שולחים ילדים למסגרות חינוכיות? למדתם או לומדים באקדמיה? האם שאלתם את עצמכם פעם מהו ה"תוצר" הרצוי של כל מערכת כזאת? ומה לגבי הרצף החינוכי כולו - מהמפגש הראשון עם הגננת ועד לתואר ולראיון העבודה? עד כמה אנחנו כמדינה, כחברה וכמשק בכלל חושבים על המכלול הזה, מנסים לאתגר אותו, להתאים אותו לשינויים הטקטוניים שמתחוללים שם בחוץ? ובכן, לא מספיק.
"הרצף החינוכי מהגן לאקדמיה אמור להכשיר את הדור הצעיר לתפקוד בחברה מודרנית ובשוק תעסוקה דינמי תוך למידה לאורך כל החיים", אומר פרופ' עמי מויאל, נשיא אפקה - המכללה האקדמית להנדסה בתל-אביב, ומדגיש במיוחד את מרכיב המיומנויות. "כיום חשוב יותר להקנות יכולת למידה עצמית מהקניית ידע נוסף שלרוב נמצא ממילא בהישג יד ברשת, בטח עם כלים כמו ChatGPT. ודאי בקרב מהנדסים, שעוסקים בתחום שמשתנה תדיר. העולם מתקדם בקצב אקספוננציאלי, וברור שהרצף החינוכי לא יכול לקפוא על שמריו. אחרת, הוא לא ממלא תפקידו נאמנה".
פרופ' מויאל, בעברו מנכ"ל חברת סטארט-אפ בתחום זיהוי דיבור, בוחר לתקוף את הנושא לא רק מהזווית של האקדמיה, צרכיה ותוצריה, אלא מנקודת מבט לאומית רחבה: "כדי להגיע לרצף חינוכי רלוונטי ואופטימלי ברמת התלמיד, על מערכת החינוך, האקדמיה, המשק והחברה לפעול תחת ראייה והסכמה לאומיות רחבות. מרכיב מהותי הוא דמות בוגר מוסכמת לכל דרגה ברצף, הכוללת את הכישורים הנדרשים - ידע, מיומנויות וערכים".
כיתה א', חטיבה, צבא
דדי פרלמוטר, יזם טכנולוגי וחברתי ולשעבר סגן נשיא בכיר באינטל, מסמן שלוש נקודות קריטיות ברצף החינוכי - כאלו שאם הבסיס שהן מקנות רעוע, קשה לייצב את המגדל. זה מתחיל בכיתות א'-ג' ואף בגיל הרך, אז נרכשים כלים בסיסיים, חלקם מכניים, תוך ניצול החקרנות והסקרנות הטבועה בכל ילד. התחנה הבאה היא חטיבת הביניים, ורצוי כבר בכיתות ה'-ו', כשמתחיל החינוך המדעי-טכנולוגי ובוחרים תחומי התמחות. מתברר שרבים, ובעיקר רבות, מתחילים קצת ללכת לאיבוד. מפתחים אנטי בסיסי למדע ולמספרים. משום כך, הוועדה להגדלת ההון האנושי בהייטק, שפרלמוטר עמד בראשה, המליצה על תוספת משמעותית של כיתות עמ"ט (עתודה מדעית טכנולוגית) בגיל החטיבה, במיוחד בפריפריה ובחברה הערבית.
התחנה השלישית ייחודית לנו: השירות הצבאי, כשאדם צעיר יוצא מהחממה ומתמודד עם החיים, ולאו דווקא ביחידה טכנולוגית. פרלמוטר זוכר כיצד שינה אותו, ואחריו את בנו, דווקא השירות הקרבי עם אחריות על אחרים ("לא רק שיידעו להסתער, גם שיהיה להם בבית מקרר") - יתרון ניהולי ומקצועי שאין שני לו. לכן המליצה הוועדה על שירות אזרחי טכנולוגי לאוכלוסיות שאינן בצבא, לטובת השתלבותן בחברה ובתעסוקה ללא "כור ההיתוך" וכמענה למשימות לאומיות (ואולי גם פתרון יצירתי לשוויון בנטל).
בהקשר זה פרופ' מויאל מעלה נקודה מעניינת: שיעור גבוה מההייטקיסטים היו בתנועת נוער. "משהו בפעילות הבלתי פורמלית, מחוץ לכותלי בית הספר, מפתח מיומנויות כמו הובלה, אחריות וראייה רב-תחומית".
