ענף הכדורגל הצמיח בתל אביב־יפו לא מעט כישרונות שכבשו את המדינה ואת העולם, והצליחו להגשים את החלום שנולד בזמן שדהרו עם הכדור בשכונה. אבל מאחורי השחקנים, לכל קבוצה היסטוריה מפוארת משלה, סיפורים ואנשים שהפכו למיתולוגיה מקומית ואפילו שיר שנכתב רק לכבודה: שש קבוצות ועולם שלם של צבעים.
מכבי תל אביב: התשובה ל"יהודי החלש"
את המועדון המפואר של מכבי תל אביב ייסד ד"ר ליאו כהן ב־1906 דווקא על ערכים של חינוך ולאומיות, יותר מאשר על ספורטיביות.
כהן, העולה הציוני מהאימפריה האוסטרו־הונגרית, הקים את "אגודת הספורט היהודית הראשונה בארץ ישראל" כתגובה לתדמית היהודי החלש. בשנת 1909, עם הקמת העיר תל אביב, נקשרו כל אגודת המתעמלים הראשון לציון יפו, תחת השם "מכבי" בהשראת יהודה המקבי ועם סמל המגן דוד, כחלק מהסיפור ההיסטורי על זהות יהודית חדשה. מאז זכתה הקבוצה ב־26 אליפויות, 24 גביעי מדינה, 9 פעמים בגביע טוטו, פעמיים באליפויות אסיה לקבוצה, השתתפה פעמיים בשלב הבתים של ליגת האלופות של אירופה והיא היחידה בישראל שלא ירדה מהליגה הבכירה.
את הסיפור של מכבי תל אביב אפשר לחלק לתקופות, שבהן סבלה מעליות ומורדות, כולל 13 עונות שחונות ללא תואר אליפות. הרצף העגום נעצר עם בואו של אברהם גרנט למועדון בתחילת שנות התשעים, יחד עם צוות מקצועי שהוביל אותה לאליפות בעונת 92/91. השינוי שחולל גרנט במועדון אמור היה להוציא אותו לדרך חדשה, אך צורת ההתנהלות במועדון לא התעלתה בהתאם, וכך, למשל, אחרי דאבל של דרור קשטן ב־1996 הוא פוטר ולמועדון הוחזר גרנט שלא הצליח לשחזר את ההישגים, ואף נתקל במחאת אוהדים נרחבת נגדו.
במכבי תל אביב מאמינים בקידום שחקנים צעירים ועשו זאת לאורך השנים, עם שחקנים שצמחו במועדון כמו אבי נמני ואיציק זוהר שהובילו אותה קדימה. חשיבות מחלקת הנוער התחדדה עם רכישת המועדון על ידי מיטש גולדהאר ב־2009. גולדהאר גם מקפיד על צוותי אימון זרים בראשות מנהל מקצועי, ועל אף התחלופה המהירה של המאמנים מצליחה הקבוצה לזכות בתארים ולהגיע להישגים מרשימים בישראל ובמפעלים השונים באירופה.
לאורך כל שנותיה בולטת היותה של מכבי יצרנית כוכבים ברמה ארצית, ספקית של שחקנים לאירופה וגם לנבחרת ישראל. בין כוכביה הגדולים לאורך השנים: יוסף (יוסל'ה) מרימוביץ', יצחק שניאור, אברהם בנדורי, אלי פוקס, יוסף גולדשטיין, צבי סטודינסקי, יהושע (שייע) גלזר, אבי נמני (שיאן הכיבושים של הקבוצה בכל הזמנים), מוטי איווניר, ערן זהבי, אלכסנדר (שורה) אובארוב, איציק זוהר, גיורא שפיגל, ניר קלינגר (שהיה גם המאמן שהוביל את הקבוצה לראשונה לליגת האלופות).
למכבי היו כמה ארגוני אוהדים לאורך השנים והם התאחדו לארגון אחד, "מכבי פאנטיקס".
בצד של הפלייליסט: באליפות 1996 הוקלט השיר הכי מזוהה עם מכבי, "צהוב עולה זה מכבי", שמחבר בין להקת אתניקס שחבריה זאב נחמה ותמיר קליסקי אוהדי הקבוצה, לבין איציק זוהר.
