בחסות גל הביקושים העולמי וההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות, ה"הייפ" סביב התעשיות הביטחוניות בישראל שובר שיאים. היצוא הביטחוני הישראלי מגיע להיקפים חסרי תקדים, כאשר גם מדינות המביעות ביקורת מדינית נוקבת כלפי ישראל ממשיכות לרכוש ממנה טכנולוגיות צבאיות מתקדמות. עם זאת, המלחמה האחרונה הציפה אל פני השטח אתגרי עומק מורכבים: קשיים בשרשרת האספקה, מחסור בחלקי חילוף ואף אלמנטים של "אמברגו שקט" וחרמות מצד מדינות וארגונים שונים.
המגזר הביטחוני בישראל כולל כיום מאות חברות - מענקיות התעשייה ועד חברות טכנולוגיה קטנות ובינוניות, לצד קבלני משנה וספקים שונים. כדי לייצג את האינטרסים של הגופים הללו הרגולטורים, הקים איגוד החברות הציבוריות את "פורום ביטחוניות מוביל", שיאגד וייצג את החברות הביטחוניות הרשומות למסחר בבורסה בתל אביב.
בראש הפורום עומד אלוף (מיל') עמוס מלכא, כיום יו"ר חברת תאת טכנולוגיות הציבורית ובעל ניסיון ניהולי ועסקי עשיר בשוק הפרטי והציבורי.
נולד מתוך צורך אמיתי בשטח
מלכא מביא עימו לתפקיד שילוב יוצא דופן של ניסיון ביטחוני, מודיעיני ועסקי. הוא שירת בצה"ל במשך יותר משלושה עשורים, ובין תפקידיו הבכירים כיהן כראש אגף המודיעין (אמ"ן) בשנים 1998-2001 ומפקד המפח"ש (כיום זרוע יבשה) בשנים 1996-1998, לאחר שורה של תפקידי פיקוד ומטה במערך השדה. במהלך שירותו עסק בסוגיות הנמצאות בליבת הביטחון הלאומי של ישראל - הערכת איומים, בניין כוח וקבלת החלטות אסטרטגיות - ניסיון שמלווה אותו כיום גם בפעילותו העסקית והציבורית.
מאז שחרורו מצה"ל ב-2002, בנה מלכא קריירה עסקית ענפה. בעשור האחרון הוא מכהן כיו"ר תאת טכנולוגיות, ובמקביל משמש כחבר דירקטוריון בחברת הלוויינים הביטחונית ImageSat International (לצד דמויות כמו בוגי יעלון) - חברה שהייתה בעבר בבעלות התעשייה האווירית, נרכשה על ידי קרן פימי, הונפקה בבורסה ורשמה הצלחה כבירה.
הרזומה שלו כולל שורה של תפקידי הנהגה עסקיים: מנכ"ל חברת "אלול", שייצגה בארץ ענקיות ביטחון אמריקאיות; כהונה כיו"ר פלסן סאסא בשנים 2007-2010, שבהן הציג קפיצה מטאורית במכירות מ-130 ל-820 מיליון דולר; וניהול חברת לוג'יק, כיו"ר ומנכ"ל - במסגרתה הוביל עסקים בתחום ביטחון הפנים באבו דאבי שנים רבות לפני הסכמי אברהם. הוא גם שימש כדירקטור בבנק אוצר החייל. לצד אלה, הוא מכהן במשך 16 שנה כדירקטור בדלק מערכות רכב, וכיום, בנוסף לתפקידיו השונים, הוא פעיל גם כמשקיע הון סיכון.
כיצד נולד הפורום החדש?
"הפורום נולד ביוזמת האיגוד והוא מתווסף לפורמים נוספים שהוקמו לאחרונה במסגרתו (ראה עמ' 14), אך הוא בא מתוך צורך אמיתי בשטח", משיב מלכא בריאיון מיוחד ל"קפיטל". "הצמיחה הדרמטית של תעשיות הדיפנס והדיפנס-טק בתקופת המלחמה, לצד המורכבות הרגולטורית הגוברת, יצרו צורך בגוף שייצג את החברות הציבוריות הביטחוניות ויאפשר להן להתמודד עם אתגרי רגולציה משותפים".
