משהו עצום וחריג מאוד קורה שם בחוץ. ההתקדמות הטכנולוגית לא עצרה מעולם אבל הקצב שלה אף פעם לא היה מהיר כל כך. הוא ניכר בכל הפיתוחים: אינטליגנציה מלאכותית, רובוטיקה, תקשורת, מחשוב, אחסון דאטה, תחבורה, אנרגיה, חקר ה-DNA והמוח. העתידן ריי קורצוייל העריך בתחילת המאה הנוכחית שההתפתחות הטכנולוגית במאה ה-21 תשווה להתפתחות של 20 אלף שנה וכי בשנת 2029 האינטליגנציה המלאכותית תשתווה ביכולותיה לאינטליגנציה האנושית ונראה שאנחנו בהחלט בדרך לשם.
צריך להבין את משמעות הקפיצות האקספוננציאליות שאנחנו חווים בכל היבטי החיים: אם 20 צעדים מביאים אותנו ל-20 בספירה ליניארית (1, 2, 3), הרי ש-20 צעדים בגידול מעריכי (2, 4, 8) נחצה את המיליון. ואם נחזור רגע לקורצוויל, ניתן בעזרתו להמחיש נקודה זאת בדיוק: בלימודיו ב-MIT הוא חלק עם שאר הסטודנטים מחשב אחד בגודל בניין. המחשב שהוטמע בסמארטפונים הראשונים היה זול ממנו פי מיליון, קטן פי מיליון, חזק פי אלף ומשקף שיפור של פי מיליארד בביצועים על כל דולר. אם ניקח את זה עוד עשור או שניים קדימה, המידע והעוצמה שיש לכולנו בכיס ימוזערו לגודל של תא דם, עם השפעה עצומה על הבריאות והאינטליגנציה. לכן, למי שישרוד עוד קצת, קורצוויל מבטיח סינגולריות - התמזגות של האדם והמכונה - ולמעשה, חיי נצח. אילון מאסק כבר עובד על התממשקות של המוח האנושי לענן.
מה תהיה כשתגדל? מהנדס פרומפטים
קשה לדמיין לאן כל זה לוקח אותנו. קשה עוד יותר לחשוב על ההשלכות. לרגולציה ולאתיקה אין שום סיכוי להדביק את הקצב הזה, וגם מעל המבנה הפוליטי, המרקם החברתי, התא המשפחתי ומערכות הרווחה מרחפים כמה סימני שאלה. אבל את הדילמות כבדות המשקל האלו נשאיר להזדמנויות אחרות.
השינויים הטכנולוגיים הטקטוניים מבשרים גם על תמורות דרמטיות בשוק העבודה. הרובוטיקה והבינה המלאכותית - מושג שמן הסתם עוד יוזכר כאן רבות - מגדירים מקצועות מחדש. חלקם ייעלמו (מה שיחייב down skill), אחרים ישתנו (re skill), נוספים ישתדרגו (up skill) ויהיו גם חדשים. אולי עוד תעשו הסבה להיות בקרי טיסה לרחפנים. אולי תעדיפו לעצב אישיות לפרסונות ברשתות חברתיות. ומה בקשר למהנדסי פרומפטים, שתפקידם לחדד את השאלות ל-ChatGPT ו-Bard?
דבר אחד ברור: אם העולם משתנה ושוק העבודה משתנה בעקבותיו - מי שאמורים להכין את הדור הצעיר לתפקוד בחברה ובשוק התעסוקה המשתנים, בתי הספר והמוסדות האקדמיים, חייבים להשתנות יחד איתם. אחרת, הם יאבדו מהרלוונטיות שלהם ואף יחטאו לתפקידם.
חינוך מהנדסים מזן חדש?