הפועל תל אביב: האגדות שנולדו במרגש
אם תשאלו את האוהד הממוצע של מכבי תל אביב על הפועל, הוא יספר לכם שהם לא ניצחו בדרבי כבר יותר מעשור. אבל יותר מכל, ינסה להקטין את המועדון האדום של העיר שהשנה חזר לליגת העל אחרי עונה בלאומית. רק שהפועל, שהוקמה ב־1923 על ידי ההסתדרות כאידיאל שנועד למחות על מקצוענות מסחרית בכדורגל, היא יותר ממועדון ספורט, היא למעשה קהילה וקבוצה שמהווה כוח משמעותי בכדורגל הישראלי עוד לפני קום המדינה, וסמל של המעמד העובד בישראל. מדובר באחד המועדונים המעוטרים בישראל, וברזומה שלה תמצאו 13 אליפויות (שמונה מהן לאחר קום המדינה), 16 גביעי מדינה (בארבעה מקרים זכתה בדאבל), זכייה באליפות אסיה למועדונים ב־1969 והשתתפות בליגת האלופות ומסע קסם בגביע אופ"א, יש שיאמרו הגדול ביותר של קבוצה ישראלית אי פעם, תחת דרור קשטן בעונת 2002/2001 שהסתיים רק בהדחה מול מילאן הגדולה מאיטליה.
במובנים מסוימים הפועל היא קבוצה פיקנטית מאוד, וזה לאו דווקא קשור לנעשה על המגרש. במשך שנים הנפיק המועדון סיפורים עסיסיים, שכללו סכסוכים בין המועדון לבין האוהדים שלא אהבו את צורת הניהול, החלפת בעלויות באופן תכוף שגרמו לזעזועים מקצועיים, שחקנים כוכבים כמו חיים רביבו שנמכרו למכבי חיפה, או הפספוס של ערן זהבי, שחצה את הכביש והפך דווקא לכוכב של הצהובים, גילי ורמוט ששיחק בדרבי בידיעה שהוא עובר למכבי תל אביב ולא סיפר לאיש, מאמנים שהלכו ובאו ומספר ירידות ליגה מכאיבות, כולל בעונה החולפת.
הצבעוניות הזו ניכרת גם על הקווים, שם עמדו לאורך השנים מספר מאמנים מהמעוטרים ביותר בתולדות המדינה כמו דרור קשטן ודוד (דוביד) שווייצר, לצד מאמנים כמו אלי גוטמן שהוביל את המועדון לליגת האלופות, וגם שחקני עבר כמו משה סיני, ואליד באדיר ושייע פייגנבוים, שפחות הצליחו.
ברמת השחקנים הצמיחה הפועל אגדות כמו שייע פייגנבויים, משה סיני, השוערים יעקב חודרוב ושביט אלימלך, יעקב הלל, שמעון גרשון, אלי (קוקוס) כהן, ריפעת (ג'ימי) טורק ואפילו השחקן הכי מסתורי שדרך על המגרש בישראל, רוני קלדרון. הצבע מורגש גם ביציעים, עם אוהדים מפורסמים במיוחד דוגמת אריק איינשטיין ועלי מוהר, לצד טל שגב, עידו רוזנבלום, אקי אבני, איל קיציס ועוד, וארגון האוהדים אולטראס הפועל, שהוקם בשנת 1999 ופעילותו מרוכזת בשער 5.
בצד של הפלייליסט: הפועל תל אביב מוזכרת במספר שירים, המוכר שבהם הוא "אדומה שלי", שנכתב על ידי מיכה שטרית לאחר הדאבל בשנת 2000, ושר אותו אריק איינשטיין.