אשר לחולייה האחרונה בשרשרת, פרלמוטר סבור שגם האקדמיה צריכה להשתנות - הן בפדגוגיה, שחייבת ללמד כיצד ללמוד ולהפוך למעשית והתנסותית יותר, והן באפשרות להשלים דרכה עולמות תוכן ספציפיים גם הרבה אחרי התואר. "יש מסגרות להעשרות והסמכות, אבל אין משהו מובנה שישבור את המסלול הליניארי של לימודי בסיס - לימודים מתקדמים - עבודה. מסלול שעלול להפוך עובדים רבים ללא רלוונטיים תוך עשור".
לא זבנג ולא גמרנו
באפקה בוצעה עבודה מקיפה, בשיתוף מומחים מהאקדמיה ומהתעשייה, לגיבוש דמות המהנדס הבוגר הרצויה. זו כוללת ידע, מיומנויות, ערכים ואפילו מוטיבציות שיש לטפח כך שהבוגרים יגיעו לתעשייה מוכנים ככל האפשר. אמנם, היכולת להעריך מיומנויות עדיין לא פוצחה, אבל פרופ' מויאל רואה בעיני רוחו כלי AI מהימנים שייתנו מענה גם לכך. "השאיפה היא לראות התקדמות ברמת המיומנויות שהסטודנט רוכש מסמסטר לסמסטר. יום אחד, עם העלייה בצורך והתפתחות שיטות ההערכה, תתלווה לתעודת התואר האקדמי 'תעודת הערכת מיומנויות'. אולי זה אף יהיה חלק מתנאי הקבלה, כפי שראיון להערכת כישורים נדרש כיום לתחומי לימוד מסוימים. אילו יכולתי, הייתי רוצה להעריך גם תשוקה ויכולת התמדה כפקטור מנבא הצלחה בלימודים אקדמיים. כך, לצד הפסיכומטרי והמיומנויות, ניתן משקל גם לגישות (Attitudes) שהפכו להיות מרכיב בכישורים הנדרשים".
את אותה מתודולוגיה מציע פרופ' מויאל להרחיב למישור הלאומי ולכל הרצף החינוכי, וגם במקרה הזה יש להתחיל בהגדרה מוסכמת של דמות הבוגר. החזון הוא להקים מועצה לאומית לחינוך מדעי-טכנולוגי עם נציגים מכלל המערכות לאורך הרצף, שיחד יקבעו כללים מנחים ומיומנויות חיוניות לפיתוח בכל גיל. מודל דומה אפשר וצריך לקיים גם ברמה המקומית - ליצור אקוסיסטם יישובי של עירייה, מינהל חינוך, תעשייה, ארגוני תרבות ועמותות, שיחד ישנו את התהליך ואת חוויית הלמידה. "אם יש בעיר מרכז פיתוח, מוזיאון מדעי או ארגונים המספקים חינוך לא פורמלי איכותי, הם צריכים להיות חלק מהתהליך החינוכי, אין סיבה שהתלמידים והסטודנטים ימשיכו רק לשבת פסיביים בהרצאות במשך שעות".
התהליך הזה איננו פשוט וגם לא חד-פעמי. "זה לא זבנג וגמרנו, כי אין 'זבנג' - זה מצריך זמן, אימוץ טכנולוגיות, רתימת מוטיבציה ושינוי מיינדסט של מורים, מרצים ומנהלים; ובטח שלא 'גמרנו' - המציאות הדינמית מחייבת לסגל כל הזמן מיומנויות חדשות ופדגוגיה רלוונטית להשגת תוצרי הלמידה העדכניים". עם זאת, פרופ' מויאל משוכנע שזה הכרחי ואפשרי. "הכלכלה העתידית מוטת STEM (מתמטיקה, מדע, טכנולוגיה והנדסה - עוד נעסוק בכך בהרחבה). הפרויקטים ברובם הגדול רב-תחומיים. בלי ראייה לאומית, הרצף החינוכי עלול לאבד מהרלוונטיות, מה שבמוקדם או במאוחר ישאיר אותנו מאחור".
לימודי הנדסה באפקה- למידע נוסף >>
בשיתוף אפקה - המכללה האקדמית להנדסה בתל-אביב
