ועדי עובדים המנוהלים בצורה יעילה, משתלבים בכלכלת הארגון ומהווים מרכיב חשוב בהצלחתו. הם תורמים להגברת הפריון הארגוני, להפחתת תחלופת עובדים, להגדלת המעורבות ומקדמים צמיחה, חדשנות ויעילות. בין הדוגמאות הבולטות לכך, ועד העובדים של רשות שדות התעופה בראשות פנחס עידן.
עידן נבחר ליו"ר ועד העובדים הכללי ברשות שדות התעופה ב-1986, ומזה כ-40 שנה מכהן בתפקיד כמעט ברציפות. הוא מוכר בזכות היסטוריה ארוכה של השפעה פורצת דרך, עד לרמה המדינית. מודל הניהול הייחודי והמושכל שלו מאופיין בהידברות ושיח חיובי, ניתוח מעמיק של התרחישים השונים וראייה רחבת היקף. בראייתו, הארגון והעובדים הם מקשה אחת, ולא צדדים מנוגדים, והוא מציע מודל ניהולי אחר: ועד עובדים כ"שותף ניהולי" לארגון ובעל אינטרסים משותפים. זאת מתוך הבנה שהצלחת הארגון היא תנאי יסוד לביטחון התעסוקתי של העובדים עצמם.
גם הארגון שבו פועל עידן הוא שונה וייחודי. רשות שדות התעופה היא הרבה יותר מגוף תפעולי האחראי על שערי הכניסה והיציאה של ישראל, ומהווה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית כולה. מועסקים בה אלפי עובדים מכל שכבות האוכלוסייה בסקטורים שונים, הפועלים ללא לאות בעתות משבר ובשגרה.
תור הזהב והאתגרים שבאו אחריו
עד לפרוץ מגפת הקורונה, שדות התעופה בישראל חוו את מה שעידן מכנה "תור הזהב". נוסעים טסו חמש עד שבע פעמים בשנה, המסעדות היו מלאות, והיקפי הפעילות הגיעו לשיאים חסרי תקדים: בין 120 ל-150 אלף נוסעים ביום בתקופות השיא. זו הייתה תקופה של עבודה מסביב לשעון למנהלים ולעובדים, והמערכת כולה פעלה באינטנסיביות.
ואז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. השמיים נסגרו, שדה התעופה התרוקן ועובדים יצאו לחל"ת. לאחר תקופת הקורונה, מנכ"ל הרשות דאז, יעקב גנות, פרש לגמלאות. עידן נאלץ לעבוד ללא מנכ"ל ובחוסר מוחלט של עובדים, רבים מהם מצאו עבודות אחרות. ואז עוד לפני שהמערכת הספיקה להתאושש, פרצה מלחמת "חרבות ברזל", ושוב נסגרו השמיים, ושוב נרשמה נפילה חדה בפעילות.
"בזמן המלחמה לא היה פנאי לעסוק במינוי מנכ"ל קבוע לרשות שדות התעופה", אומר עידן. "בטווח של שנה וחצי התחלפו שלושה מנכ"לים ששימשו כממלאי מקום, ולא יכלו לקבוע החלטות אסטרטגיות רחבות. לצד זאת, יו"ר מועצת הרשות ג'רי גרשון פרש מתפקידו, והרשות פעלה תקופה ארוכה ללא יו"ר. המשמעות לכך היא ארגון מורכב, עתיר רגולציה ואתגרים, ללא הנהגה יציבה וללא קובעי מדיניות ארוכת טווח. עבור ועד עובדים, זו סיטואציה כמעט בלתי אפשרית: אין עם מי לנהל משא ומתן, אין מי שיכול לאשר מדיניות, ואין כתובת ברורה להחלטות קריטיות".
