דמיינו שטיח פרסי ענק, העשוי מ-5,000 מצופים צבעוניים של רשתות דיג, נסחף בלב הים הפתוח. הוא נע על המים, הרחק מכל נקודת אחיזה, מיטלטל בין ודאות לאובדן כיוון. זוהי עבודת הווידיאו המהפנטת "מסע אל לב ים" של האמנית מעיין שחר ואחד הדימויים הראשונים שלוכדים את עיני המבקרים והדיירים בפרויקט הריזורט ליבינג SEA ONE, הממוקם על חוף הים.
עבודת וידיאו זו מוצגת במרחב האמנות של הריזורט בתצוגה מוזיאלית עם טקסט צמוד, המסביר אותה, אך היא לא לבד. היא חלק מתערוכה המשתרעת על פני כל הריזורט והיא חלק מתפיסה רחבה שמבקשת מהמתבונן לעצור, לנשום ולהתמסר לרגע של התבוננות.
"SEA ONE אינו רק פרויקט הריזורט ליבינג הראשון בישראל, אלא מודל מגורים שמציב חזון אמנותי ותרבותי חדש", אומרת שירה אורן-נחמיאס, משנה למנכ"ל קבוצת אורנים שבנתה את הפרויקט. "המתחם ומועדון החברים שלו מתפקדים כחלל תצוגה חי לתערוכות מתחלפות, גלריית וידיאו-ארט, ותוכנית שהות אמן (Art Residency), הכל בניצוחו של האוצר, שרון תובל.
"זה הרבה יותר מחלל תצוגה", היא מסבירה. "יש כאן שינוי קונספטואלי והחדרה של תוכן חדש לכל חוויית המגורים, אותה אנו תופסים כחוויה הוליסטית. האמנות כאן אינה קישוט או יציאת ידי חובה, אלא רכיב חיוני ברווחה הנפשית והחברתית של הדיירים. היא מעוררת סקרנות, מציפה שאלות ומחברת בין אנשים".
לעצור, לנשום, להתבונן
התפיסה הזו היא תולדה של חיבור יוצא דופן בין אורן-נחמיאס, שהיא הרוח החיה מאחורי פרויקט הריזורט ליבינג, לבין האוצר וחוקר האמנות העכשווית, שרון תובל. השניים, שמשתפים פעולה כבר 14 שנים - מאז הפרויקט המשותף במלון "רויאל ביץ'" בתל אביב, שנבנה על ידי הקבוצה ובמסגרתו נולדה חממת האמנות הדיגיטלית הראשונה מסוגה במלונאות הישראלית - חולקים שפה תרבותית משותפת.
"שירה מחזיקה בתפיסה עמוקה מאוד לגבי אמנות", מסביר תובל. "אצלה אמנות היא לא כלי צורני להנעמת הזמן, אלא אמצעי תקשורת. היא לא רק אשת עסקים שתורמת לאמנות, אלא אדם בעל חושים אמנותיים, שרואה בעבודתה סוג של שליחות ציבורית. אלמלא התשוקה האישית וההבנה האוצרותית שלה, החלל הזה לא היה נוצר".
"המפגש בין סביבת המגורים היום-יומית לבין יצירות אמנות אינו קונספט חדש כשלעצמו, אך האופן שבו הוא מיושם בפרויקט מציב לדעתי רף חדש", אומרת אורן-נחמיאס, שמיתגה את החזון האמנותי תחת המותג SEA ONE ART. "אנשים שנחשפים ליצירות במרחב הציבורי שבו הם צועדים מדי בוקר, נמשכים באופן טבעי למהלכי ההתבוננות, מתחילים לשאול שאלות, לפתח שיחה ולהעמיק בתכנים. כך נוצרת אינטראקציה חברתית מאליה, והמרחבים הציבוריים מתרעננים מעת לעת עם החלפת היצירות והתערוכות, תוך שהם מפיחים תחושת סקרנות והתחדשות מתמדת. בכלל, מגוון אמנותי, בפרט כשהוא מוטמע בסביבת המגורים, מייצר עניין ומעורר השראה יום-יומית".
תובל מסכים כי האמנות יוצרת אינטראקציה חברתית. "האמנות במקום תופסת את העין, מעוררת שאלה ומחשבה ומנסה לפענח מה נגע בך", הוא מסביר. "הזמן שבו עומדים מולה הוא מעין בועה קטנה של התמסרות, ובעיניי זהו הרגע שבו נוצרת הוויית הרווחה האישית - החיבור האמיתי והעמוק בין הגוף לבין הנפש".