לדברי מלכא, בעוד שחברות הענק יכולות אולי להתמודד עצמאית מול המערכת, כל האחרות יתקשו לעשות זאת לבדן. "המטרה שלנו היא לבנות גשר יעיל עם משרד הביטחון על שלל אגפיו - מפא"ת, אפי, סיבט - עם משרד האוצר ועם רשות ניירות ערך והבורסה לניירות ערך בתל אביב. עם זאת, לא נטפל בסוגיות ספיצפיות אלא בסוגיות רוחביות - החל מקידום ואישור היתרי יצוא ושיווק טכנולוגיות, דרך עבודה מול ועדות התכנון המיוחדות (וטמ"חים), ועד לייעול הבירוקרטיה. פעולה פרטנית של חברה בודדת מול רגולטור פשוט פחות יעילה".
הטכנולוגיה מייצרת אפשרויות מבצעיות חדשות
אחד האתגרים המרכזיים שמציב מלכא הוא התמודדות מול השינויים בעולם ההשקעות הביטחוני, מה שמשליך גם על הדיווחים של החברות הציבוריות בתחום. "בעבר, חברות ביטחוניות עבדו רק מול ממשלות ומשקיעים מסורתיים. כיום, משקיעים נוספים - מעולמות ההייטק וקרנות הון סיכון - נכנסים יותר ויותר להשקעות בתחום הדיפנס-טק והם מחפשים אטרקטיביות, ולכן נדרש 'שביל זהב' שיאפשר שקיפות ומשיכת משקיעים מחד גיסא, ומניעת זליגה של מידע סודי מאידך גיסא. בארה"ב תפיסת העולם היא מינימום הגנה - אך הגנה הרמטית. אצלנו, למרבה הצער, הדרישה היא להגנה מקסימלית אך בפועל האכיפה מינימלית".
אני שואל את מלכא על האפשרות להנפיק את החברות הביטחוניות הממשלתיות הגדולות, כמו התעשייה האווירית ורפאל. לדעתו אין ספק בנחיצות המהלך: "הניסיון מוכיח שזה הצליח. אלביט היא חברה ציבורית שפועלת באותה רמת רגישות טכנולוגית כמו התעשייה האווירית או רפאל והיא מוכיחה שניתן להתנהל בהצלחה בשדה הציבורי. בלאו הכי ההתנהלות של רשות החברות הממשלתיות אינה יעילה. הנפקה בבורסה תעניק לחברות הללו גמישות עסקית וציות לכללי ממשל תאגידי, מה שיגביר את אטרקטיביות ההשקעה בהן. לממשלה יש כלים ואמצעים לשמור על האינטרסים של המדינה ולהבטיח את הרגישות הביטחונית. זה קרה במקרים אחרים, כמו בזק, אל על וצים, ויש מספיק כלים להגן על המידע. בארה"ב, אגב, רוב החברות הביטחוניות המובילות הן ציבוריות. ככל שחברה ביטחונית תהיה ציבורית ושקופה יותר ותפעל בתוך שוק עסקי משוכלל - כך ייטב לה. אני עצמי משמש כיו"ר של חברה ציבורית (תאת טכנולוגיות - י.צ.), ללא גרעין שליטה, שחלק מעיסוקה הוא ביטחוני, ואני יכול להעיד שהיא מתנהלת מצוין".
מלכא אינו מהסס לחבר בין הזירה העסקית למציאות הביטחונית-אסטרטגית שבה פועלת המדינה ומצביע על השינוי העמוק שחל בעולמות הדיפנס-טק. "בעבר הצבא הגדיר דרישות מבצעיות והתעשיות נענו. כיום, עם כניסת ה-AI וטכנולוגיות מתקדמות נוספות, כמו מערכות אוטונומיות, סגירת מעגלים מהירה ועוד, העולם השתנה והיכולות הטכנולוגיות הן אלה שמייצרות את ההזדמנויות. צה"ל משמש כמעבדת קרב מתקדמת, וזמני המבצוע התקצרו מחודשים ושנים לשבועות ספורים. זהו אחד השינויים העמוקים במודל הביטחוני והוא מייצר אפשרויות מבצעיות חדשות. הדיפנס-טק הוא עולם שונה לגמרי מהעולם הביטחוני המסורתי".
"התנתקות מהסיוע האמריקאי היא כיוון מסוכן"
זווית ראייה זו מחדדת גם את ביקורתו הנוקבת על ניהול המערכה הצבאית והמדינית האחרונה. לדבריו, ההישגים המבצעיים בשטח לא תורגמו עד כה להישגים מדיניים. "התהליך היה יותר מבצעי מאשר אסטרטגי", הוא אומר ומבקר את היעדר הדיון המוקדם ב"יום שאחרי" ואת השפעתם של שיקולים פוליטיים על תהליך קבלת ההחלטות.