בני יהודה: האוהדים חסמו את ההעברה
איכשהו, דווקא המועדון השלישי בגודלו בתל אביב מזוהה עם ברזיל, למרות שהוקם בין סמטאות דרום תל אביב בשנים 1936־1935. המקימים, ובהם נערים ותומכים תימנים כמו נתן סולמי, יהודה יעקובי, יצחק חמו ויעקב דוידי, קראו לה תחילה בני ציון, אך עם השנים הוחלף שמה לבני יהודה בהשראת שבט יהודה, שנטען כי צאצאי התימנים הגיעו משם. כך הם ביססו קבוצת כדורגל ספורטיבי חברתית המבוססת על זהות, תרבות שכונתית וגאווה ייחודית. מאז הקמתה זכתה בני יהודה, המשחקת כיום בליגה הלאומית, באליפות אחת בלבד בשנת 1989. המנצח הגדול על החבורה במגרש היה לא אחר מאשר כוכב הפועל תל אביב, משה סיני, ועל הקווים עומד גיורא שפיגל. ברזומה שלה תמצאו גם ארבעה גביעי מדינה ושני גביעי הטוטו.
הקבוצה נעה בין הישגים גדולים למפחים גדולים עוד יותר, עם מאבקי תחתית ולא פעם עוגמת נפש לאוהדיה המסורים. המועדון הכתום־שחור מנסה לשמור על רוח הקהילה, ומחזיק גם מחלקת נוער פעילה, וכחלק מאותה רוח קהילתית גם יחזור בעונת 2026/2025 לאצטדיון בשכונת התקווה, אחרי נדודים לבלומפילד ולמושבה בפתח תקווה.
השחקן הכי גדול שיצא מבני יהודה הוא אהוד בן טובים, שכבש במדיה מעל ל־160 שערים. ניסיון העברתו לבית"ר ירושלים ב־1979 נתקל בהתנגדות עזה מצד האוהדים, שמנעו את העברתו. עוד כיכבו במדיה לאורך השנים: חזי שירזי, חיים רביבו, אלון מזרחי, גיא שרעבי, אלירן עטר, רוני לוי, השוערים יעקב אסייג ווינסנט אניימה, פדרו גלבאן ועוד.
בין אוהדיה הבולטים: הזמר והיוצר דודו טסה, איש התקשורת איציק שאשו, ליאור דיין, חיים משה, שאולי בדישי.
הקמע הקבוצתי הוא התרנגול, והוא גם שמשמש את ארגון האוהדים של בני יהודה "Lions Army", שהוקם בשנת 2008 על בסיסו של הארגון לשעבר "השדים הזהובים". על פי ההערכות, הוא מונה כיום כ־1,800 חברי ארגון רשומים ואחראי על ארגון תצוגות ומפגני עידוד לקבוצה.
בצד של הפלייליסט: האליפות של בני יהודה כל כך הדהימה את עולם הכדורגל, שנכתבו עליה מספר שירים שמבצעים, בין היתר: חיים משה, דורון מירן, מרגלית צנעני, ניסים גרמה וזכי צברי.
מכבי יפו: שוער שהוא גם זמר
מכבי יפו היא סיפור שהתחיל מציונות של עולים מבולגריה בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת, וקיים כיום הודות לקבוצת אוהדים שהקימה את המועדון מחדש בליגה ג' תחת השם מכבי "קביליו" יפו, אחרי שהתפרק בשל נסיבות כלכליות. כמו בני יהודה, גם מכבי יפו נולדה בדרום העיר תל אביב ונושאת את דגל הזהות.
הקבוצה נוסדה על ידי ועד העדה היהודית בולגרית בשנים 1949־1948 על ידי אלברט קיוסו, נשיא אגודת מכבי בולגריה, שהביא עמו לישראל את התשוקה הספורטיבית והאידיאולוגיה הציונית. יחד עם חברים כמו איצקו בן בסט, משה אלמוזלינו ומשה מירנדה הם הקימו את אגודת הספורט "מכבי יפו". כמה חודשים לאחר מכן הוקמה קבוצת הכדורגל, תוך תרומה קהילתית לבניית מגרש "הפחים" בשכונת יפו א', שלימים יהפוך לאצטדיון גאון. הייחוד של המועדון היה ונשאר החיבור שלו לעדה הבולגרית והקבוצה כונתה בגאווה "הבולגרים" וקריאת העידוד הבולטת שלה היא "היידה יפו", המהווה אמירה תרבותית של זהות משותפת.
בראשית שנות ה־50 עלתה הקבוצה לליגת העל לראשונה (1955/1954), אך מעולם לא זכתה בתואר האליפות, למרות שהייתה במרחק נגיעה של ממש שלוש פעמים. ברזומה שלה תמצאו שלוש אליפויות בליגת המשנה, כמו גם שלוש זכיות בגביע הטוטו לליגת המשנה.
