"זה נחמד שמדברים על תשתיות לפריפריה, אבל מה שקורה אצלנו הוא שהתשתיות שצריכים לקדם לא מתקדמות, ואת אלה שאנחנו ממש לא צריכים - המדינה החליטה לקדם", אומרת דורית בנט, מנכ"לית החברה לאנרגיה מתחדשת "אילת אילות". "כל מה שנעשה פה מכניס הרבה כסף ליזמים פרטיים, מעט למדינה וכלום לאזור". לטענתה, המצב הנוכחי יצר משבר אמון חמור בין תושבי אילת והערבה ובין המדינה, שמתייחסת לאזור כאל החצר האחורית של המדינה מבחינת תשתיות.
התוכנית להגדיל את פעילות הנפט באילת פי עשר ולהקים תשתיות גז חדשות מצטרפת לצינור הנפט הישן העובר בכל הנגב בואך אילת ולעוד חמש רצועות תשתיות שכבר קיימות לאורך הערבה ותופסות רוחב של יותר מקילומטר בשטחים פתוחים וחקלאיים. תשתיות אלו מהוות פוטנציאל לאסון אקולוגי בים וביבשה. "התשתיות שמקדמת המדינה באזור לא פוגעות רק בחייהם של תושבי האזור, אלא של המדינה כולה, כתוצאה מקונספציה מוטעית וישנה, שמתעלמת מהמציאות של משבר אקלים שנמצא בפתחנו", אומרת בנט. "בעידן של התחממות גלובלית, בכל העולם מבינים שצריך לעבור לכלכלה ללא פחמן, ואילו בישראל כל התשתיות שמורידים לנגב הן תחת הקטגוריה של כלכלת פחמן".
לדברי בנט, אם המדינה היתה שואלת את תושבי המקום אילו תשתיות חיוניות חסרות להם, התשובות היו שונות לגמרי: "שירותי רפואה טובים, תחבורה נגישה והשקעה בחינוך. לא ייתכן שתושבי אילת שזקוקים לכימותרפיה ייאלצו לנסוע ארבע שעות, אחרי שסגרו את שדה התעופה באילת לטובת בעלי קרקעות. לא ייתכן שכביש הערבה, שמתרחשות בו תאונות איומות כל הזמן, הוא חד–מסלולי מעיר הבה"דים ועד אילת. רכבת זה אירוע שלא יקרה לעולם, כי לדברי הממשלה זה לא כלכלי להוריד רכבת לאילת. מה שחשוב למדינה זה צינור גז ונפט, כי המדינה התחייבה לייצוא עבור החברות הגדולות ומנסה לממש מעט מהתמלוגים שהאוצר יקבל. זה לא יתרום כלכלית, תעסוקתית, חברתית וסביבתית לאילת והערבה ואף למדינה. כל הצעדים האלה מוכיחים לנו פעם אחרי פעם שהמדינה רואה בנו חצר אחורית, והגיע הזמן להגיד עד כאן".
יש חלופות טובות יותר
המועצה האזורית חבל אילות מימנה את גיבושן של שתי תוכניות אסטרטגיות לאזור, ובימים אלו עיריית אילת והמועצה מממנים תוכנית שלישית בתחום האנרגיה המתחדשת, שזיהו כבר לפני 15 שנה כמנוע הצמיחה המשמעותי ביותר לאזור. "הראינו שהאזור יכול להיות מאוד משמעותי למשק האנרגיה הנקייה של ישראל", אומרת בנט, "ענקיות הטכנולוגיה לא יבואו לפה, לכן אנחנו צריכים למצוא הרבה מנועי צמיחה קטנים שלהם זיקה לגיאוגרפיה המקומית ובכך למשוך חברות, יזמים ומשקיעים בתחום. אם יעשו חישוב של היטל ההשבחה שהמדינה קיבלה על השדות הסולאריים, נראה כי הוא עולה על מה שקיבלה מתמלוגי הגז עד כה. בגז השקיעו כל כך הרבה כסף בתשתיות, וכאן יש למדינה הכנסה בהשקעה מינימלית, למה לא לקדם את זה? באילת היו 13 חברות התקנה של אנרגיה סולארית, אבל כשחברת חשמל עצרה את אישורי החיבור, הן עזבו למרכז".
נכון להיום אנרגיה סולארית מספקת 100% מהחשמל מאילת ועד פארן בשעות היום, אבל הפוטנציאל הרבה יותר גדול. "במשך שנתיים אנחנו מדברים עם רשות החשמל, חברת החשמל ומשרד האנרגיה, אך הדברים בשטח לא מתקדמים", אומרת בנט. לדבריה, כדי שאפשר יהיה לעשות שימוש בהיקף משמעותי באנרגיה סולארית, יש לפתח את תשתיות רשת החשמל ולפרסם מכרזים למתקני אגירה חשמלית. אילת והערבה יכולות לתפקד כ"מיקרוגריד מקומי", עם חיבור לרשת החשמל הארצית שיאפשר תוספת משמעותית למשק החשמל בישראל. "אגירה באילת ובערבה תוכל לספק תוספת של כ-400 מגה ואט של חשמל סולארי מותקן - כמות חשמל הנדרשת למשל לכל הקניונים בארץ בשעות הצהריים - אבל המדינה תוקעת את זה".
משאב טבעי נוסף ומשמעותי בחבל אילות הוא הים. "אילת נלחמת מול המדינה כדי לקדם בעיר תעשייה של סטארט–אפים בתחום החקלאות וביוטכנולוגיה ימית ביבשה", אומרת בנט. "תוכנית של מענקים והלוואות למפעלים לביוטכנולוגיה ימית תוכל למשוך אוכלוסייה איכותית ולהוסיף מקומות עבודה באילת. במקום זה רוצים לפתח מסוף נפט ענק, שיכול להרוס את התיירות עליה מתבססת העיר, ואנחנו אפילו לא יודעים במה מדובר כי כל התוכניות גנוזות". כך למשל, למועצה יש תוכנית להקים אזור תעשייה על שטח 12,000 דונמים בו היו בעבר מכרות הנחושות תמנע, שיהיה מבוסס על מודל של כלכלה נקייה ומעגלית, ללא פליטות פחמן, עם מפעלים שיודעים לנצל את המשאבים המקומיים, כמו ייצור מימן ירוק לאגירה או לתדלוק תחבורה כבדה, חוות שרתים ומפעלי ייצור שיכולים לקנות או לייצר לעצמם 100% חשמל ירוק וזול.
"זה פיתוח הפריפריה?"
במקביל לקידום תשתיות הגז והנפט על ידי המדינה, אליהם מתנגדים תושבי האזור, מקוצצים בפועל תקציבי המועצה, מה שמגביר את הכעס וחוסר האמון. הממשלה החליטה על ביטול "ערי עולים" שנקבעו בחוק ההסדרים, וכך הורידה דרמטית את תקציב מועצת אילות. במסגרת "ערי עולים" נקבע כי אילות נכללת באזורים שבהם מוסדות ממשלתיים משלמים 25% מתעריף הארנונה. המשמעות היא קיצוץ בתקציב המועצה מ-120 מיליון שקל ל-80 מיליון שקל. "זה פיתוח הפריפריה? הופכים את הרשויות לעניות יותר. נוצר מצב שהפריפריה תגיד כן לכל תשתית שהמדינה תוריד ולא משנה אם זה פוגע בתושבים או בסביבה - כי אין ברירה", אומרת בנט. "חייבים להקים צעקה, ואנחנו כאן כדי להגיד שאפשר וצריך להתנהל אחרת".