"בכל שלוש הזירות, עזה, לבנון ואיראן, שקשורות זו בזו, הדרג הצבאי סיפק הישגים משמעותיים - באיראן אלה היו הישגים פנומנליים - אך הממשלה, משיקוליה היא, נכשלה במינוף ההישגים הללו להסדרים מדיניים. בלבנון, כבר בנובמבר 2024 אפשר היה להתחיל את מה שעושים עכשיו עם הממשלה הלבנונית. גם האמריקאים תורמים לקושי - הם מתקשים בהעברת הזירות משלב א' בהסכמים לשלב ב'. לא בעזה ולא באיראן. באיראן הם עוד תקועים בשלב א'. זו ארכיטקטורה שמקשה לחבר בין יכולות מבצעיות להישגים מדיניים. אשר לאיראן, הייתה כאן אשליה שאפשר להחליף שלטון בכוח - קונספציה שראינו את קריסתה כבר בלבנון 1982. סוף מעשה במחשבה תחילה ולא בחיפזון וביוהרה".
תקציב הביטחון נמצא במגמת גידול מתמדת ודרישות המערכת רק הולכות וגדולות. איך אתה מנתח את התופעה הזו?
"אני עוסק שנים במחקר של התחום הזה - ניתוח מעמיק של הקשר בין אירועים ביטחוניים להשפעתם על תקציב הביטחון. יש כאן מחזוריות של גלים: גל מתחיל בעקבות אירוע ביטחוני, נוסק למעלה לנקודה גבוהה יותר, אך כשהגל נרגע - התקציב לא חוזר לרמתו המקורית אלא נשאר ברצפה חדשה וגבוהה יותר. זהו 'אפקט ראצ'ט'.
"בהקשר זה, אני חוזר לבעיות האספקה. בגלי התקציב העולים באירועים ביטחוניים יש כמה מרכיבים שונים: המרכיב הראשון הוא המלאים - תחמושת, טילים ומיירטים - שחסרים תוך כדי ולאחר הלחימה. אלו מוצרי מדף, שהאתגר בהם הוא שרשרת אספקה עם מח"מ קצר. המרכיב השני הוא המענה המהיר הנדרש במקביל לאיומים חדשים ומתפתחים, כמו רחפנים, טילים ומערכות הגנה אווירית. והמרכיב השלישי הוא כבר חדשנות ומודרניזציה - וכאן זה מתחבר לדיפנס-טק".
מה דעתך על הצהרת ראש הממשלה על הפסקת הסיוע הביטחוני האמריקאי?
"אני רוצה להזהיר מפני קולות הקוראים להתנתקות מהסיוע והשותפות האסטרטגית עם ארה"ב. נכון, על ציר הזמן עלינו לחתור ליותר עצמאות ייצורית, אך כל עוד אנו מטיסים מטוסים אמריקאיים ומפעילים מערכות הגנה אווירית שנבנו בכסף אמריקאי, חובה לקיים יחסים ארוכי טווח ובריאים עם ארה"ב. התנתקות מהאמריקאים היא כיוון מסוכן - אין לנו שום אינטרס להתרחק וצריך להיזהר מהקריאות הללו, בוודאי בתקופה שבה הקולות נגד ישראל בארה"ב הלכים ומתרבים".
החזון: גוף מייצג ומשפיע לתעשיות הביטחון הציבוריות
"החזון שעומד מאחורי הקמת 'פורום ביטחוניות מוביל' הוא הקמת קהילה נבחרת ואיכותית של יו"רים ומנכ"לים בחברות הביטחוניות הציבוריות כגוף המייצג, המוביל והמשפיע של תעשיות הביטחון הציבוריות בישראל, לצד חיזוק, מינוף וביצור מעמד הסקטור ותוך יצירת סביבה עסקית אוהדת שתאפשר לחברות לפעול בקלות ובנוחות בהיבטי רגולציה", אומרים אילן פלטו, מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות, לרגל השקת פעילות הפורום החדש.
מנהלת הפורום היא תמי בן גדעון, מנהלת הפיתוח העסקי וקשרי החברות של האיגוד, ועל חברי הפורום נמנים המנכ"לים והיו"רים של החברות הביטחוניות הציבוריות. לדברי בן גדעון, הפורום יפעל באמצעות מפגשים רבעוניים אקסקלוסיביים ומקצועיים, הכוללים תכנים עדכניים ודיון פתוח וישיר סביב השולחן עם מקבלי ההחלטות בממשל ועם גורמי רגולציה מובילים.
בשיתוף איגוד החברות הציבוריות
