ישראל נחשבת לחברה צעירה יחסית, בעיקר בגלל שיעורי הפריון הגבוהים בה. היא נמצאת במקום השני במדד המדינות הצעירות ב-OECD ובמקום 89 בעולם כולו. עם זאת, קצב הגידול של האוכלוסייה המבוגרת נמצא בקו עלייה מתמיד. נכון להיום, חיים בישראל כמיליון בני אדם שחצו את גיל 65. לפי התחזיות, בשנת 2040 יחיו בה כ-1.4 מיליון מבוגרים וחלקם באוכלוסייה יעמוד על 14.6%. זאת הודות לגידול בתוחלת החיים כתוצאה משיפורים רפואיים וההתקדמות הטכנולוגית.
הגידול הצפוי בהיקף האוכלוסייה המבוגרת מעלה את השאלה עד כמה המדינה ערוכה לטפל בקבוצת גיל חשובה זו מבחינת תכנון, הקצאת משאבים והתמודדות מול האתגרים הצפויים למערכות הבריאות והרווחה. אם להקדים את המאוחר, ובהתחשב בהתמודדות הלקויה של המדינה מול אתגרים אחרים, ניתן להעריך שההיערכות הזו לפחות לוקה בחסר.
"למרות אין-ספור וועדות ופורומים, אין היום שום תוכנית-אב רצינית מוסכמת לטיפול באוכלוסייה המבוגרת", מתריעה יולי גת, יו"ר א.ב.א, איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל. "לצערי, מדיניות הממשלה בנושא התאפיינה עד היום בשיטת טלאי על גבי טלאי. אין תכנון, אין היערכות, אין חשיבה לטווח ארוך. מה שיש זה בעיקר רגולציה מיושנת, שלא לומר אנכרוניסטית, וחוסר תיאום בין משרדי הממשלה השונים העוסקים בנושא - משרד הרווחה, הביטוח הלאומי, משרד הבריאות והמשרד לשוויון חברתי. לאוכלוסייה המבוגרת דרוש מענה אחיד, מתואם ומסונכרן, כי בסוף נקום בבוקר והכל יתפוצץ לנו בפנים. למשל, הביטוח הלאומי צופה שקופתו תתרוקן ב-2045. זה מחייב התמודדות, אחרת אוכלוסייה שלמה תרד מתחת לקו העוני. יש הרבה דיבורים בממשלה, אבל מעט מעשים".
מה את מציעה?
"בעיני זה משול להתמודדות עם משבר האקלים. זה מחייב היערכות לאומית שיטתית והכנת תוכנית מקיפה וכוללת, שתיקח בחשבון את כל נתוני היסוד ותתייחס לצפי הזדקנות האוכלוסייה. אנחנו מציעים למשל, להקים רשות לאומית לזקנה, שתרכז את כלל הטיפול הממשלתי באוכלוסייה המבוגרת".
כבר לא פתרון לעשירים בלבד
ארגון א.ב.א פועל מזה ארבעה עשורים ומקיף היום 250 מסגרות לטיפול במבוגרים - דיור מוגן, בתי אבות, מוסדות סיעודיים ועוד - הפועלים על הרצף שבין דיירים עצמאיים לגמרי ועד זקנים סיעודיים, תשושי נפש וזקנים הזקוקים לטיפול גריאטרי אקוטי. חסם הכניסה לחברות בארגון הוא גבוה ולדברי גת הם מקפידים לבדוק רישיונות ולבקר את איכות הטיפול של המוסדות טרם קבלתם כחברים באיגוד.
להערכת א.ב.א, כיום חיים במסגרות שונות כ-5%-7% מהאוכלוסייה המבוגרת בישראל, אבל התחום מתפתח בקצב מהיר. יש כיום כ-12-15 בניינים חדשים שנמצאים בבנייה וההערכה היא שכולם יתמלאו. "בתוך חמש-שש שנים הביקוש למסגרות דיור מוגן יגדל ב-30%", מעריכה גת.
לדיור המוגן נוצרה תדמית של פתרון המיועד לעשירים בלבד. עד כמה זה משקף את המציאות?
"זו תדמית בלבד. בפועל יש היום מגוון רחב של מסגרות דיור, שמאפשר לפחות למחצית מאוכלוסיית המבוגרים להשתלב בהן. המחירים התייצבו על קו שפוי והגיוני. חשוב להבין שכיום המסגרות השונות מספקות למבוגרים את כל השירותים תחת קורת גג אחת, הכל נגיש מאוד וכלול בתשלום החודשי. למעשה הדיור המוגן מספק לקשישים היצע רחב של פעילויות ועונה על הצורך המשולש שלהם בביטחון פיזי, חברתי ורפואי. הם בעיקר לא לבד. הבדידות היא אחת התופעות המעיקות ביותר על האוכלוסייה המבוגרת".
הטיעון הרווח היום שעדיף להשאיר את המבוגר בביתו.