לאורך כל שנות קיומה התמודדה מכבי יפו עם קשיי תקציב, אך הצליחה לשרוד שנים רבות בליגה הבכירה, הודות לשחקנים מוכשרים. הבולט שבהם היה השחקן הטוב ביותר בתולדות המועדון, הקפטן מוצי ליאון, שרשם כ־400 הופעות בליגה הבכירה ובנבחרות ישראל, ושחקנים כמו אבי ליברמן, ציון דגמי, שלמה אלקולומברה, אביבי זוהר, צ'וצ'קו לוי ואחרים.
בעונת 2000־1999 ירד המסך על מכבי ביפו במתכונתה הקודמת, בשל חובות כלכליים. האוהדים המסורים לא היו מוכנים לוותר, ובעונת 2008, כפי שנעשה עם מועדונים רבים, הוקמה עמותת אוהדים תחת השם קביליו יפו, על שם השוער מיתולוגי והזמר הרצל קביליו ז"ל. המודל החדש, שבוסס על תרומות וניהול על ידי האוהדים, החל לנוע וצמח עד לליגה הלאומית, שבה משחקת כיום הקבוצה שממשיכה לשאת את דגל הקהילה ורושמת סיפור הצלחה מרגש, במקום שבו כשלו רבים.
בין אוהדיה המפורסמים של הקבוצה: העיתונאים רון עמיקם וליאור בן עמי.
בצד של הפלייליסט: שוער הקבוצה הרצל קביליו ז"ל היה גם זמר, ושר בין היתר את "עוד שבת של כדורגל". שירו המוכר ביותר, "לירושלים הלכתי", מספר על הפרידה שלו מהקבוצה.
בית"ר תל אביב: הגביע הקדוש
משחקי גביע המדינה בישראל תמיד סיפקו חוויות ביזאריות. סינדרלות, אוהדים שפרצו למגרש, מתח, דרמות, הארכות, אך שום דבר לא משתווה לגמר הגביע הארץ ישראלי בשנת 1947. על קו הגמר התייצבו מכבי תל אביב ובית"ר תל אביב, למשחק מותח שמה שזוכרים ממנו עד היום הוא "הגביע הקדוש", שנעלם מהמגרש ונמצא רק 40 שנה לאחר מכן בביתו של אוהד.
הסיפור התחיל כשבית"ר הצליחה להשוות ל־3:3, אך השופט טען שהכדור לא עבר את הקו. הקהל שפרץ פנימה גרם להפסקת המשחק, אך גם לאירוע ביזארי שבו שחקן הקבוצה, שביום־יום היה בכלל מתאגרף, חטף את הגביע מהשולחן ונעלם איתו. קפטן בית"ר, לוניה דבורין, סיפר לימים כי שיכנע את השחקן להחזיר את הגביע, אבל זה לא היה הסוף: הגביע שהועבר לבית מכבי (שזכתה בניצחון טכני) – נעלם. 40 שנה אחר כך ימצאו אותו בבית אוהד הקבוצה. את המדליות מהגמר, אגב, חילקו לשתי הקבוצות רק ב־1978.
מכל קבוצות תל אביב, בית"ר היא אולי הצבעונית ביותר. הקבוצה שנוסדה ב־1934 על ידי מנחם ליקורמן, מפקד קן בית"ר במעוז המצודה, ומאיר קוסובסקי שייסד את הסגל הבוגר, זכתה ב־1940 בגביע הארץ ישראלי, אחרי ניצחון על מכבי תל אביב. שנתיים מאוחר יותר היא שוב תזכה בגביע, ותרשום את תוצאת השיא של כל הזמנים: 1:12 מול מכבי חיפה.
בית"ר הייתה מייצגת של התנועה הפוליטית, והחיבור עם האצ"ל היה ברור וידוע. כך, למשל, בעונת 1940 לבשה הקבוצה מדים שחורים לזכרו של זאב ז'בוטינסקי, ואנשיה ראו בה לא רק מועדון ספורט אלא זרוע תרבותית המשמרת את הערכים של הרוח הציונית והבית"רית. ביציע, אם שאלתם, ישבו אוהדים מכל התנועות הפוליטיות, כולל קצינים בריטים.