"אנשי הביטחון, פקחי הטיסה, נטלי המזוודות, ועוד מאות עובדים בתפקידים שונים ברשות גויסו למילואים. מי שנותרו נאלצו לשאת בעומס כמעט בלתי אפשרי - משמרות ארוכות, עבודה פיזית שוחקת וחיים אישיים שנדחקו הצידה. אנשים לא ראו את הבית", אומר עידן.
לדבריו, "הבעיה לא הייתה רק בכמות העובדים, אלא בהיעדר מדיניות. גיוס מאסיבי דורש החלטות, כגון: תמריצים, הקלות בתנאי קבלה, תקציבים. אלו החלטות שמתקבלות ברמת המנכ"ל והמועצה. בפועל, נוצר מצב בו העובדים הקיימים שילמו את המחיר.
בסיטואציה הזו, עידן מצא את עצמו לא רק כמייצג העובדים, אלא גם כגורם מייצב בתוך הכאוס הניהולי ועשה ככל שביכולתו לשמור על יציבות תעסוקתית וארגונית. בתוך כל זה, הוא דבק בזווית ראייה מקיפה - לא רק על תנאי ההעסקה, אלא על עצם קיומו הכלכלי של הארגון. "אבוי אם לא יהיה מקור פרנסה", הוא אומר. בעיניו, האחריות של יו"ר הוועד אינה מסתיימת בתנאי העסקה וגם לא רק בעובדים עצמם. היא מתרחבת לבתי העובדים, למשפחות, ולביטחון הכלכלי שלהם.
הנהגה שקטה אך עוצמתית ומורגשת
בתקופת הכאוס בא לידי ביטוי סגנון הניהול הייחודי של עידן. במקום להסלים את המציאות התעסוקתית, הוא הרגיע וחיפש פתרונות. הוא רתם את העובדים כ"פטריוטים" של הרשות באמצעות נוכחותו הבטוחה והאמון בו שידאג לטובתם. נכח בשטח, עבר בין חטיבות ויחידות, ביקר במשמרות, ויישם את מדיניות "הדלת הפתוחה" לכל עובדת ועובד. לכל אורך התקופה הקפיד להסביר לעובדים: "זו תקופה קשה, אך חולפת. תנו כתף עכשיו, אדאג לכם בהמשך". הוא התחייב שמאמצם החריג יילקח בחשבון בהסכמי העבודה הבאים: בפתיחת דרגות לעובדים שתקועים שנים רבות, בתיקונים שונים, והכרה בתקופה שבה העובדים נשאו את הארגון על גבם.
את תפיסת עולמו של פנחס עידן אפשר לסכם במשפט שנוהג לומר: "אני איש ציבור. מעולם לא ראיתי את עצמי כבן אדם פרטי. לכן אני שואל את עצמי תמיד: 'היכן יש מישהו שאני יכול לעזור לשפר את חייו מבחינה חברתית וכלכלית'". עבורו, מוצא, דת, רמת השכלה, ניסיון וידע, אינם מהווים שיקול בהתייחסות. הוא דואג באופן שווה לכולם, החל מפועלי ניקיון ועד למנהלים בכירים.
שלושת העקרונות המנחים אותו בעשייתו הציבורית והארגונית, הם: ליברליזם, פמיניזם וסוציאליזם, כפרקטיקה. בהיבט הליברליזם, הוא מאמין שתפקידו של איש ציבור הוא לא לכפות אורח חיים, אלא להסיר חסמים ולאפשר חירות אישית כל עוד אינה פוגעת בזולת. בהיבט הפמיניזם הוא בוחר בעשייה על פני סיסמאות ופועל לקידום נשים, פתיחת דלתות, ולהרחבת הזדמנויות. והסוציאליזם? זורם בעורקיו. תפיסתו מכתיבה כי עובד ראוי לשכר הוגן שמאפשר חיים עצמאיים מבלי לפשוט יד - חברה בריאה מתחילה, לדבריו, ביציבות הכלכלית של עובדיה.