"אין ספק שהמענה הכי טוב הוא בבית, אבל - וזה אבל גדול - הזקנה היא עניין משתנה. מה לעשות, עם הגיל היכולות התפקודיות של המבוגרים הולכות ופוחתות והם נדרשים למענה מתאים. הבית הוא מקום טוב, אבל אם הקשיש יושב בביתו סגור ובודד, השירותים לא מונגשים לו ואין לו חברה - למעט עובד זר שאיננו בן לוויה ותרבותו זרה - הרי הבית הופך לכלא. חמור מכך, אם הוא סובל מחוסר גירויים והשגחה רפואית, הבית כבר לא מספק מענה מתאים. כל זמן שאפשר לשהות בבית זה מצויין, אבל מסגרות הדיור המוגן מספקות פתרון מעולה, המשלב גם את העצמאות בבית וגם את נגישות כלל השירותים שהוא חפץ בהם. בדיור המוגן האדם המבוגר עובר ליחידת דיור עצמאית, הוא פוגש אנשים רבים ומעניינים, יש צוות שיעניק לו שירות וטיפול רפואי ראשוני, יש קהילה ויש פעילויות - והכל נגיש וכלול בעלות.
"אני חושבת שאנשים לא תמיד מבינים את היתרונות שיש להם במעבר מבדידות עגומה בבית למסגרת שמשלבת את היתרונות של הבית עם פעילויות חברתיות, עזרה ראשונה, חברה וכיוצ"ב. החוכמה היא לא לומר: 'אעבור בעתיד'. העתיד כבר כאן ואין סיבה לחכות שהמצב הרפואי ו/או התפקודי יתדרדר. אז זה כבר אולי יהיה מאוחר מדי".
לשנות את התפיסה
אחרי כל זה לארגון א.ב.א יש ביקורת חריפה על המודל הרווח של הטיפול במבוגרים, שמחלחל גם לבתי האבות ולמסגרות הסיעודיות. זה מתחיל ברגולציה, שנולדה אי שם בשנות ה-50' של המאה הקודמת והתקבעה, למרות השינויים החברתיים, הדמוגרפיים והבריאותיים הדרמטיים שחלו מאז.
זה ממשיך מהתפיסה שבה הקשיש מוגדר למעשה כחוסה. כלומר, אדם שלא מסוגל לנהל את חייו באופן עצמאי, שיש לו שיפוט לקוי ושהוא צריך מישהו אחר שינהל לו את חייו. "זו תפיסה מוטעית שאולי התאימה בעבר, אבל היום היא משוללת כל יסוד", טוענת גת. "צריך לאפשר למבוגר חופש בחירה מלא על-פי רצונו. מדוע אדם בעל רצון חופשי, שיש לו הרגלים משלו, צריך להיות כפוף לסדר יום נוקשה כמעט טוטליטרי? מדוע הוא צריך, למשל, לאכול ארוחת בוקר בשעה 07:30 אם הוא אוהב לאכול בשעה 09:30? מדוע למנוע ממנו את הנאות החיים הקטנות? מדוע למנוע ממנו מזון טוב וטעים? אם הקשיש אוהב לאכול המבורגר או עוגת קצפת - צריך לאפשר לו זאת. זה אולי לא תקני, על-פי כללי הרפואה הקונבנציונלית, אבל בהתחשב בכך שהמיקוד בגיל המבוגר צריך להיות איכות חיים, הרי שחובה עלינו לאפשר לו את הנאות החיים הקטנות.
לדעתי, צריך לשנות תפיסה ולהשקיע יותר באיכות חיים ופחות בתוחלת חיים. בכלל, כל התפיסה, שמניחה שהגורם המקצועי יודע יותר טוב מהקשיש עצמו ובני משפחתו מה טוב לו, היא שגויה".
שינוי תודעתי עמוק
הנקודה השנייה, מבחינת האיגוד, היא המעבר המיותר שהאדם המבוגר נאלץ לעבור מטריטוריה רגולטורית-משפטית אחת לשנייה עם השתנות מצבו. גת: "אם האדם המבוגר שוהה בביתו הוא נעזר בביטוח הלאומי. אם הוא מחליט לעבור לבית אבות, באותה רמת תפקוד, הוא עובר לחסות משרד הרווחה וגם לביטוח לאומי. אם הוא משנה תפקוד לסיעודי הוא נמצא תחת משרד הבריאות. אם הוא עובר להגדרת 'תשוש נפש' אז הוא תחת משרד הבריאות בשירות אחר. אנחנו מבינים שקשיש משנה סטטוסים, אבל זה לא מחייב שהוא יידרש לשנות את מקום מגוריו (במסגרת המוסדית) ואת השירותים שהוא מקבל. צריך לדאוג לכך שיהיה רצף רגולטורי אחיד מבחינת הפיקוח.
"יותר מזה, אדם שהחליט לעבור למסגרת מוסדית, רוצה להישאר שם עד יומו האחרון. הוא לא רוצה בכל פעם שהוא משנה סטטוס תפקודי שיזיזו אותו למקום אחר, רק בשל חלוקה דיכוטומית שקבעה הרגולציה", היא מוסיפה.
למה אתם חותרים?
