בלב שכונת מורשה הירוקה ברמת השרון, באווירה כפרית שלווה, שוכן מבנה שעבר לאחרונה מתיחת פנים עיצובית מרשימה: בית הדיור המוגן "בית בלב". בעוד ששוק הדיור המוגן בישראל פונה לעיתים למתחמי ענק גרנדיוזיים, "בית בלב" ברמת השרון הינו בית בוטיקי עם אווירה כפרית ואינטימית.
דניאל ברמן, שנכנס לתפקידו כמנכ"ל הרשת לפני כחודשיים, לאחר שני עשורים בתפקידי ניהול בכירים בקבוצת מכבי, רואה במקום הזה את התגלמות החזון החדש שלו: להחליף את המושג "דיור מוגן" במושג "בית".
"החזון שלי הוא להעניק שירות של 360 מעלות, מעטפת הוליסטית לגיל השלישי", מסביר ברמן. עבורו, הרשת היא זרוע אסטרטגית שמספקת לא רק קורת גג, אלא ביטחון סוציאלי וחברתי. רשת "בית בלב" נשענת על ותק של 30 שנה ועל הגב המקצועי של "מכבי שירותי בריאות", מה שמאפשר לה להציע רצף טיפולי רחב - מדיור עצמאי ועד בתי חולים שיקומיים וגריאטריים. "אנחנו מגדירים מחדש את גבולות האפשר עבור בני הגיל השלישי. אנחנו מחויבים לפיתוח מתמיד ופורץ דרך, שמביא את חזית הקידמה והרווחה ישירות אליהם".
לצד בתי הדיור המוגן, רשת "בית בלב" מתמחה גם בטיפול שיקומי והמשכי באמצעות גישה טיפולית השמה דגש על סטנדרטים גבוהים, ומפעילה ארבעה מרכזים רפואיים שיקומיים לבני הגיל השלישי. ברמן מציין כי הרשת נמצאת בתנופת פיתוח מתמדת, כולל הקמת בית חולים שיקומי גריאטרי חדש, גדול, חדשני ומתקדם באזור המרכז.
החיבור של ברמן לרשת עמוק ואישי: אביו טופל ונפטר בבית החולים של הרשת בראשון לציון, וברמן ליווה אותו שם כבן משפחה לאורך כל תקופת מחלתו. "השירות שקיבלנו שם היה אחת מנקודות האור הגדולות ביותר עבורנו באותה תקופה מורכבת", הוא נזכר בגילוי לב. חוויית השירות הזו, המשלבת מקצועיות עם חמלה, היא המצפן הניהולי שלו כיום.
יותר מבית: דרך חיים חדשה
החיים בבית הדיור המוגן ברמת השרון מאופיינים בחיי קהילה עשירים, חיי תרבות מגוונים ושיתוף פעולה מתמיד בין הדיירים והצוות, ובין הקהילה ברמת השרון. נורית בר עוז, מנהלת הבית, מספרת כי דיירי הבית נהנים ממועדון ברידג', הרצאות, טיולים ב"יער השירים והסיפורים", ופעילויות תרבות עשירות. "ממש לאחרונה קיימנו ערב 'נעים להכיר'", היא משתפת," הערב מתקיים בסגנון חיים שכאלה וכולל תחקיר על סיפורי החיים המרתקים של הדיירים, מה שמחזק את ההערכה ההדדית בתוך הקהילה". בר עוז מסבירה כי התפיסה של הבית ושל הרשת כולה היא כי "אדם בגיל השלישי צריך להמשיך להיות פעיל קוגניטיבית, חברתית ואפילו זוגית".
משמעות דרך נתינה ויצירה
הנתינה בבית היא דו-סיטרית. בקומה החמישית פועלת מתפרה ייחודית, שבה דיירות הבית תופרות ומתקנות מדים עבור חיילי רמת השרון ללא תשלום. "הדיירות מרגישות חיוניות ומשמעותיות כשהן תורמות לחיילים", אומרת המנהלת. במקביל, מתנדבים צעירים מגיעים ללמד את הדיירים אוריינות דיגיטלית בחדר החדשנות הטכנולוגי של הבית.
