כשנער שסבל במשך שנים מ"אסתמה קשה" הגיע למחקר שערך ד"ר גיא שטויר, הוא התנסה עם מכשיר חדש למתן תרופה בשאיפה שהד"ר המציא. כל המשתתפים במחקר הגיבו באופן חיובי, אך אצלו לא נרשם כל שינוי. התוצאה החריגה הובילה לבירור מעמיק. בדיקת CT גילתה גידול שחסם את נתיב האוויר המרכזי, שהוסר בברונכוסקופיה. כשהנער התעורר השיפור היה כל כך דרמטי, שהנער תהה בפני ד"ר שטויר אם ה"אסתמה" הוסרה בניתוח.
זהו אמנם מקרה חריג, אך הוא ממחיש עיקרון חשוב ומרכזי ברפואת ריאות: שיעול הוא תסמין שלפעמים מהווה רק חלק אחד מתוך תמונה רחבה יותר. "חשוב לבחון כמה זמן השיעול נמשך, אם הוא יבש או לח, מתי הוא מופיע ואילו סימנים מתלווים אליו", אומר ד"ר שטויר. "לפעמים דווקא פרט קטן שאינו מתאים לאבחנה המקובלת מחייב אותנו לעצור ולחשוב מחדש.
"השיעול הוא מנגנון הגנה חיוני המסייע לגוף לפנות מדרכי הנשימה הפרשות, חלקיקים וגופים זרים, ולכן הדיכוי שלו אינו תמיד המטרה. לאחר מחלה ויראלית הוא עשוי להימשך גם כששאר התסמינים כבר חלפו. השאלה החשובה היא מתי מדובר במהלך טבעי ומתי הגוף מאותת שנדרש בירור נוסף".
מתי השיעול מחייב עצירה ובירור?
סימנים מסוימים שנלווים לשיעול מחייבים הערכה רפואית מהירה, למשל נשימה מאומצת או מהירה, שקיעה של העור בין הצלעות, קושי לדבר, לאכול או לשתות, ישנוניות חריגה או רמת חמצן נמוכה. גם סטרידור, רעש חד שנשמע בעיקר בזמן הכנסת האוויר, עלול להצביע על חסימה בדרכי הנשימה העליונות. גם לנסיבות שבהן השיעול החל יש חשיבות מכרעת.
הופעה פתאומית של שיעול בזמן אכילה או משחק עשויה להיות הרמז הקריטי לשאיפת גוף זר. שיעול המלווה בדם, בכאב בחזה או בקוצר נשימה משמעותי דורש בדיקה ללא דיחוי. במקרים כאלה, מדגיש ד"ר שטויר, אין להסתפק בחיפוש מידע ברשת או בהמתנה לשיפור ספונטני. גם כשאין תסמינים נוספים, שיעול שנמשך יותר מארבעה שבועות אצל ילד מצדיק בירור. תשומת לב מיוחדת נדרשת כאשר מדובר בשיעול לח שמופיע מדי יום, שיעול שהחל כבר בינקות, חום ממושך, הזעות לילה וירידה ביכולת המאמץ. בנוסף, דלקות ריאה חוזרות, בייחוד אם הן מופיעות פעם אחר פעם באותו אזור, עשויות לרמז על בעיה מבנית, בעיה מולדת או מחלה שלא זוהתה.
בהקשר הזה משתף ד"ר שטויר בסיפור על נער בן 16 שהחל להשתנק שוב ושוב, לאחר שתייה. הקשר העקבי בין השתייה לשיעול העלה חשד לקיומו של מעבר לא תקין בין הוושט לקנה הנשימה. הבירור אישר את החשד, והפתח נסגר בהצלחה באמצעות דבק ביולוגי. "גם ההבדל הזעיר בין שיעול שמופיע בזמן הבליעה לבין שיעול שמתחיל כמה שניות אחריה יכול לכוון אותנו לאבחון מדויק יותר של הבעיה ולטיפול בשורש שלה", הוא מסביר.
כשהאבחנה המדויקת משנה מסלול חיים
שיעול כרוני עלול לנבוע מאסתמה, אך גם מזיהומים חוזרים, שאיפת מזון, בעיה מבנית בדרכי הנשימה או ממחלות מולדות נדירות. אחת המחלות האלה היא PCD, שבה נפגעת פעילות הריסים הזעירים המפנים הפרשות מדרכי הנשימה. כשהמנגנון הזה אינו פועל כראוי, ההפרשות מצטברות ועלולות לגרום לזיהומים חוזרים וברונכיאקטזיות, כלומר התרחבות בלתי הפיכה של הסימפונות.