תובל מצביע למשל על יצירותיה של חן בללי - שתופסות מקום נכבד בריזורט - כדוגמה מובהקת לחיבור הזה. בללי, הפועלת במרחב שבין אמנות חזותית לטיפול רגשי, משתמשת בחומר כדי לבחון תהליכים של שחרור, צמיחה ואיחוי - מהלך המהדהד בדיוק את תפיסת הריזורט כמרחב של התבוננות והבראה פנימית.
הוא גם מצביע על יצירותיו של ברק רותם, המשלבות טכנולוגיה דיגיטלית עם שפה חומרית ומלאכת יד, ככאלו שמייצרות בדיוק את אותה השהייה מעוררת מחשבה. בעבודות הבוחנות גבולות וזהויות, הצופה מוזמן לעצור, להתמסר לדימוי הנע ולשאול שאלות על המציאות המשתקפת מולו.
עם זאת, האמנות ב-SEA ONE, מציין תובל, מתוכננת בקפידה כך שלא תתחרה בנוף הים המרהיב הנשקף מן החלונות, אלא תשלים אותו. הים והאופק מהווים רקע טבעי של שלווה, בריאות וטיפול, והאמנות הפלסטית מוסיפה על כך רובד דינמי של צבע, חשיבה ומחשבה יצירתית. החללים מוגדרים כך שכל מעבר בין קומה לקומה, בין האטריום המרכזי למסדרונות המגורים, מזמין את הדייר לעצור לרגע, לנשום ולהתבונן.
דיאלוג בלתי אמצעי: כשהדיירים פוגשים את האמנים
שרון תובל הוא מן הדמויות המוערכות בזירת האמנות העכשווית בישראל ובעולם (ראה מסגרת). הוא מנהל ואוצר מזה כעשור את "המעבדה לאמנות" בהרצל 119 בתל אביב - חלל אוונגרדי וניסיוני יחיד מסוגו הפועל כחממה לפיתוח פרויקטים אמנותיים מורכבים. המעבדה מזמינה מדי שנה עשרה אמנים נבחרים לשנת מחקר ויצירה, שבסיומה מוצגות התערוכות במוזיאונים ובגלריות נחשבות בארץ ובעולם.
המודל שהוא ואורן-נחמיאס בנו משלב בין תכנון מוקפד לאינטראקציות ספונטניות ובלתי אמצעיות. מצד אחד, הם מתכננים תערוכות מתחלפות למשך שנה ואחת מהן כבר יצאה לדרך (ראה מסגרת). התערוכות יכללו עבודות במגוון מדיומים - מציור ופיסול קלאסיים ועד למיצבי וידיאו-ארט, פסיפסים דינמיים ועבודות חומריות יוצאות דופן. "כשאמנות מתחלפת ומתחדשת, היא איננה קבועה כמו בבית, אלא זורמת עם הזמן ועם החיים", מדגיש תובל.
מצד שני, החזון נשען על תוכנית שהות אמן (Art Residency), במסגרתה אמנים נבחרים יוזמנו להתגורר ולפעול במתחם הריזורט לתקופות קצובות. האמנים יקבלו חופש יצירתי נרחב לעבוד וליצור בחללים הפתוחים ובאזורי הסטודיו של המבנה, תוך שהם מושפעים מהאווירה, הים והקהילה המקומית. במהלך שהותם בריזורט תתקיים אינטראקציה בינם לבין הדיירים באמצעות מפגשים, הרצאות וסדנאות מעשיות.
כך, למשל, דייר החוזר מהליכת בוקר לאורך החוף יכול למצוא את עצמו עוצר ליד אחד מחללי היצירה הפתוחים, צופה באמן בשעת עבודה על בד קנבס גדול, ומפתח עמו שיחה ספונטנית על תהליך היצירה.
"שהות האמן לא תתרחש בניתוק מהסביבה", מבהירה אורן-נחמיאס. "לקראת כל תוכנית שהות, תופץ לדיירים תוכנייה מפורטת המציגה את פועלו של האמן ומזמינה אותם להרצאות, סדנאות אמן יצירתיות ושיחי גלריה פתוחים. הדיירים יוכלו לגשת, לשאול, לצפות בתהליך היצירה כשהוא קורה בזמן אמת ולפתח שיח אותנטי עם היוצרים".
