יום טיפוסי של דייר ב-SEA ONE, הממשיך לעבוד מתוך הריזורט. הבוקר יכול להתחיל בשחייה בבריכה או בהליכה מול הים, הממריצות את מחזור הדם ומשרות בהירות מחשבתית, לפני שמתיישבים לפגישת זום או לעבודה שקטה באחד מחללי העבודה. רצוי על כוס שייק בריאות עתיר ויטמינים. בצהריים אפשר לעצור לארוחה, לפגוש במקרה דייר אחר ולגלוש לשיחה שמולידה רעיון או חיבור חדש. בהמשך היום אפשר לחזור לעבודה, להשתתף בהרצאה או באירוע תרבותי, לסיים באימון או פשוט לפנות זמן למשפחה ולחיים האישיים.
כפי שתשימו לב, אין כאן קו ברור שמפריד בין עבודה לפנאי, אלא שגרה שמאפשרת לשלב ביניהם בקצב ובמינון שמתאימים לאדם עצמו. ומעל הכל, יש כאן קריאת תיגר על התפיסה הדיכוטומית של עבודה-פרישה.
במשך עשרות שנים הוכתב בתרבות המערבית מסלול חיים קשיח, ליניארי וכמעט מכני: שני עשורים של רכישת השכלה וכלים, שלושה עד ארבעה עשורים של פיתוח קריירה אינטנסיבית, ואז - בנקודת זמן שרירותית וסתמית באמצע החיים - פרישה חדה ומחייבת למנוחה פסיבית. הפרדיגמה הישנה הזו ראתה בגיל הפרישה קו סיום, שמעבר לו משתרע מדבר תעסוקתי שבו האדם אמור לחדול מיצירה ולהסתפק בצפייה מן הצד בעולם הממשיך לנוע.
אלא שהתפיסה הזו הולכת ונעלמת מן העולם. כיום, בעידן שבו תוחלת החיים נוסקת לשיאים חדשים, ואיכות החיים הפיזית והמנטלית של גילאי ה-Midlife נמצאת בשיאה, העבודה, היזמות והעשייה המקצועית אינן עוד נטל שמשתוקקים להשתחרר ממנו. להפך, העשייה המקצועית המדויקת הופכת למנוע המרכזי לאריכות ימים (Longevity), לשימור חיוניות קוגניטיבית ולרווחה נפשית עמוקה.
העבודה כמעיין הנעורים החדש
מחקרים מדעיים מובילים מהשנים האחרונות מאוששים את מה שרבים מאנשי העסקים והמנהלים מרגישים ביום-יום: התנתקות מוחלטת מעשייה ומאתגרים מחשבתיים לא רק שאינה מביאה לשלווה, אלא עלולה להאיץ הידרדרות פיזית ומנטלית.
פרופ' בקה לוי מאוניברסיטת ייל מראה במחקריה פורצי הדרך בתחום הפסיכולוגיה והבריאות הציבורית, כי תפיסה חיובית של תהליך ההתבגרות והמשך עשייה בעלת משמעות באמצע החיים אינם רק עניין של הרגשה טובה - הם מוסיפים בממוצע 7.5 שנות חיים לתוחלת החיים של האדם. המחקר מראה כי אנשים ששומרים על תחושת מסוגלות, זהות יצרנית ומעורבות בעולם המקצועי והחברתי, נהנים ממערכת חיסונית חזקה יותר ומשיעורים נמוכים משמעותית של מחלות כרוניות.
תופעה אחרת עליה מצביעים המחקרים היא תופעת "עקומת האושר" העולמית (The U-Curve of Happiness). מדובר על מחקרים דמוגרפיים וכלכליים מקיפים, שנערכו בעשרות מדינות ומצביעים על תופעה מרתקת: שביעות הרצון של האדם מחייו אינה יורדת עם השנים, אלא נעה במבנה של האות U. לאחר נקודת שפל יחסית בגילאי 45-50 (גילאי עומס הקריירה וגידול הילדים), רמת שביעות הרצון והאושר העצמי עולה בהתמדה בכל עשור עוקב. הגילאים הללו מתאפיינים בפחות חרדת מעמד, בפחות צורך להוכיח לסביבה ובחופש גדול יותר לבחור במה לעסוק.
מכאן שהמשך עבודה אחרי גיל 60 אינו רק שאלה תעסוקתית, אלא מרכיב משמעותי בבריאות הפיזית והנפשית של האדם העובד. מחקרים ביפן, בקוריאה ובמדינות נוספות מראים באופן עקבי שאנשים שממשיכים לעבוד מעבר לגיל הפרישה הרשמי נוטים לחיות יותר. אם תרצו, העבודה היא מעיין הנעורים החדש. הסבר אפשרי לכך הוא שהעבודה מספקת פעילות קוגניטיבית, מסגרת יום-יומית ורשתות חברתיות, שמעכבות הזדקנות פיזית וקוגניטיבית.