"אנו חותרים למודלים מגוונים של קהילות דיור שמותאמות למבוגרים, שיהיו דומה למודל האמריקאי. כל קהילת דיור תקבע את תמהיל המבוגרים המתאים לה במצבי תפקוד השונים וכל קהילה תחליט על האופי שלה. הדייר 'ימשוך' אליו שירותים על-פי הצורך במקום לקבל את כל השירותים (גם אלה שלא נחוצים לו) 'בדחיפה'.
"אנחנו שואפים לכך שהמסגרות יהיו מסגרות קהילתיות, כך שלא משנה מה מצבו התפקודי, אם המסגרת יכולה לקבל את האדם, לא צריך לכפות עליו, או על המסגרת, שירותים או טיפולים מסוימים. אנחנו מדברים על שוק פתוח, שיש בו מגוון של מסגרות שמגדירות את עצמן, מבלי שיכתיבו למסגרת איך לטפל בקשיש. זה מחייב שינוי תודעתי עמוק. הגיע הזמן להפסיק להסתכל על הקהילה המבוגרת כעל קהילה של זקנים מצורעים. אנחנו רוצים לקדם את התפיסה שהעולם צועד לכיוונה - הזיקנה היא נכס ועלינו לכבד אותה ואת יכולתה של האוכלוסייה לקבוע את איכות חייה וצרכיה".
לא חייבים להיות בודדים
נחי כץ
אנחנו שואפים להזדקן בבריאות ובכיף, בעצמאות מלאה ובזוגיות טובה, עם כל הילדים והנכדים מסביבנו, בבית שבו גידלנו את ילדינו, אבל המציאות לעיתים שונה מאוד וגם בודדה מאוד. חשוב להיערך לכך ולהיות מודעים לכל מרחב האפשרויות שיש ברשותנו.
לפי נתוני הלמ"ס, אחד מכל שני מבוגרים בישראל מרגיש בודד, כאשר לפי מחקר שערך מכון ברוקדייל, בדידות זו מעלה את הסיכויים למחלות לב, שבץ, דיכאון, דמנציה ואפילו התאבדות.
לא צריך להיות זקן ערירי כדי להרגיש בודד. גם כשיש בני משפחה הבאים לבקר מדי פעם, ילדים ונכדים שמתקשרים מעת לעת ואוהבים מאוד, עדיין ברוב ימות השבוע המבוגרים בינינו נותרים לבד בדירתם. במיוחד כשבן או בת הזוג סיעודיים או נפטרו. גם כאשר יש מטפל קשוב שמגיע לסייע בפעולות היום-יום. המדינה מצידה מנסה לסייע ביצירת פעילויות פנאי שונות בקהילה, אבל מבוגרים רבים עדיין חשים בבדידות שאיננה מרפה.
מנגד חשוב לדעת, כי יש פתרון לבדידות בגיל מבוגר ואסור לקבל אותה כגזרת גורל - בכל רחבי הארץ מפוזרים כיום מאות קהילות דיור המיועדות למבוגרים, עם מגוון פעילויות ואירועים, מעטפת רפואית וחיי חברה, ברמות תפקוד שונות. אתם מכירים אותם בשמות כמו "בתי אבות" או "דיורים מוגנים", אבל בשבילנו זו פשוט קהילה חמה המחבקת את המבוגר שהחליט לעבור לגור בה עם מעטפת של חברה, פנאי וגם רפואה כשצריך.
מרחב האפשרויות העומדות בפני המבוגר ובני משפחתו רב ומגוון ויכול לאפשר לו להגיע בדיוק למקום שהכי מתאים לו עם איכות חיים טובה. למבוגרים עצמאיים יש קהילות הנקראות "דיורים מוגנים", חלקן אף במבנים מפוארים הכוללים גם בריכות וחדרי כושר, הרצאות וטיולים, מסעדות ועוד, כאשר רבים עוברים אליהם בבריאות טובה וכשהם בזוגיות.
למבוגרים המתקשים מעט יש קהילות הנקראות "בתי אבות", שם הם יזכו לפעילויות חברתיות, אנשי צוות מקצועיים שיתנו מענה לצרכים המשתנים, ארוחות טובות וגם חברים טובים.
למבוגרים הזקוקים לסיוע בתפקוד יום-יומי ומוגדרים סיעודיים, יש גם מקומות חברתיים עם שירות אישי ומקצועי, כולל מעטפת רפואית נדרשת ופעילויות פנאי. חלקם נמצאים כאגפים בתוך בתי אבות וחלקן במסגרות סיעוד ייעודיות.
מבוגרים ובני משפחותיהם חשוב שידעו שבכל מקרה הם אף פעם הם לא יהיו לבד. תמיד תהיה אוזן קשבת, חבר טוב ונותני שירות מקצועיים שעומדים לרשותם 24/7.
לנו, באיגוד בתי האבות והדיורים המוגנים, חשוב מאוד שאיכות החיים וחופש הבחירה של המבוגר תעמוד לנגד עיניי כולנו. עכשיו כל שנותר הוא לבדוק היכן נמצאת הקהילה הכי מתאימה לכם, שבה תוכלו לפרוח, ליצור, ליהנות, ובעיקר - להיות עם חברים.
הכותב הוא מנכ"ל א.ב.א - איגוד בתי אבות ודיורים מוגנים בישראל