עם השנים שינתה בית"ר זהויות והתאחדה עם שמשון תל אביב, לאחר מכן עם רמלה ועם מכבי בת ים, ובשנת 2023 חזרה לשמה המקורי. שחקניה הבולטים ביותר היו ניסים כהן, שהיה חוגג כל גול בעמידת ידיים, שלום רוקבן, איציק קורנפיין, משה רומנו וניסים אלמליח, שהחזיק את שיא הכיבושים בעונה (30) שנקבע בשנים 1955/1954 ונשבר על ידי ערן זהבי רק בשנת 2016.
בצד של הפלייליסט: אף אחד לא חשש לכתוב שיר הלל לקבוצה, מצד שני יש כמובן את "שיר בית"ר" של ז'בוטינסקי.
הפועל כפר שלם: זוכרים את עדן ירושלמי
בעונה החולפת זה היה נראה כמו תסריט מטורף. הפועל כפר שלם הקטנה, שרק עלתה מליגה א', הובילה את טבלת הלאומית כל הדרך לליגת העל, אך כוחו של המועדון הצנוע מדרום תל אביב לא עמד לו והחלום נגוז. כפר שלם אולי תעלה מתישהו לליגה הבכירה, אך הדרך שעשתה עד לנקודה שהיא בכלל מועמדת מרגשת לא פחות. הקבוצה שלובשת מדים שחורים־כתומים, ממש כמו בני יהודה משכונת התקווה, נולדה בכלל על בסיס ערכים של עשייה קהילתית והזדמנות לשינוי בשכונה דרך הספורט, שזוהתה עד אז עם פשע, הזנחה ואלימות. וכמו שמגדירים בקבוצה, הכול נבנה הודות לחום, האהבה, החמימות והמשפחתיות ושמירה על צביון הקבוצה כפי שרואים אותה אוהדיה ושחקניה וכפי שמגדיר זאת יו"ר הקבוצה, אביחי יחיא, שהגיע בתור שחקן נוער ונשאר במועדון בשלל תפקידים.
ב־1957 החליט דווקא סמל אדום, רחביה רוזנבוים, להקים את הפועל כפר שלם כתנועת צעירים, שאמורה להוביל לשינוי חברתי דרך הספורט, בשכונה שזוהתה עם עוני. הקבוצה החלה את דרכה בליגה הנמוכה ביותר תחת שרביטו של רוזנבוים (שבאחד המשחקים בשנת 1965 נכנס לשחק והבקיע שער ניצחון), כשהיא מתוחזקת על ידי תושבי השכונה שכל אחד מהם תרם את חלקו, ומשם טיפסה לליגה השנייה (אז קראו לה ליגה א'). המגרש הישן שלה שימש גם כמקום לאחסון סוסים וחמורים, אך השינוי בא גם בזכות העירייה שהפכה את המקום למתקן ברמת ליגת העל, מה שעורר מוטיבציה להצליח וגם למשיכת שחקנים למחלקת הנוער שלה.
הצלחתה הייתה מקדם זהות של השכונה, מדגישה את היותה קבוצה עממית, עקשנית, כזו שצמחה מהשטח. גם כשכמעט נגעה בחלום העלייה לליגת העל, הקפיד המאמן שלה נועם שוהם לדבר על הגאווה והזהות שמייחדות אותה כל כך. המועדון אף הנציח את החטופה שנרצחה בשבי – עדן ירושלמי, תושבת השכונה, וקבע את שם קבוצת נערים א' על שמה, כעדות לאותו קשר בין דורי קהילתי בשכונה.
ככזו היא מצליחה לנקז אליה שחקנים שמזוהים עם קבוצות אחרות בעיקר, כמו יובל שפונגין, מגן נבחרת ישראל והפועל תל אביב, ושיחקו בה גם ארז אלפיה, רוני (במבי) מאיר, יובל אשכנזי ועוד.
בצד של הפלייליסט: שיר רשמי על הקבוצה אמנם אין, אבל שימו באוזניים את שיפי עם כפר שלם, שמספר הכול על השכונה.
