בין חפירות הרכבת הקלה לבין מגדלי הזכוכית, מעוזי הסטארט־אפים וחברות ההיי־טק, אפשר למצוא בעיר העברית הראשונה פנינות טבע שלא תמצאו באף דוח נדל"ן.
חלק משילוב הטבע בנוף העיר הסואנת מתרחש הודות לעיריית תל אביב־יפו. למשל, בפארק הירקון. בין עצי הפיקוס והמדשאות מקדמת העירייה פרויקט שבמסגרתו נשתלות אלפי פקעות של פרחי בר וניטעים עצים ארץ ישראליים כמו שקד, רימון, חרוב ותאנה. לצד זאת, גדות הנחל מתוכננות מחדש כדי למתן את תלילותן וליצור בתי גידול טבעיים, תוך יצירת איים ובריכות נחל כמסתור לבעלי חיים. במקביל נשתלת צמחייה מקומית אופיינית ונבנים מסתורי צפייה להתבוננות בציפורים, תוך שיקום ארכיאולוגי של אזור עשר טחנות במורד הנחל.
"פארק הירקון הוא דוגמה לשיקום אקטיבי שנעשה בשיתוף הקהילה", אומר ליאב שלם, אדריכל נוף ואקולוג המלווה את העירייה בתחום זה עשור, בנוסף לתפקידו כאקולוג של גני יהושע. "ניטעו בו לא פחות מ־6,000 עצים, כמו שקמים ואלונים, עצי שיזף ועצי תות, שהיו בעבר חלק בלתי נפרד מהנוף ונעלמו עם השנים. זו לא רק עוד נטיעה של עצים, אלא ניסיון מכוון להפוך את תל אביב־יפו לעיר המשלבת טבע עירוני במרחב הבנוי הצפוף, תוך יצירת מכלול אורבני שלם יותר עבור בני אדם, בעלי חיים וצמחים".
הפעילות בפארק הירקון היא חלק ממהלך רחב יותר שמתפרס על כל העיר, כולל פארק מנחם בגין בדרום, חורשת דרזנר בצפון, פארק החורשות באבו כביר וגן העצמאות. שלם: "בכל אחד מכ־120 אתרי הטבע העירוניים שזיהינו ושיקמנו אנחנו פועלים כדי לשקם את המערכת האקולוגית ולשתול מחדש מינים שנעלמו, והכול בשיתוף הקהילה".
איך יוצרים שטח בר טבעי?
שלם מבקש להבדיל בין טבע עירוני לשטחים ירוקים: "גן ציבורי עם מדשאה הוא חשוב, אבל הוא לא טבע עירוני. טבע עירוני הוא שטח הכולל מגוון בתי גידול טבעיים, ולכל אחד יש מאפיינים ייחודיים משלו של צמחייה ובעלי חיים. החוכמה היא לזהות את איי הטבע הללו ולשמר אותם ובשלב שלאחר מכן לייצר ביניהם רציפות. לעיתים אנחנו מתחילים מאפס. משקמים נחלים ובריכות חורף ויוצרים אותם מחדש, בבחינת 'יש מאין', באמצעות תהליך שנקרא 'הפראה' (Rewilding). לוקחים שטח מופר – שטח שאופיו הטבעי או המבנה שלו שונו באופן משמעותי – והופכים אותו לשטח בר טבעי".
חורשת דרזנר בצפון היא דוגמה לכך. "חפרנו שם מחדש בריכות חורף שאיפשרו לנו לשקם בתי גידול נדירים, שתלנו פקעות בר ואף העתקנו בעלי חיים, כמו קרפדות ירוקות וטריטון הפסים, כדי להבטיח את שרידותם. אפילו העתקנו לשם ממקומות אחרים ביצי קיימא – ביצים של בעלי חיים, בעיקר סרטנים זעירים, המוטלות בשלוליות חורף או בריכות עונתיות".
הוא מוסיף כי הפרויקט בחורשת דרזנר מהווה גם פתרון חדשני לבעיות הצפה: במקום שמי הגשמים יזרמו למערכת הניקוז, הם נשארים בבריכות ההשהיה הטבעיות ומקטינים את עומס הנגר.