אך מעבר לתוחלת החיים, הממצאים לגבי איכות חיים, משמעות וסיפוק חזקים עוד יותר. מחקר עדכני שנערך בישראל, מצביע על כך שעובדים אחרי גיל פרישה נהנים משביעות רצון טובה יותר מחייהם, או לפחות דומה, בהשוואה לאלה שלא עובדים, עם הבדלים מגדריים: אצל גברים העבודה קשורה לרווחה ללא תלות בסוג המשרה, ואצל נשים האפקט חיובי בעיקר כשהעבודה מתגמלת כלכלית. אגב, לפי נתוני הלמ"ס חל גידול של 10% במספרם של אלה שממשיכים לעבוד אחרי גיל 60.
מתברר שהשמירה על זהות מקצועית, שילוב עשייה ערכית ומגורים בסביבה מעוררת השראה אינם רק אופציה אופנתית - הם התשובה המודרנית לאריכות ימים חיונית ומלאת משמעות.
ליצור את החיים מחדש בגיל 60
אחד האנשים המשפיעים על תפיסת ה-Midlife בעולם המערבי, אם לא הבולט שהם, הוא צ'יפ קונלי, יזם המלונאות ומחברם של ספרי ניהול בתחומי הניהול, היזמות, הפסיכולוגיה הארגונית והתפתחות אישית. קונלי, שהקים בגיל 26 את רשת מלונות הבוטיק המצליחה Joie de Vivre, הוזמן על ידי מייסדי Airbnb לשמש כיועץ האסטרטגי הבכיר וכמנטור לצוות הניהול הצעיר של החברה, ונחשב כמי שהפך את הרשת למותג עולמי מצליח. קונלי חווה על בשרו את המפגש הבין-דורי העוצמתי הזה שבין איש ניהול בכיר לבין דור הצעירים הטכנולוגי - מפגש שבו גילה מחדש את ערכה של מה שהוא כינה לימים ה"חוכמה הוותיקה" והפך למנטור ולתלמיד בעת ובעונה אחת.
בעקבות תובנות אלו הטביע קונלי את המושג "Modern Elder" והקים את ה-Modern Elder Academy - המוסד האקדמי הראשון בעולם המוקדש להגדרה מחדש של מחצית החיים.
"במשך דורות התייחסו לאמצע החיים כאל משבר. זו טעות תפיסתית עמוקה", מסביר קונלי. "אמצע החיים אינו שקיעה ואינו משבר, אלא שלב התפתחותי מרתק. זהו שלב שדומה הרבה יותר לגולם שהופך לפרפר - זמנים שבהם האדם משיל מעליו את הזהות הישנה, את הציפיות הצרות שליוו אותו בעשורים הקודמים, ובונה זהות חדשה, גמישה, מדויקת וחופשית הרבה יותר".
לדברי קונלי, בשיחה עם מיכל גאון אביחי, מייסדת How to Wow, חברה ייעוץ מובילה בתחום חווית הלקוח, שפגשה אותו אישית, ה-"Modern Elder" אינו מי שפורש מן העולם או מנסה להיאחז בנואשות בנעוריו, אלא מי שמחבר באופן נדיר בין שני עולמות: סקרנות ונכונות ללמוד של מתחיל, יחד עם תבונה, שיקול דעת וניסיון חיים מצטבר.
לדבריו, בעוד המודל הישן הציע פרישה חדה ואובדן זהות מקצועית, המודל החדש מתמקד בהמשך עשייה, ביזמות ובמעורבות פעילה. במקום לראות בגיל מגבלה, ה-Modern Elder מציג ניצול מרבי של האינטליגנציה הגבישית (המייצגת את הידע, המיומנויות, הניסיון והתובנות המצטברים לאורך כל חייו של האדם), העברת החוכמה שנצברה לדורות הבאים, ואינטגרציה מלאה בין חללי עבודה, למידה ונטוורקינג.
"ה-Modern Elder של ימינו אינם רוצים לפרוש למסלול הגולף ולשקוע בשעמום", מדגיש קונלי. "הם רוצים להמשיך להשפיע, לחנוך דורות צעירים, להקים מיזמים חדשים, לחקור תחומים שלא היה להם זמן אליהם בעבר, ולעשות זאת מתוך מקום של תשוקה ולא מתוך דחיפות של הישרדות כלכלית. כדי שזה יקרה, האדם זקוק לסביבה תומכת: קהילה איכותית של אנשים שחושבים כמוהו, מרחב המעודד למידה מתמדת, וסביבת מגורים שמעניקה שקט נפשי לצד גירוי מחשבתי".