"כשהאמן ייצור בשטח הפתוח במרחבי הריזורט, המפגש עם הדיירים יתרחש תוך כדי תנועה", מוסיף שרון תובל תובנה משלו. "אנשים יעצרו, ישאלו, יתעניינו. השיח האותנטי שייווצר יהיה לעיתים בלתי צפוי, וזהו חלק בלתי נפרד מהקסם. השילוב בין תכנון מוקפד לרגעים ספונטניים יהפוך את השהות בריזורט לחוויה חיה, משתנה ורבת רבדים.
"אני חושב ששירה לא חיפשה מוצג חד-פעמי, אלא תנועה. זרימה פנימית בין אמנים, יצירות וגיבוש קהילה שוחרת תרבות. פריסת היצירות במרחב הופכת את החללים המשותפים למרחב חי ומשתנה של יצירה, התבוננות ודיאלוג".
תפיסה מעודכנת של Wellness
בעתיד, מתוכננים במקום שיתופי פעולה עם גופי תרבות ומוסדות להשכלה גבוהה בתחומי האמנות, המוסיקה והעיצוב. האירועים הללו האמנות התרבות והמוסיקה כמו גם התערוכות יפתחו גם לקהל מועדון החברים של SEA ONE הכולל גם שוחרי תרבות מכל גיל שאינם מתגוררים בריזורט. בכך מבקשים תובל ואורן-נחמיאס להפוך את SEA ONE ART למגדלור תרבותי ואמנותי. בוגרי בתי ספר לאמנות נבחרים, למשל, יוזמנו להציג בריזורט חלק מתערוכות הבוגרים שלהם. תערוכות אלו, המתאפיינות בדרך כלל ברמת הגימור והחדשנות הגבוהה שלהן, יעניקו לאמנים הצעירים חשיפה ראשונה במעלה בפני קהל איכותי של שוחרי תרבות, בין שהם דיירים ובין שהם חברי מועדון התוכן. מעבר לחשיפה, הפרויקט מתעתד להעניק מלגות עידוד לאמנים מצטיינים, ואף לייצר הזדמנויות לרכישת עבודות או להזמנת עבודות מותאמות אישית עבור הדיירים.
"חוויית החיים בריזורט ליבינג SEA ONE מביאה לידי ביטוי תפיסה מעודכנת של Wellness", מסכמת שירה אורן-נחמיאס. "זה מתבטא לא רק בפסיליטיס מפנקים ויוקרתיים אלא גם במתן תוכן איכותי, תרבותי וחברתי. Wellness זה גם לגוף וגם לנפש.
"האמנות כאן לא רק נועדה למטרות אסתטיות. אנו רואים באמנות מנוע חברתי, מקור להשראה יום-יומית וגשר שמחבר בין אנשים. היא מציעה חוויה שבה כל מעבר במסדרון או שהייה במרחב הציבורי הופכים לרגע של סקרנות, חיבור בין גוף לנפש והתחדשות מתמדת. מודל הריזורט ליבינג הייחודי שפיתחנו, כשהוא משולב ב-SEA ONE ART, מוכיח כי כשהבית, הים והאמנות נפגשים במחשבה מעמיקה, נוצרת סביבת חיים שבה הרוח והנפש מוצאות משכן אמיתי".
"לקראת האופק": בין הפירוק לשלם
נקודת ההזנקה של התפיסה האוצרותית ב-SEA ONE מתגשמת בתערוכה המתחלפת הראשונה במקום, "לקראת האופק". התערוכה, שנולדה על רקע המציאות הישראלית של התקופה האחרונה, מתחקה אחר הפוטנציאל של האמנות לפעול כמצע לריפוי - אישי וקולקטיבי כאחד. "המלחמה הטביעה חותם עמוק על עולם האמנות המקומי, והאמנים הצעירים - כמו רבדים רבים בחברה הישראלית - רק מתחילים לעכל את מה שקרה", מציין תובל.
לדבריו, התערוכה עוסקת בתהליכי ריפוי, שינוי, הסתגלות והתחדשות כחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום. "באמצעות עבודות המטפלות בטבע, בזיכרון, בגוף, בתנועה ובשייכות, התערוכה מזמינה את הדיירים והאורחים להאט את הקצב, להתבונן פנימה ולנוע קדימה".
אבל הריפוי בתערוכה הזו, לדבריו, אינו בהכרח ישיר או מיידי. הוא מתרחש דרך התבוננות, דרך מפגש עם יצירה ודרך האפשרות לעצור לרגע, לחשוב ולהרגיש. "האמנות לא יכולה לתקן את מה שקרה, אבל היא יכולה לתת מקום לדברים שקשה לפעמים לבטא במילים, ולפתוח פתח לתהליכים של עיבוד, שינוי והתחדשות".