נקודה משמעותיות נוספת היא התמודדות עם שינויי האקלים. הטבע העירוני מציע פתרונות יצירתיים לאתגרים הנובעים מההתחממות הגלובלית, כמו מערכות המאפשרות ספיגה טבעית של מי גשמים ומי נגר עילי.
חוויה רגשית ו-Wellbeing בעיר
שלם מסביר כי חשיבותו של הטבע העירוני היא מעבר להיבט האקולוגי: "שמירה על הטבע היא בראש ובראשונה שמירה על רווחת התושבים ובריאותם הנפשית. לטבע עירוני יש ערכים תרפויטיים מובהקים, ששומרים על חוסן בריאותי. הוא משמש 'תרופת מנע' – מוריד לחץ דם, מגביר קשב וריכוז ומעצים יכולות קוגניטיביות.
"הטבע העירוני הוא גם מרחב מדיטטיבי", מוסיף שלם. "זו הסיבה שאנחנו מקימים במקומות מסוימים אזורי רגיעה עם ערסלים. כשרואים נוף ששוקם מחדש זה יוצר חוויה רגשית של הנאה ו-wellbeing. בנוסף, לפרויקטים האלה יש היבט חינוכי חשוב. הם מחברים ילדים ובני נוער לטבע, לא פעם בעשייה משותפת עם הוריהם והקהילה".
מעבר לפרויקטים הגדולים, המהפכה הירוקה מגיעה גם ללב העיר: במסגרת המאמץ ליצור מסדרונות ביופיליים שחודרים אל תוך העיר ומחברים בין אתרי הטבע, העירייה זורעת פקעות וזרעים של פרחי בר בערוגות ציבוריות. למשל, לאורך שדרות המדע, ברחוב קפלן ובאזור הקריה, ובשדרות מרכזיות כמו שדרות רוקח, מטפחת העירייה "צמחייה מגוננת" שמושכת מאביקים וציפורי שיר.
מה לגבי נוכחותם של בעלי חיים גדולים כמו תנים בסביבה העירונית?
"רבים חושבים שהם פלשו לעיר, אבל האמת הפוכה – אנחנו פלשנו לשטחם. נוכחותם מבורכת כי הם ממלאים תפקיד אקולוגי חיוני כ'עובדי הניקיון של הטבע, שאחראים על פירוק פגרים. כחלק מהמאמצים של העירייה התנים מחוסנים נגד כלבת באמצעות חיסון אוראלי ומתבצעת הסברה לציבור עד כמה חשוב לא להאכיל אותם. התנים הם חלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית העירונית".
שיתוף פעולה בין הקהילה לעירייה
הגישה החדשנית לטבע עירוני בתל אביב אינה נחלתם של אקולוגים בלבד, היא נשענת על שותפות מורכבת ורחבה בין אגפי העירייה השונים.
"טיפוח טבע עירוני הוא, בראש ובראשונה, עניין של שותפות ועבודת צוות", מסבירה לילה מועלם, אדריכלית מרחב ציבורי במשרד אדריכל העיר. "השותפות הראשונה היא בתוך העירייה עצמה. יש תיאום הדוק בין כל המחלקות ואגפי העירייה הרלוונטיים – הרשות לאיכות הסביבה, אגף שפ"ע (האגף לשיפור פני העיר), מינהל הנדסה וגני יהושע. אנחנו מקיימים צוותים ייעודיים וסיעור מוחות – כדי שהעשייה תהיה מסונכרנת, תוך איגום משאבים ומאמצים. זה נוגע הן בטיפול פרטני בפרויקטים ייעודיים והן בחשיבה אסטרטגית על מכלול הטבע העירוני במרחב הציבורי".
בעניין זה היא מציינת כי השותפות הקריטית ביותר היא עם הקהילה: "העירייה יכולה להניח את התשתית המיטבית, אבל קהילה פעילה היא ההגנה הטובה ביותר עבור אתרי הטבע העירוני. קשה לשמור על שגשוג של טבע עירוני ללא מעורבות קהילתית, וזה כולל גם שיתוף פעולה עם מערכת החינוך העירונית. ערים כמו לונדון, ברלין וקופנהגן מהוות דוגמאות מוצלחות לכך – הן כולן נשענות על קהילה מגויסת ופעילה".