הבכירים שמגלים את עצמם מחדש
המעבר מניהול אינטנסיבי במשרה מלאה לשלב הבא אינו תמיד קל. הוא כרוך באתגר פסיכולוגי לא מבוטל: הגדרה מחדש של הזהות העצמית. נורית ברמן, המלווה מנהלים בכירים ואנשי עסקים בבניית קריירות חדשות, עוקבת מקרוב ובמשך שנים רבות אחר בכירים, מנכ"לים ויו"רים הנמצאים בדיוק בצומת הדרכים הקריטי הזה.
"אדם שעמד במשך 20 או 30 שנה בראש פירמידה ארגונית, ניהל אלפי עובדים, החזיק בתקציבי עתק ונשא בתואר מרשים, מגיע בוקר אחד לשלב שבו הוא שואל את עצמו את השאלה המורכבת ביותר: 'מי אני כשאני מוריד את כרטיס הביקור הארגוני?'", מפרטת ברמן.
ברמן מצביעה על כך שהטעות השכיחה ביותר היא לחשוב שהחלופה לניהול תפעולי שוטף היא הפסקה מוחלטת של הפעילות. "הניסיון שנצבר, החריפות העסקית, הקשרים והרעב לעשייה לא נעלמים ביום אחד", היא מסבירה. "מה שמשתנה זו התקופה והדגשים. הבכירים של היום אינם מחפשים לפרוש, אלא לזקק את העשייה שלהם".
ברמן מתארת כיצד מנהלים בכירים ב-Midlife בונים לעצמם "פורטפוליו מקצועי" חדש ומגוון שכולל חברות בדירקטוריונים וייעוץ אסטרטגי, תוך מתן ערך מקצועי לחברות ולמיזמים מתוך ראייה רחבה ונטולת פוליטיקה ארגונית; יזמות אימפקט ופילנתרופיה אקטיבית, כולל רתימת הכישורים הניהוליים לקידום מטרות חברתיות, סביבתיות ולאומיות; והשקעות בשלבים מוקדמים (Angel Investing), שבמסגרתן הם מלווים סטארט-אפים וצעירים מוכשרים, תוך שילוב בין הון כלכלי להון אנושי.
"הם מחפשים לעשות רק את מה שמעניין אותם, עם אנשים שהם מעריכים ואוהבים, ובדרך שמשלבת איכות חיים ללא פשרות", מסכמת ברמן. "הם לא רוצים להפסיק להשפיע, אלא לעשות זאת מתוך חופש, בחירה ושליטה מלאה בלוח הזמנים שלהם".
כשקריירה שנייה פוגשת ייעוד עמוק
הצורך בהגדרה מחודשת של הקריירה באמצע החיים אינו שמור רק לדרגי הניהול הבכירים ביותר; הוא מאפיין שכבה רחבה של מקצוענים, עצמאים ויזמים. שרון גילרן נוריאל, מומחית לליווי תהליכי שינוי, פיתוח קריירה שנייה והתפתחות אישית, מתארת את המעבר מניהול מבוסס הישגים קלאסיים לניהול מבוסס ייעוד ומשמעות (Purpose-Driven Career).
"במחצית הראשונה של החיים המקצועיים, המנועים המרכזיים שמניעים את האדם הם הישגיות, ביסוס מעמד סוציו-אקונומי, ביטחון כלכלי ובניית התשתית המשפחתית והחומרית", היא מסבירה. "במחצית השנייה של החיים, היררכיית הצרכים משתנה מן היסוד. המנועים הישנים כבר אינם מספקים את אותה רמת סיפוק. המנוע המרכזי הופך להיות משמעות, תרומה לסביבה, והלימה מלאה בין הערכים הפנימיים של האדם לבין העשייה היום-יומית שלו".
גילרן נוריאל מציינת, כי קריירה שנייה מוצלחת באמצע החיים אינה דורשת בהכרח מחיקה של העבר או התחלה מנייר חלק לגמרי. להפך, השינויים העוצמתיים ביותר מתרחשים כאשר האדם מצליח לקחת את כל גוף הידע, הניסיון והמיומנויות שצבר בעשורים הקודמים, ולצקת אותם לתוך תבנית חדשה ומזוקקת.