מלבד חן בללי, ענבל איזבל מזי וברק רותם, על האמנים המציגים בתערוכה נמנים גם מעיין שחר, דניאלה מרוז, ניקולאס וקסלר, אמיר רוזני, עידו מרום, יובל אורלי ונעם רשף.
"לטעמי, התערוכה מעניקה ביטוי מוחשי ומרגש לתפיסת העולם של הריזורט ליבינג", אומרת שירה אורן-נחמיאס, הסוקרת את העבודות בתשוקה השמורה למי שחיה ונושמת אמנות. "קודם כל בכך שהיא עוסקת בתהליכים עדינים ומורכבים של שינוי, הסתגלות והתחדשות - נושאים המהדהדים הן את המרחב הימי הסובב את הריזורט והן את שלב החיים הייחודי של הדיירים. באמצעות עבודות במגוון טכניקות העוסקות בטבע, בגוף, בזיכרון, בתנועה ובשייכות, התערוכה מציעה הזמנה להתבוננות פנימית, לצמיחה ולהמשך תנועה קדימה. היא גם מעוררת שיח, מחברת בין שכנים והופכת כל מפגש אקראי במסדרון לפתח של דיאלוג חם".
המלצות לאספנות ולשילוב אמנות בבית הפרטי
לצד העשייה האמנותית העשירה במרחבים הציבוריים של SEA ONE, שרון תובל מציע תובנות מעשיות וגישה משחררת עבור הדיירים המבקשים לעצב ולשלב אמנות בתוך דירות המגורים הפרטיות שלהם.
"הדבר החשוב ביותר הוא להבין שאמנות אינה נמדדת בכסף, אלא במודעות ובחיבור פנימי", הוא מסביר. "צריך להקשיב לאהבות האישיות ולמה שבאמת מתחברים אליו. אני ממליץ לדיירים לא לחשוש מאקלקטיות ולהעז לשלב: למשל, לחבר בין רהיט יקר ערך לבין חפץ אמנות שעלותו אלפי שקלים בודדים, יחד עם כמה ציורים מסקרנים. כך נוצרות פינות מרתקות בבית, שכל אחת מהן מספרת סיפור אישי ואותנטי. מומלץ ליצור העמדות וחיבורים הרמוניים בין חומרים וטקסטורות, ומי שזקוק לסיוע - האמנים והאוצרים שלנו תמיד כאן כדי לייעץ ולעזור."
אוצר תערוכות בין-לאומיות ופסטיבלים מובילים
שרון תובל מחזיק ברקע ייחודי המשלב תפיסה ניהולית-אסטרטגית עם מחקר אקדמי ואוצרות מוזיאלית מעמיקה. הוא בעל תואר ראשון בהנדסה תעשייתית וניהול מהטכניון, תואר שני במנהל עסקים (MBA) ממוסד ESCP-EAP בפריז ותואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנות במסלול אוצרות מאקדמיית "בצלאל". הרזומה שלו כולל ארגון תערוכות בין-לאומיות במוזיאונים ובפסטיבלים מובילים - מביאנלות באיחוד האמירויות (כגון RAKFAF וראס אל חיימה), דרך מוזיאונים בשווייץ, אוסטריה וארה"ב, ועד למוזיאון חיפה לאמנות והמשכן לאמנות עין חרוד.
תובל מקווה ששילוב האמנות בפרויקט SEA ONE יעודד עוד אנשי עסקים לשים דגש על אמנות בחללים הציבוריים הנמצאים תחת אחריותם. "בעבר, בשנות ה-50 וה-60, זה היה מקובל מאוד בישראל", הוא מזכיר. "כמעט כל בניין ציבורי התהדר ביצירת אמנות, בקיר או בתבליט בכניסה אליו. עם השנים, ככל שהקפיטליזם הפך דומיננטי יותר בחיינו, התפיסה הזאת הלכה ונעלמה. אני חושב שצריך לחייב בחוק הקצאה של אחוז מסוים מנפח הבנייה, גם בפרויקטים פרטיים, לטובת אמנות. במדינות אחרות זה כבר מקובל. האוסף ששירה בונה כאן הוא חלק מהמחויבות שלה לתמיכה באמנות ישראלית עכשווית וליצירת חוויה תרבותית עבור הדיירים, העובדים והמבקרים במקום".
בשיתוף קבוצת אורנים