אחד הסיפורים המבטאים את שיתוף הפעולה בין הקהילה לעירייה הוא המאבק הציבורי סביב חורשת דרזנר, שהוביל לשינוי תוכניות הבנייה. "המאבק, שהחל ביוזמתו של תושב המקום וסחף אחריו רבים מתושבי רמת אביב ג', הוא לא רק סיפור מקומי", היא מדגישה. "הוא יצר תקדים חשוב, שבו כתוצאה ממאבק של תושבים התוכניות שונו לחלוטין, ולצד בנייה נרחבת הוחלט על שימור הטבע הקיים.
"העיר הולכת ונעשית צפופה יותר והבנייה היא אינטנסיבית – התחדשות עירונית, רכבת קלה, מטרו ועוד. הצפיפות מחייבת אותנו לטפח את הטבע העירוני, לזהות מינים פולשים, לשמר מגוון ביולוגי ומינים ייחודיים מקומיים ולייצר רצפים ירוקים", היא מסבירה. "במקביל יש כיום הרבה יותר מודעות לצורך בשימור הטבע העירוני, הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית. השינוי התפיסתי מאפשר להסתכל על הטבע העירוני בצורה מערכתית", היא מבהירה. "במקום להתייחס לכל גן או פארק כאל אי בודד, התפיסה החדשה בבסיס עדכון תוכנית המתאר העירונית רואה בהם חלק מרשת אקולוגית גדולה יותר. מכאן הצורך ליצור הגנה רחבה ורציפה באמצעות מסדרונות אקולוגיים, הפועלים בשלושה קני מידה: מטרופוליני, בהמשך לתוכנית המתאר הארצית תמ"א 35 המתייחסת לשימור מרקמים ואזורים לשמירה נופית; עירוני ופנים־שכונתי. מסדרונות אלה לא רק מאפשרים לחיות הבר לקיים מחזורי חיים שלמים ולהחליף מטען גנטי, אלא גם משפרים את רווחת תושבות העיר ותושביה".
מסדרונות מטרופוליניים הם צירים רחבי היקף המאפשרים תנועה של יונקים גדולים כמו שועלים ונמיות וכן בעלי חיים קטנים יותר. אלה כוללים את רצועת החוף, מסדרון הירקון והמסדרון הדרומי המקשר בין פארק אריאל שרון לחוף גבעת עלייה.
המסדרונות העירוניים – כמו דרך נמיר, רפידים (מעוז אביב), חורשת רידינג ושדרות ההשכלה – מאפשרים מעבר של קיפודים, קרפדות וצבים. בעוד שהמסדרונות המקומיים והפנים־שכונתיים הם פחות רציפים ויותר נופיים, המטרה בהם היא להכניס את הטבע לקנה מידה שכונתי ולהבטיח רציפות ירוקה וחוויה ביופילית: השדרות ההיסטוריות, גינות גדס, ערוגות פרחי בר בגינות השכונתיות וטיפוח בתי עלמין היסטוריים, כמו זה שבטרומפלדור וכן שימור עצים בעלי חשיבות מיוחדת בשל גילם או גודלם.
מועלם מדגישה כי המסדרונות האקולוגיים הפנים־שכונתיים יוצרים "אבני קפיצה" עבור בעלי החיים הקטנים, כמו קיפודים וציפורי שיר, ומאפשרים למאביקים כמו דבורים ופרפרים לנוע בבטחה במרחב האורבני.
כך הטבע נכנס למפה
מועלם מסבירה כי "העירייה פועלת להטמיע את חשיבות הטבע העירוני ישירות בתהליכי התכנון. אנחנו בונים הוראות והנחיות מפורטות איך לבנות לצד אתרי טבע, כך שהפיתוח העירוני לא יפגע בהם. למעשה, אנחנו מנסים לקבע את החשיבות של אתרי הטבע בתוכנית המתאר העירונית, כולל בתוכניות בניין עיר מפורטות, תוך דגש על קישוריות וערכיות אקולוגיות. במקביל הרשות לאיכות הסביבה ואגף שפ"ע עושים המון עבודה עם הקהילה ותומכים בפרויקטים שהיא מובילה".