אז מה זה בעצם אומר, לממש שינוי בתהליך חינוכי? שאלה זו מנחה מזה שנים את עשייתו של פרופ' עמי מויאל, נשיא אפקה - המכללה האקדמית להנדסה בתל-אביב. "אין יותר שאלה של 'האם' לממש שינוי בתהליכי הלמידה", הוא אומר. "זה נכון מזה זמן ולאור זאת אנו פועלים באפקה מזה מספר שנים, אבל למי שעוד היה ספק, טכנולוגיות ה-Generative AI (בינה מלאכותית יוצרת) החדשות והזמינות לכול הבהירו לכולם – תלמידים, סטודנטים ומרצים שלאסוף חומר ממקורות שונים ולהגיש סיכומים יכול להיות מבוצע תוך דקות ספורות על ידי בינה מלאכותית שיכולותיה רק יגברו ". כמי שמגיע מתפקידי ניהול בכירים בתעשיית ההייטק, כמנכ"ל סטארט-אפ ובעל מומחיות בתחום זיהוי דיבור (Speech Recognition), פרופ' מויאל מכיר את הכישורים הנדרשים ממהנדסים ואלו תוקפו גם בסקרים שמכללת אפקה מקיימת אל מול התעשייה. "התעשייה העידה שהיא צריכה פרופיל מהנדסים אחר. כאלה שיש להם ידע מדעי והנדסי עמוק ועם זאת, חשוב לא פחות, שיהיו בעלי מיומנויות: חשיבה ביקורתית, למידה עצמית, עבודה בצוות רב-תחומי ויכולת תקשורת אפקטיבית בכתב ובעל פה בשפות עברית ואנגלית".
פרופ' מויאל מציין כי גם הסטודנטים, כמאמצים מהירים של המציאות המשתנה, משתנים בעצמם. "כבר לא מתאים להם לשבת פסיביים בהרצאות פרונטליות במשך שעות ברציפות. חייבים לייצר עבורם חוויה אקדמית אחרת, מהנה ומעוררת סקרנות. לשבור למשל את המבנה הפרונטלי, לעודד מעורבות אישית, לעבוד על פרויקטים בקבוצות תוך גיבוש פדגוגיה שתוצריה גם ידע, גם מיומנויות וגם עולם אתי וערכי. את כל זה אנחנו כבר מיישמים באפקה". בנקודה זו הוא מרחיב את היריעה ומדבר על רצף חינוכי מהגן ועד לתואר אקדמי - נושא שהמכללה עוסקת בו רבות, ואף גיבשה את "מתווה אפקה" המתייחס לנדרש לצורך גיבוש רצף החינוכי לאומי מיטבי ל-STEM. על כך בהמשך הסדרה שלנו.
אין יותר שיעורי בית?
אפילו בהתקדמות האקספוננציאלית שתיארנו, כניסת ה-Generative AI, אותן תוכנות המדמות חשיבה אנושית ומחוללות באופן עצמאי תמונות, טקסטים ואפילו קוד לתוכנה, היא אירוע מכונן מסדר גודל אחר. ביל גייטס השווה את המהפכה הזאת לכניסת הטלפונים הניידים או האינטרנט. מנכ"ל גוגל סונדאר פיצ'אי תיאר את ה-AI כטכנולוגיה העוצמתית ועמוקה ביותר שהאנושות קידמה אי פעם - יותר מהחשמל והאש. אין ספק שעבור בתי הספר והמוסדות האקדמיים, מדובר באתגר מיוחד. יש מי שרואים בו סכנה ברורה ומיידית. "אין יותר שיעורי בית", זו התלונה ששומעים כיום בכל חדר מורים וכנס מרצים. פרופ' מויאל מעדיף להסתכל על זה אחרת. "כשנכנס המחשבון", הוא מזכיר, "הספידו את לימודי המתמטיקה. גם על ויקיפדיה וגוגל הרימו קול זעקה. אי אפשר ולא נכון לעצור את הקדמה, החוכמה היא לדעת לתעל אותה למקומות חיוביים. אולי זו דווקא הזדמנות לעודד חשיבה ביקורתית, אבחנה בין נכון למופרך או בין מהות לרעשי רקע בתשובות של תוכנות הבינה המלאכותית ויכולת להוסיף נופך אישי יצירתי למענה המתקבל. אלו הן המיומנויות שצריך לכוון אליהן כדי ליצור רלוונטיות ועניין, רכישת מיומנויות אלה במהלך הלמידה משפרת את תהליך הלמידה ותוצריו והן חלק מ-'דמות הבוגר' שאנחנו ושוק התעסוקה רוצים לראות בקרב הבוגרים מסיימי התארים האקדמיים".
אז איך מגיעים לשם? איך בונים את זה נכון לטובת התלמיד, הסטודנט, המוסד האקדמי והמדינה? בכך תעסוק הסדרה.
בשיתוף אפקה - המכללה האקדמית להנדסה בתל-אביב