אלא שהמעורבות, כאמור, לא נעצרת כאן, גם הצוות מעורב ברמה שחורגת מהגדרות התפקיד היבשות. בר עוז, קרמיקאית במקצועה, מעבירה בעצמה חוג ציור על כלי קרמיקה, והלובי כולו מעוצב בעבודות של הדיירים. העובד הסוציאלי מנחה סדנאות אפיית חלות, ומנהל הקבלה מרצה על כלבנות טיפולית. ברמן מציין כי "זה לא טריוויאלי שעובדים בוחרים להביא את המשפחות האישיות שלהם לחגוג את הפסח עם הדיירים. זה מלמד על עומק הקשר שנוצר כאן".
לחיות ב"פלוס": עצמאות עם מעטפת תמיכה
אחד המודלים המרתקים המיושמים בבית הוא ה"דיור מוגן פלוס". בר עוז מסבירה שמדובר בקומה המיועדת לאנשים שנמצאים בתווך שבין עצמאות מלאה לצורך בעזרה פיזית, אך מבחינה קוגניטיבית הם "שמורים לחלוטין", צלולים בדעתם, בעלי יכולת שיפוט מלאה ואוטונומיה, שזקוקים למעטפת תמיכה טכנית רחבה יותר כדי לשמור על איכות חייהם.
"הם מקבלים עזרה בניקיון יומיומי, בכביסה אישית ושלוש ארוחות ביום, אבל מנהלים את חייהם בפרטיות מוחלטת, בדיוק כמו במלון בוטיק", מפרטת בר עוז. "אלא שבניגוד למחלקה סיעודית, אין כאן סדר יום כפוי. הדייר קם מתי שהוא בוחר ואוכל את מה שהוא מעדיף, ולצד זה חשוב לציין כי הם שותפים מלאים בכל האירועים בבית".
ברמן מוסיף כי היכולת להעניק את הרצף הזה בתוך הבית מעניקה לדיירים ולמשפחותיהם שקט נפשי: "הכוח שלנו הוא בידיעה שאנחנו שם עבורם בכל מצב בריאותי שישתנה".
האינטימיות ככלי למלחמה בבדידות
ברמן רואה באינטימיות של הבית כלי אסטרטגי במלחמה בבדידות, שהיא אחד מגורמי הסיכון המרכזיים בגיל השלישי. "אנשים בודדים נוטים ליותר תחלואה ודיכאון", הוא מסביר. "החיבור בין הדיירים לבין עצמם, ובינם לבין הקהילה שבחוץ, הוא חלק מה- Longevity, אריכות ימים איכותית".
כך מתאפיין הבית ברמת השרון בהיכרות עמוקה של הצוות עם כל דייר ודייר, מה שיוצר תחושת מוגנות שאין לה תחליף.
הקהילתיות הזו פורצת החוצה אל השכונה. פעם בשבועיים, בימי שישי, מפעיל הצוות עגלת קפה בחצר הבית, אירוע המושך אליו שכנים, ילדים ובני משפחה. "אנחנו מביאים זמר, עושים קבלת שבת מוזיקלית ומוכרים חלות ופרחים", מתארת בר עוז. החיבור הזה מסיר סטיגמות והופך את הבית לחלק בלתי נפרד מהרקמה העירונית. לאחרונה אף אירחו פוד-טראק של פיצות מהעוטף, והשערים נפתחו לכל תושבי האזור שבאו לשבת בגינה יחד עם הדיירים.
הרשת מציעה גם גמישות מרבית במסלולי הצטרפות, מפיקדון ועד שכירות חודשית, כדי לאפשר את אורח החיים הזה לאוכלוסייה רחבה.
עבור ברמן ועבור בר עוז, העבודה בבית היא שליחות יומיומית. "אני מרגישה שאני עושה לפחות עשרה חסדים ביום", מציינת בר עוז. ברמן מסכם את התפיסה הניהולית של הרשת ומסביר כי "אנחנו כאן כדי לתת מענה לכל הצרכים של בני הגיל השלישי והרביעי, להבטיח איכות חיים ללא פשרות, ולוודא שהבית הזה יישאר תמיד המקום שבו הלב נמצא".
בשיתוף בית בלב