אחריות העירייה, היא מוסיפה, חורגת גם מבעלות על קרקע. "במסגרת סקר הטבע העירוני שהובילה היחידה לתכנון אסטרטגי בוצעה סקירה מפורטת של כ־65 אתרי טבע עירוני בעלי ערכיות אקולוגית גבוהה. אנחנו משתמשים בדאטה שנאסף בסקר הטבע ובודקים מה אפשר לעשות כדי לתת הגנה טובה יותר לערכי טבע ייחודיים, כמו בריכות חורף או פרחי בר נדירים ויחודיים לבתי הגידול הקיימים בעיר... בסופו של דבר, המטרה היא רווחת בני האדם. כשרואים יותר פרחי בר בדרך לעבודה, או כשיש אי ירוק קטן לשהות בו בהפסקת צהריים – זה מייצר תחושה של רוגע ושל חיבור לטבע. זה משפר את הרווחה הנפשית ומעצים את החוויה האנושית בעיר".
על מחויבות העירייה לנושא יכולה להעיד חתימתו של ראש עיריית תל אביב־יפו, רון חולדאי, על אמנת ברלין לטבע עירוני יחד עם שורה של ערים מובילות בעולם. האמנה קושרת בין ערים באמצעות יצירת רשת עולמית לשימור וטיפוח טבע עירוני. "זוהי שעת כושר והזדמנות עבור תל אביב־יפו לפעול להגנת הטבע העירוני ולהיות שותפה בקהילה בינלאומית של ערים הפועלות יחד למען עתיד בר קיימא יותר", מסכמת מועלם.
קסם גם לא לחובבי טבע
מי שמטייל בתל אביב־יפו יכול ליהנות לא רק מהטבע, אלא גם מהקסם שברחובות ומהסיפורים המרתקים שמאחורי הבתים והעסקים המקומיים. כך, למשל, באזור לוינסקי, ששופע חנויות תבלינים וכלי בית ובתי קפה, חבויים גם מסעדות ודוכנים של מאכלים אותנטיים. מאחורי כל אחד מהם יש סיפור מיוחד.
מאזור לוינסקי, במרחק הליכה קצר, נמצא שוק הכרמל השוקק והצבעוני, שבו בין דוכני האוכל והמשקה, הממתקים והבגדים – אפשר ליהנות גם מהופעות רחוב מאולתרות. אם ממשיכים רק עוד קצת, בפארק המסילה – ריאה ירוקה יחסית חדשה – אפשר ליהנות מאמנות רחוב צבעונית.
וישנו מסלול הליכה שתחילתו בשדרות רוטשילד וסיומו במוזיאון ההגנה, עם תחנות כמו בית דיזנגוף, הקיוסק הראשון, פסאז'ים ותיקים ובתי באוהאוס מיתולוגיים. הוא מאפשר להבין את העיר דרך הסיפורים ההיסטוריים. כך גם בשרונה: מרכז המבקרים מציע שחזור מרתק של בית בד טמפלרי, לצד סיורים מתחת לאדמה, אל עברו של המקום.
מי שמבקש להעמיק יכול להצטרף לסיורים של "עיר עולם ותיירות", עם מדריכים שמכירים היטב את השכונות ואת הסיפורים ההיסטוריים. אחד הסיורים מתקיים בפלורנטין ונוגע בכתובות הגרפיטי שעל הקיר, ההיסטוריה של הרחוב, הפאבים הוותיקים והדור החדש של המיקסולוגים.
ובעיר שמובילה בתחום הקולינריה בישראל, יש גם סיורים קולינריים, כמו "תעביר את הקטשופ", סיור המבורגרים עירוני. גם בשוק לוינסקי אפשר להתרשם מקרוב מהשפע הקולינרי.
ולא רק קולינריה: סיורים באופרה, בחנות של סנדלר בדרום העיר, בבתי מלאכה שנשארו מהעיר הישנה – כל אלה מרחיבים את המבט ומזכירים שתל אביב־יפו לא נבנתה רק מגורדי שחקים.
בשיתוף עיריית תל אביב יפו
