מה משתנה בניהול מסוף מטענים כשהמציאות הופכת לבלתי צפויה ולא מאפשרת תכנון ארוך טווח?
בניהול מסוף מטענים לא ניתן לעצור פעילות ולהמתין שהתמונה תתבהר. המסוף עובד 24/7 תחת רגולציה כבדה ואחריות ישירה לשרשרת האספקה של המשק. כשיש שיבוש ביטחוני, שינוי גיאופוליטי או תנודה חדה בהיקפי המטען – ההשפעה מיידית.
אחרי 7 באוקטובר, למשל, השתנה באופן מהותי תמהיל המטען. במשך תקופה ארוכה חלק גדול ממנו עבר ממטוסי נוסעים למטוסי מטען ופתאום התמונה השתנתה. המשמעות היתה תפעולית ומסחרית: שינוי בהיקפי עבודה על מטוסים שבאחריות המסוף, התאמות בכוח אדם והשפעה ישירה על מבנה ההכנסות. מי שלא מזהה שמדובר בשינוי מבני ולא באירוע נקודתי, עלול לפגוע ברמת השירות ולהפסיד כסף. כאן אין "נחכה ונראה" – יש התאמת אופרציה בזמן אמת.
איך מקבלים החלטות משמעותיות כשהמסוף עדיין צריך לפעול בקצב גבוה למרות חוסר הוודאות?
בלחץ הזמן, בעומסים המשתנים ותחת רגולציה מחייבת, חייבים לעבוד עם תרחישים. לא בהכרח פרוטוקול כתוב לכל מצב, אלא מוכנות מחשבתית למקרי תגובה שונים – אירוע ביטחוני, קפיצה באי-קומרס, ירידה בנוסעים שמשפיעה על קיבולת המטען או תוספת פתאומית של מטוסי מטען.
שלוש השנים האחרונות הראו עד כמה השינויים העסקיים, התפעוליים והביטחוניים תכופים. במסוף, שבו כל עיכוב משפיע על יבואנים, יצואנים וחברות תעופה, צריך להגיב מהר אבל לא באימפולסיביות. ההחלטות מאזנות בין רציפות תפעולית, בטיחות ואמינות. דחייה מייצרת עומס מצטבר, תגובה פזיזה מייצרת סיכון. לכן ההיערכות המוקדמת היא קריטית.
מה ההבדל בין ניהול שמגיב לאירועים לבין ניהול שמכין את המסוף לשיבוש הבא?
ניהול תגובתי מטפל בעומס כשהוא כבר נוצר. ניהול שמכין קדימה בונה גמישות אמיתית. זה מתחיל בכוח אדם ורסטילי, שמסוגל לבצע יותר מתפקיד אחד ולהיות מנותב במהירות בין קליטה, אחסנה, טיפול במטוסים ושילוח בהתאם לצורך.
זה ממשיך בגמישות תפעולית ומסחרית. למשל, כשיש פעילות מואצת ברמון, קיימים תרחישים ברורים להפעלת הובלה ייעודית, הורדת ציוד דרומה עם סמי-טריילרים והבטחת רציפות שירות גם כשהפעילות מתבצעת חמש שעות ו-300 קילומטר מהמסוף המרכזי. זה לא אלתור של רגע אלא מוכנות.
כיצד ניתן להימנע מטעויות נפוצות בניהול מסוף מטענים בתקופות של אי ודאות?
לפעול לפני שהעומס מתפרץ. כמו במשל על הצפרדע בסיר – צריך לקפוץ החוצה ולהגיב, לא לשבת ולחכות שהמים יתחממו. במסוף מטענים כל שעה משפיעה על שרשרת האספקה. לכן יש להיערך מראש לעלייה חדה במטען או לירידה דרסטית בפעילות: תכנון כוח אדם קבלני, רתימת ספקים וגמישות בפריסת עבודה.
אירועי קיצון כבר אינם חריגים. ראינו זאת בקורונה, אחרי 7 באוקטובר, במבצע עם כלביא, במתיחות הנוכחית, ומי יודע מה עוד צפוי. במסוף מטענים, שהוא חוליה קריטית בשרשרת האספקה הלאומית, ניהול נכון בתקופה כזו אינו עוסק רק בארגון – אלא ברציפות המשק כולו.
הכותב הינו מנכ"ל מסוף המטענים של קבוצת ממן.
בשיתוף ממן מטענים
