כשעולה חשש התפתחותי, הורים רבים נעים בין הנטייה לחכות עד ש"הילד ידביק את הפער" לבין דאגה וחיפוש מידע ברשת. ד"ר אבי ברכר, מומחה ברפואת ילדים, משלב בעבודתו יצירתיות וכלי משחק מעולם התיאטרון, ומאמין שאבחון נכון מתחיל בהתבוננות בילד במקום שבו הוא מרגיש בטוח. הוא אף עורך אבחונים בסביבה הטבעית של המשפחה, ובאמצעות גישת "הורות התפתחותית" שפיתח הוא מנגיש להורים ידע מקצועי שמסייע להם להבין טוב יותר את צורכי ילדיהם.
כמי שעוסק ברפואת ילדים יותר מ-20 שנה, מה משך אותך לתחום התפתחות הילד, ואיך השתנתה הדרך שבה אתה מסתכל על ילדים והורים לאורך השנים?
"בחרתי בהתפתחות הילד כי אני אדם דינמי שמתרגש משינויים. מצאתי בתחום הזה גיוון עצום, אופטימיות ואת הריגוש שבהתקדמות של כל ילד. תמיד משכו אותי גם יצירתיות ומשחק, וכאן הם חלק בלתי נפרד מהעבודה. עם השנים למדתי להיכנס לנעליו של הילד ולראות את העולם מזווית הראייה שלו: מה קשה לו, מה הוא מנסה לומר ומה הוא צריך מאיתנו. גם העובדה שהפכתי להורה שינתה אותי כרופא. למדתי להבין יותר את הדאגה והעומס שהורים נושאים איתם. היום ברור לי שהם אינם רק מקור מידע לצורך האבחון, אלא השותפים החשובים ביותר בתהליך".
כשמשפחה מגיעה עם חשש שמשהו בהתפתחות הילד אינו מתקדם כמצופה, איך נראה תהליך האבחון?
"עוד לפני המפגש אני מבקש מההורים לאסוף מידע באמצעות שאלונים ולעתים גם סרטונים מהסביבה הטבעית של הילד. האבחון עצמו מתחיל בהקשבה. הורה יכול לומר 'הוא עדיין לא מדבר', אבל מאחורי המשפט הזה יש לעתים חודשים של דאגה והשוואות. לאחר שיחה מפורטת אני מתבונן בילד דרך משחק ואינטראקציה ובוחן שפה ותקשורת, מוטוריקה, משחק, קשב ויכולות חברתיות ורגשיות. מבחינתי, אבחון טוב צריך לענות על שלוש שאלות: מה אנחנו רואים, מה יכול להסביר זאת, ובעיקר – מה אפשר לעשות מכאן".
מתי נכון לומר "כל ילד בקצב שלו", ומתי חשוב לא לחכות?
"זהו משפט נכון, אבל רק עד גבול מסוים. ילדים אכן מתפתחים בטווח רחב, ולא כל איחור קטן מצביע על בעיה. מצד שני, המשפט הזה עלול להרדים דאגה מוצדקת. כאשר יש פער משמעותי, אובדן יכולת שכבר נרכשה, קושי בתקשורת או בקשר, או כשהאינטואיציה ההורית אומרת שמשהו אינו מתקדם כמצופה, כדאי לבדוק. אני מעדיף לפגוש משפחה ולומר לה שהכל תקין, מאשר לפגוש אותה שנה מאוחר יותר ולגלות שאפשר היה לעזור קודם".
אתה עוסק גם באבחון הפרעות קשב. מה השתנה בתחום בשנים האחרונות?
"המודעות עלתה מאוד, והורים פונים לעתים כבר בגיל צעיר. יש בכך יתרון, אבל חשוב לזכור שלא כל ילד פעיל, חולמני או חסר סבלנות סובל מהפרעת קשב. בגיל הרך חשוב לראות את הילד בהקשר רחב: שינה, שפה, ויסות חושי, בשלות רגשית, הרגלים, סביבה ושימוש במסכים. לכן השאלה אינה רק 'האם יש הפרעת קשב?', אלא מה עומד מאחורי ההתנהגות. בגילים הצעירים חשוב במיוחד לבחון תחילה התאמות סביבתיות והתנהגותיות ולא למהר לפתרון תרופתי".