"כדי שמהלך כזה יצליח, האדם זקוק לסביבה שמעניקה לו השראה, שקט נפשי ויכולת להתמקד", אומרת גילרן נוריאל. "כאשר המרחב הפיזי והיום-יומי שלך משרה שלווה, פתוח לאופק ומאפשר יצירתיות, קל יותר לזקק את השלב הבא, להזכיר לעצמך מה באמת חשוב, ולאזור את האומץ לפתוח פרק מקצועי חדש ומסעיר".
השגרה ההוליסטית: איזון מושלם בין יצירה לרווחה
כיצד התיאוריות הללו על חיוניות קוגניטיבית וזיקוק הקריירה מתורגמות למציאות פיזית ויום-יומית? התשובה המובהקת לכך נחשפת בקונספט הריזורט ליבינג פורץ הדרך, שמציע פרויקט SEA ONE של קבוצת אורנים, בקו ראשון לים, ומאפשר לשוהים בו להגשים את חלום הקריירה השנייה.
"מגורים בריזורט יוקרתי על שפת הים אינם מהווים פשרה בין עבודה לבטלה, ואינם דורשים מהדיירים לבחור בין פרישה לפעילות", אומרת שירה אורן-נחמיאס, יזמית הפרויקט. "בעיניי, הם מייצגים את המיזוג ההרמוני והשלם ביניהם. המודל הריזורטי מחבר בין מגורים איכותיים, עם סטייל ועם פסיליטיס יוצאי דופן של ספא, בריכות, מכון כושר, קולינריה עילית ושלווה מול הים, לבין תשתיות עסקיות מקצועיות ומלאות".
לדבריה, SEA ONE מאפשר לדייריו להמשיך להניע עסקאות, לנהל חברות ולהוביל מיזמים, מבלי לצאת מתחום הריזורט ובלי להתפשר על מקצועיות. זה כולל מתחמי עבודה מעוצבים באלגנטיות, שטופי אור טבעי ומול הנוף הפתוח של הים, המציעים אינטרנט מהיר, עמדות עבודה שקטות וסביבה ארגונומית ומעוררת השראה; חדרי ישיבות פרטיים, מאובזרים בטכנולוגיות התקשורת והמדיה המתקדמות ביותר, המאפשרים לנהל שיחות וידיאו בין-לאומיות, לערוך פרזנטציות או לארח שותפים עסקיים ולקוחות בסביבה ייצוגית ויוקרתית; וכן מרחב אקסקלוסיבי המיועד למפגשים בלתי-פורמליים, לסיעור מוחות ולשיחות עומק דיסקרטיות בין דיירי הריזורט ואורחיהם.
נטוורקינג טבעי
אחד האלמנטים המשמעותיים ביותר ב-SEA ONE הוא החיבורים החברתיים. הריזורט מאגד תחת קורת גג אחת קהילה מובחרת של אנשים בעלי רקע משותף: יזמים, אנשי עסקים, בכירים לשעבר ובהווה, ואנשי תרבות ורוח.
המפגשים הטבעיים והבלתי-פורמליים - ליד הבריכה, בטרקלין, באירועי התרבות או במכון הכושר - מייצרים, לדברי אורן-נחמיאס, נטוורקינג אורגני בעל ערך עצום. שיתופי פעולה עסקיים, יוזמות פילנתרופיות משותפות וקשרי ידידות עמוקים שנוצרים לעיתים כבדרך אגב, מתוך קרבה רעיונית וגיאוגרפית.
לדבריה, הקונספט של "ממשיכים לעבוד מהריזורט" אינו גימיק שיווקי ואינו פרדוקס. הוא מייצג את החזית של אורך החיים המודרני: התפיסה כי מחצית החיים השנייה היא הזמן המזוקק, העשיר והפרודוקטיבי ביותר של האדם.
"כאשר מחברים את הידע וחוכמת הניסיון שנצברו לאורך השנים, יחד עם תשתיות עבודה מתקדמות, קהילה איכותית וסביבת מגורים מעוררת השראה בקו ראשון לים - מתקבלת הנוסחה האולטימטיבית לאריכות ימים, חיוניות, בריאות והצלחה", מסכמת שירה אורן-נחמיאס.
ואכן, כפי שלומדים ממחקריהם ומהגותם של פרופ' בקה לוי, צ'יפ קונלי, נורית ברמן ושרון גילרן נוריאל, הפרישה מפעילות אינה עוד שאיפה. השאיפה האמיתית היא החופש ליצור, להשפיע ולהוביל - מתוך מקום של בחירה חופשית, רווחה נפשית, תשוקה מקצועית ואיכות חיים ללא פשרות.
בשיתוף קבוצת אורנים
