"ספורט ואורח חיים בריא תמיד היו חלק משמעותי בחיי, והסטודיו שהקמתי הוא הדרך שלי להעביר את האהבה הזו למתאמנות שלי - להעניק להן תחושה שהגיעו למקום שמקבל אותן באהבה, מחזק אותן ומעצים אותן", מסבירה דיקלה נחמיאס, המייסדת של הסטודיו לפילאטיס דיקלאטיס.
נחמיאס, שנשואה לרועי ואמא לשישה ילדים, הקימה את הסטודיו דווקא בגיל מאוחר יחסית – 45, גיל שבו רוב האנשים מחפשים יציבות. במקביל נולדה לה תינוקת חדשה. "הגעתי מבית של שמונה אחים, ומגיל צעיר הייתי צריכה לעבוד קשה בשביל כל דבר שרציתי. זה לימד אותי שלפעמים צריך לקחת סיכונים מחושבים בשביל להצליח. מהבחינה הזאת, הקמת הסטודיו לא שונה. לקחתי חופשה ללא תשלום למשך שנה על מנת להשקיע בסטודיו, ולשמחתי זה הוכיח את עצמו. לראיה, הסטודיו הוא הצלחה מדהימה".
לדבריה, הילדים והבעל הם שותפים מלאים להצלחה שלה - החל משלב ההקמה ועד התפעול השוטף. "לאורך כל הזמן בעלי והילדים מפרגנים לי ותמיד נמצאים שם בשביל לעזור בכל מה שצריך", מדגישה נחמיאס.
הסטודיו שוכן על צלע הר ומשקיף דרך ויטרינה גדולה על לבנון, רמת הגולן והגליל. אולם האימונים המרווח מעוצב בצבעים חמים וכולל שש מיטות אימון. לנוחיותן ולהנאתן של המתאמנות ניצבת מרפסת מרהיבה אל הנוף היפה של צפון ישראל. במקביל לניהול הסטודיו, היא עובדת כבר 20 שנה בבנק הבינלאומי אוצר החייל בסניף ראש פינה.
"בחרתי למקם את הסטודיו מתחת לבית הפרטי שלי במושב ולא במרכז מסחרי, כדי לאפשר למתאמנות הגעה נוחה עם מקסימום פרטיות", מספרת נחמיאס, "אני גאה בעובדה שהסטודיו שלי הוא מיקרו קוסמוס של החברה שנמצאת סביבנו. המתאמנות, מכל הגילים, מגיעות לסטודיו מיישובי הסביבה, למשל מצפת, כפר ריחניה, כפר גוש חלב, ראש פינה וחצור".
מה המשמעות של פילאטיס עבור המתאמנות שלך?
"הפילאטיס מהווה עבור המתאמנות פעילות פיזית מאתגרת שמשחררת אותן מבחינה נפשית. לצד זה מדובר במקום למפגש חברתי, שיש לו פוטנציאל להעצים אותן ואת היכולת האישית שלהן. הפרגון והכרת התודה שאני מקבלת מהן לאחר אימונים מחזקות את הרצון שלי להמשיך ולפתח את הסטודיו - ולהרחיב את הידע שלי גם עבורן. אני כל הזמן מחפשת דרכים לאתגר את העצמי, ואני פועלת בשביל להעביר למתאמנות את התחושה שיש פה Win-Win לכולנו".
האהבה לפילאטיס הכריעה
נחמיאס, בעלת תואר ראשון ותואר שני באוניברסיטת בר אילן, תעודת הוראה והתמחות בהוראת הלשון העברית, מדגישה כי היא כל הזמן רוכשת ידע בתחום הפילאטיס, מתוך מחויבות אמיתית לאיכות המקצועית שלה. "אחד היתרונות שלי נובע מכך שהכשרתי כמדריכת פילאטיס מזרן ומכשירים נעשתה אצל מרתה בבנימינה, מהמרכזים המובילים בארץ. אני גם משלבת ידע אקדמי, מה שעוזר לי לדייק את התנועה שאני מלמדת".
מה מייחד את האימונים שלך?
"מערכי שיעור יצירתיים ותרגילים מגוונים ומאתגרים, בשילוב מוזיקה. אני דואגת לשמור על רמת אנרגיה גבוהה במהלך האימון, ומקפידה על אינטראקציה עם המתאמנות, כשבכל אימון מתאמנות עד שש נשים בלבד. זה מאפשר לי לתת להן יחס אישי. הדבר החשוב ביותר מבחינתי הוא שהפידבק שאני מקבלת מהאימונים הוא שהן מסופקות מרמת האתגר והקושי. זה שווה עבורי הכל. בסופו של דבר, המטרה שלי היא לנסות לגעת בנפש שלהן ולחזק את תחושת המסוגלות שלהן, בנוסף לחיזוק הגוף".
נחמיאס מבקשת להדגיש את האווירה המיוחדת בסטודיו, וכשהיא מתבקשת להתייחס למתאמנות שלה – היא מתארת אותן בהתרגשות. "אני לא אשכח איך נשים בנות 70 ממושב סמוך התארגנו לנסיעה משותפת לסטודיו, גם בימי מלחמה, את השיחות שהן קיימו בכל שיעור. הגיבוש הזה הוא משהו ייחודי שלא קיים בכל מקום".
הזכרת את המלחמה, כיצד היא השפיעה על הסטודיו שלך?
"מושב כרם בן זמרה ידוע בפסטורליות שלו בימי שלום. במקום יש מגוון צימרים, יקבי בוטיק, מטעי דובדבנים וקהילה תומכת ונעימה. עם פרוץ המלחמה, קפאה הפעילות באזור לגמרי. למרות הקרבה לקו הגבול והחשיפה של המושב לירי ישיר מכיוון לבנון, המושב לא פונה וכמשפחה בחרנו מסיבות אידיאולוגיות לא להתפנות מהבית. נשארנו עם הילדים במושב והחלטנו להירתם למאמץ ולתמוך בחיילים ובכוחות הרבים שהוצבו באזור.
"זה גרם לכך שהסטודיו נהפך לסוג של בסיס צבאי שאיפשר מנוחה לחיילים. במקרה הצורך, הם גם היו יכולים לאכול ולהתקלח בו. אני למשל בישלתי מרק חם עבור מאות חיילים, שאכלו בסטודיו על בסיס יומיומי. לשמחתי, הצלחתי גם לגייס תרומות עבורם בעזרת איש עסקים שהיה מוכן לעזור".
מה המצב של הסטודיו כעת?
"כמה שבועות לאחר הפסקת האש חזר הסטודיו לפעילות. מאז נשים מגיעות לכאן חרף קולות הנפץ של פעילות הסיכול של צה"ל בלבנון, המתרחשת על בסיס יומיומי במרחק קצר מאיתנו. זה המקום שלהן לנשום, להתאוורר ולהתמקד בעצמן. אני שמחה כל כך שאני יכולה להעניק להן את הפינה החמה הזאת".
כיצד את רואה את העתיד של הסטודיו?
"לשמחתי, הסטודיו כיום כמעט בתפוסה מלאה, אז אני יכולה לעצור, לנשום ולהתמסר להתפתחות המקצועית שלי. בהמשך אני מאמינה שאוכל להפסיק לתמרן בין עולם הבנקאות לעולם הפילאטיס, מתוך רצון לדייק את העשייה שלי ולעשות משהו אחד עד הסוף".
בשיתוף סטודיו דיקלאטיס
