במאי האחרון אימצה עצרת הבריאות העולמית החלטה חדשה לקידום רפואה מותאמת אישית כחלק מפעילותן של מערכות הבריאות. לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO), התאמת המניעה, האבחון והטיפול יכולה להתבסס על שילוב של מידע קליני, מולקולרי, גנומי ונתוני בריאות נוספים. בכך קיבלה התפיסה, המבקשת להתאים את הטיפול למאפייניו של כל מטופל, חיזוק משמעותי בזירה הבינלאומית.
אבל כדי להבין את משמעותה של רפואה מותאמת אישית לא חייבים להתחיל בריצוף גנטי או באלגוריתם מורכב. לפעמים מספיק להיכנס לחדר הטיפולים.
ילד שמגיע לרופא עם קושי התפתחותי, מטופל שמבקש לשקם שן שנשברה או אישה שפונה לטיפול אסתטי מגיעים לכאורה עם בעיה מוגדרת. אלא שמאחורי אותה בעיה נוספים מאפיינים כמו גיל, מבנה גוף ואנטומיה, היסטוריה רפואית, הרגלים, טיפולים קודמים, אורח חיים, צרכים וציפיות. כל אלה עשויים לשנות לא רק את הדרך שבה יבוצע הטיפול, אלא גם את עצם ההחלטה אם ומתי לטפל.
זהו אולי הביטוי היומיומי ביותר של השינוי שהרפואה עוברת: המעבר מהשאלה "מה הטיפול המקובל בבעיה הזו?" לשאלה "מהו הטיפול הנכון לאדם הזה?".
יותר נתונים, החלטה מדויקת יותר
ההתפתחות הטכנולוגית מעניקה לשאלה הזאת עומק חדש. אם במשך שנים האתגר המרכזי היה לאסוף כמה שיותר מידע על המטופל, כיום האתגר הוא לחבר בין הנתונים ולהפוך אותם להחלטה רפואית. היסטוריה רפואית, בדיקות, הדמיות, מאפיינים גנטיים, אורח חיים ותגובה לטיפולים קודמים יכולים, בהתאם למקרה, להצטרף לתמונה רחבה יותר.
כלים מתקדמים ובינה מלאכותית מאפשרים לנתח כמויות גדולות של מידע ולזהות קשרים ודפוסים שעשויים לסייע בהערכת סיכון, באבחון ובבחירת טיפול. מאמר סקירה שפורסם באוגוסט 2026 ב-Nature Reviews Genetics מתאר, למשל, כיצד שילוב מידע גנטי עם רשומות רפואיות עשוי לסייע להבין מדוע מחלות מתפתחות ומתבטאות באופן שונה אצל אנשים שונים ולשפר את חיזוי הסיכון והתגובה לטיפול.
הגישה כבר מתורגמת למערכות בריאות. בסינגפור מקודמת תוכנית לאומית לרפואה מותאמת אישית, הכוללת שילוב מידע גנטי במסלולי טיפול בתחומים שונים. באנגליה שירות הבריאות הלאומי (NHS) מפעיל מערך ארצי של בדיקות גנטיות וגנומיות, בין היתר עבור חולי סרטן ומטופלים עם מחלות נדירות ותורשתיות. במקרים מתאימים, המידע מסייע להגיע לאבחנה מדויקת יותר, לזהות סיכון ואף לבחור טיפול בהתאם למאפיינים הגנטיים של המטופל. אלא שרפואה מותאמת אישית אינה מתחילה ונגמרת בגנטיקה.
האדם שמאחורי האבחנה
דווקא בתחומים רפואיים שונים מאוד זה מזה אפשר לראות עד כמה העיקרון דומה. ברפואת ילדים, למשל, אי אפשר להפריד את האבחנה מהגיל ומשלב ההתפתחות שבו נמצא הילד, מהסביבה המשפחתית ומהאופן שבו הוא מתפקד ביומיום. ברפואת השיניים, מבנה הפה והלסתות, מצב השיניים והרקמות, התפקוד וההרגלים עשויים להשפיע על תכנון הטיפול. ברפואה האסתטית, האנטומיה, מאפייני העור, הגיל, טיפולים קודמים וציפיות המטופל הם חלק בלתי נפרד מההחלטה כיצד – ולעתים האם בכלל – להתערב.
התחומים שונים, אבל נקודת המוצא משותפת: הרופא אינו מטפל רק בבעיה. הוא מטפל באדם שיש לו בעיה.
המשמעות אינה שכל מטופל חייב לקבל טיפול אחר. המשמעות היא שאותו פתרון אינו בהכרח מתאים לכל מי שמגיע עם אותה תלונה. וככל שמספר האפשרויות הטיפוליות גדל, הבחירה ביניהן הופכת בעצמה לחלק משמעותי יותר מהרפואה.
לצד הנתונים הקליניים נכנסים לתמונה צרכיו של המטופל, העדפותיו, אורח חייו והמטרות שהוא מבקש להשיג. כאן גם שיקול הדעת המקצועי של הרופא מקבל משנה חשיבות: יותר מידע ויותר אפשרויות לא בהכרח הופכים את ההחלטה לפשוטה יותר. לעתים הם דווקא מחייבים יכולת טובה יותר לסנן, להבחין ולבחור.
יותר מידע, יותר אחריות
לישראל נקודת פתיחה משמעותית בתחום. מערכות המידע הרפואיות הקיימות בארץ מאפשרות שימוש בנתונים לצורך חיזוי, גילוי מוקדם ומניעת מחלות, ולצדן פועלת תשתית לשיתוף מידע רפואי המאפשרת לצוותים המטפלים גישה להיסטוריה הרפואית של המטופל בנקודת הטיפול. במקביל מערכת הבריאות מקדמת שילוב של בינה מלאכותית וכלים דיגיטליים, לצד יצירת מסגרות שיבחנו כיצד להשתמש בהם באופן בטוח ואחראי.
בפברואר 2026 פרסם משרד הבריאות עקרונות להערכת ניסויים קליניים המבוססים על בינה מלאכותית, וביוני קיימה ועדת הבריאות של הכנסת דיון ייעודי באתיקה של השימוש ב-AI ברפואה. המכנה המשותף לדיונים הללו חשוב במיוחד: הטכנולוגיה יכולה לספק מידע נוסף ולתמוך בהחלטה, אבל האחריות המקצועית ושיקול הדעת נשארים בידי הצוות המטפל.
וזו אולי גם נקודת המפגש בין הרפואה המתקדמת ביותר לבין המפגש הרפואי הבסיסי ביותר. היכולת לאסוף עוד נתונים היא רק תחילת הדרך. המבחן האמיתי הוא לדעת אילו מהם רלוונטיים לאדם שיושב מול הרופא ומה נכון לעשות איתם.