ד"ר שטויר נזכר בשתי נערות שטופלו מאז ילדותן מתוך הנחה שהן סובלות מ"אסתמה קשה", אף שהסיפור הרפואי שלהן הצביע על כיוון אחר לחלוטין: שתיהן חלו בדלקת ריאות כבר בחודש הראשון לחייהן וסבלו מנזלת כרונית, דלקות אוזניים ושיעול לח ועמוק. אחת מהן אף עברה פעמיים ניתוח שבמו נכרתו שתי אונות של הריאה שנהרסו כליל. לאחר שאובחנו על ידו עם PCD וקיבלו טיפול מתאים, תפקודי הריאות שלהן השתפרו במידה ניכרת והן אף התגייסו לצבא.
אולם מבחינת ד"ר שטויר, השינוי המשמעותי ביותר התרחש דווקא מחוץ למרפאה: אחת הנערות, הוא מספר, הרגישה דחויה בשל השיעול המתמשך וחברותיה לכיתה התרחקו ממנה. כשהטיפול שיפר את מצבה, היא הצליחה בהדרגה למצוא את מקומה בחברה. לימים שתיהן הקימו משפחות והביאו ילדים, פרט שאינו מובן מאליו משום שהפגיעה בריסים ב-PCD עלולה להשפיע גם על הפוריות. בעבור ד"ר שטויר, זהו סיפור שממחיש כיצד אבחנה מדויקת עשויה לייצר השפעה רחבה.
לחבר בין הנקודות הקליניות
היכולת לזהות סימנים זעירים ולחבר בין תופעות שנראות לא קשורות נשענת על ניסיון מקצועי רחב. לאחר שלמד רפואה באוניברסיטה העברית, הדסה עין כרם, הר הצופים, קפלן והתמחה ברפואת ילדים במרכז הרפואי אסף הרופא, השלים ד"ר שטויר התמחות ברפואת ריאות ילדים בפיטסבורג, ארה"ב, מרכז רפואי מוביל בעולם שמתמחה גם בהשתלות ריאה.
בשלוש שנותיו שם למד גם תחומים שפחות נלמדים בארץ, ובהם רפואת השינה. תחום שאינו חלק מדרישות ההכשרה של רופאי ריאות ילדים בישראל. בהמשך הקים את שירות "שניידר בקהילה" לרפואת ריאות, עבד במרכז למלחמה בשחפת במרפאה לילדים עם כשל בשגשוג, ועסק ברפואת ילדים בקהילה לצד פיתוח יוזמות ומכשור רפואי.
הרקע המגוון הזה מאפשר לבחון ולזהות סימנים לבעיות רפואיות שנראות במבט ראשון רחוקות ממערכת הנשימה, כדוגמת קצב הגדילה; מבנה בית החזה; ובעיות בעור, בעיניים, באף ובקצות האצבעות. באחת מנסיעותיו ברכבת הבחין בשינוי חריג בצורת אצבעותיו של נוסע, תופעה המכונה Clubbing. הוא פנה אליו, גילה שהוא סובל גם משיעול ממושך וירידה במשקל והמליץ לו להיבדק בדחיפות. בהמשך התגלה אצלו גידול ריאתי. צורת האצבעות כשלעצמה, הוא מדגיש, אינה מספיקה לביצוע אבחון דפניטיבי, אך המקרה מדגים את חשיבותה של הסתכלות קלינית רחבה ומקיפה.
ברוב המקרים שיעול אכן יחלוף, לעיתים לאט יותר מכפי שהיינו רוצים. אולם כאשר הוא ממושך, לח, מופיע בפתאומיות, קשור לאכילה או מלווה בשינוי בנשימה, כדאי להקשיב למה שהוא מנסה לומר. "אין צורך לפחד מכל שיעול", מסכם ד"ר שטויר, "אבל צריך לזהות מתי הוא כבר אינו מתנהג כמו שיעול רגיל".
בחירת טיפול היא בהתאם להחלטת רופא מוסמך והתייעצות עמו. כל האמור לעיל אינו מהווה משום המלצה, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך.
לפרטים נוספים: 03-6127577
למעבר לאתר >>
בשיתוף ד"ר גיא שטויר