ומה השינוי המשמעותי ביותר בתחום התפתחות הילד בשנים האחרונות?
"עברנו מהסתכלות על קושי בודד להבנה שהילד הוא מערכת שלמה. שפה, משחק, תנועה, ויסות, הקשר עם ההורים והסביבה משפיעים זה על זה. בעיניי, השינוי החשוב ביותר הוא ההבנה שלא צריך לחכות לאבחנה כדי לקדם התפתחות. ההתפתחות מתרחשת כל היום – במשחק, בארוחה, באמבטיה, בטיול ובקריאת סיפור. לכן חשוב שגם להורים יהיה ידע התפתחותי".
אתה מציע גם אבחון בבית הילד. מה היתרון?
"אצל ילדים רבים הבית מפחית חרדה ואת הצורך להסתגל לסביבה זרה. הוא מאפשר לראות את הילד במקום שבו הוא טבעי: איך הוא משחק, מבקש עזרה, עובר בין פעילויות, מתמודד עם תסכול ומתקשר עם הוריו. אצל ילדים צעירים או כשיש קושי תקשורתי, התנהגותי או בוויסות, הסביבה הביתית עשויה להוסיף מידע משמעותי. לפעמים אני יכול גם להציע שינויים פשוטים בארגון החדר או בסביבת המשחק".
כבמאי תיאטרון וכמי שעוסק ביצירה, האם הפן הזה נכנס לחדר הטיפולים?
"בהחלט. ילדים לא תמיד מספרים לנו במילים מי הם, אבל הם מספרים דרך משחק, דמיון, תנועה והומור. התיאטרון לימד אותי להקשיב גם למה שלא נאמר: למבט, לקצב ולשפת הגוף. לפעמים בובה, חפץ מצחיק או סיפור קטן מאפשרים לי ליצור קשר ולראות דברים ששיחה ישירה לא היתה מגלה. מבחינתי, המשחק אינו הפסקה מהאבחון; פעמים רבות הוא הדרך הטובה ביותר להבין את הילד".
פיתחת את גישת "הורות התפתחותית" והקמת מועדון הורים. למה היה חשוב לך לצאת מגבולות המרפאה?
"כי שוב ושוב פגשתי הורים עם שאלות דומות: איך משחקים נכון? כמה לדבר עם תינוק? איך עוזרים בפרידה? מתי קושי הוא חלק מהגיל ומתי צריך עזרה? הבנתי שיש פער בין הידע המקצועי לבין הידע שמגיע להורים. מכאן נולדה 'הורות התפתחותית': לא להפוך את ההורה למטפל ולא לגדל ילד לפי טבלאות, אלא לתת להורים ידע שיעזור להם להבין טוב יותר מה הילד שלהם צריך עכשיו. המועדון נועד להיות כתובת גם כשאין 'בעיה', אלא רצון לגדל ילד מתוך יותר הבנה ופחות ניחושים".
בעתיד, איזה תפקיד יהיה לטכנולוגיה ולבינה מלאכותית?
"הטכנולוגיה תעזור לזהות דפוסים מוקדם יותר, לאסוף מידע ולעקוב אחר התפתחות לאורך זמן. גם לבינה מלאכותית יהיה תפקיד חשוב, אבל היא לא תחליף את המפגש האנושי. אלגוריתם יכול לנתח נתונים, אבל הוא לא באמת רואה את המבט שעובר בין ילד לאמו או את הדרך שבה ילד מזמין אדם אחר למשחק. העתיד בעיניי הוא שילוב בין אדם לטכנולוגיה. ככל שהכלים יהיו חכמים יותר, נוכל לפנות יותר מקום למה שבאמת חשוב – לראות את הילד שמאחורי הנתונים ולהבין אותו בתוך העולם והסיפור הייחודיים שלו".
ד"ר אבי ברכר
לפניה טלפונית: 054-9988766
להצטרפות למועדון הורות התפתחותית >
המידע בכתבה הוא כללי ואינו מהווה משום המלצה, חוות דעת מקצועית או תחליף לאבחון רפואי והתייעצות עם גורם מוסמך ומקצועי. התאמת הטיפולים נעשית באופן אישי, בהתאם למצבו של כל אדם, להתוויות ולשיקול דעת מקצועי
בשיתוף ד"ר אבי ברכר
