותב שורות אלו, ישראל יכולה וצריכה לפתח אמצעים להתמודד במישור זה. במרכז למחקר הסייבר שאני עומד בראשו באוניברסיטת תל אביב, נעשו כבר צעדים ראשוניים בנושא הבנת ממד ההשפעה, כמו המחקר שהובל על ידי שתי חוקרות מהחוג לתקשורת שיצרו שיתוף פעולה בין-לאומי למחקר של היבטים ויזואליים בהתפשטות פייק ניוז ברשתות החברתיות. מחקרים אלו יכולים לכוון פיתוח טכנולוגיות מסייעות, כמו למשל סימון ברשתות (באופן אוטומטי) של חומר חשוד כפייק ניוז, הסתה, התחזות וכדומה. לא יהיה זה מוגזם לקבוע כי המצב הנוכחי מהווה סכנה לדמוקרטיות ברחבי העולם כולו.
הכותב הוא ראש מרכז הסייבר וראש סדנת יובל נאמן למדע טכנולוגיה וביטחון, באוניברסיטת תל-אביב. נושא מאמר זה עומד להיות אחד הנושאים הראשיים שידונו בשבוע הסייבר שייערך בקמפוס אוניברסיטת תל אביב בשבוע האחרון של יוני 2024