בלי לדפוק על השולחן
אחד ההישגים הבולטים של עידן הוא העובדה שלאורך עשורים של כהונתו, לא נרשמה ברשות שדות התעופה השבתה אחת סביב חתימה על הסכמי עבודה. בעולם יחסי העבודה בישראל, זהו נתון יוצא דופן.
לדבריו, אין סתירה בין ועד עובדים חזק לבין הנהלה מתפקדת. ההיפך: שיתוף פעולה הוא המפתח. "כלל הסכמי העבודה שהוביל נחתמו בתיאום בין הוועד, ההנהלה והממונה על השכר באוצר - ללא שביתות וללא עימותים פומביים, ומבלי 'לדפוק על השולחן'". הגישה הזו שלו עמדה למבחן גם במעבר המורכב מטרמינל1 לטרמינל 3, והמעבר משדה התעופה אילת לשדה רמון. בשני המקרים מדובר היה בשינויים שהיו יכולים להצית מאבקים דרמטיים, אך בפועל, בזכות דרישות שקולות והגיוניות, התהליכים שהוביל עברו חלק, ללא פגיעה בפעילות. את משנתו הוא מרחיב גם בעבודתו מול ההסתדרות, בפרט עם מר אייל ידין מחזיק תיק התחבורה בהסתדרות, תוך הקפדה על עבודה בשיתוף פעולה עם הגוף האחראי לציבור העובדים בישראל.
עם הפנים קדימה
החזון של עידן לשדה התעופה הוא חזרה להיקפי הנוסעים שלפני הקורונה, כשכבר היום עובדים על הקמת זרוע A, שתאפשר נחיתה של יותר מטוסים וקליטה של יותר נוסעים. הוא מאמין כי אלו יניעו גידול בהכנסות ויצרו ביטחון תעסוקתי. גם בסוגיות מורכבות, כמו כניסתה של חברת WIZZ והפיכתה של ישראל לבסיס האם שלה, הוא מציג עמדה מאוזנת: "היתרונות הם יותר טיסות, יותר פעילות ויותר יציבות", הוא אומר ומדגיש כי "מצד שני, יש לשמור על החברות הישראליות, אל על, ארקיע וישראייר, ולראות איך כולם חיים יחד".
הראש עם הרשות – הלב עם העובדים
על השאלה - מה הקו המנחה שלך בניהול ועד עובדים? - משיב עידן כי הוא קודם כל מסתכל על העובדים ועל המשפחות שלהם. "המשפחות של העובדים שלי הם חלק בלתי נפרד מרשות שדות התעופה וכשאני מסתכל עליהם אני רוצה להבטיח שהם יתפרנסו ויכלכלו את עצמם כראוי. כל זה מותנה באיתנות הכלכלית של הרשות - במידה ולא תהיה איתנות כלכלית לרשות ברור לי שהעובדים, שאני כל כך דואג לרווחתם, לא יוכלו להתפרנס".
הוא מסכם ואומר: "אצלי הראש עם הרשות, והלב עם העובדים - בלי רשות יציבה, אין לעובדים עתיד. ובלי עובדים מחויבים, אין לרשות הצלחה". זהו מודל של ועד עובדים שאינו מסתפק בהגנה על זכויות, אלא רואה עצמו חלק בלתי נפרד מהנהגת הארגון, בשקט, בכובד ראש, ועל פי העיקרון המובהק שהידברות, ולא עימות, היא שמובילה תוצאות.
ועד העובדים של רשות שדות התעופה
שנת הקמה: 1977.
מספר עובדים מיוצגים: 6,000.
מקום העבודה: רשות שדות התעופה נתב"ג
נציגות הוועד: יו"ר הוועד פנחס עידן, 12 חברי ועד, השתייכות להסתדרות.
הישגים או מאבקים בולטים: לאורך עשורים של כהונתו של עידן, לא נרשמה ברשות שדות התעופה השבתה אחת סביב חתימה על הסכמי עבודה. תהליכי המעבר המורכב מטרמינל1 לטרמינל 3, והמעבר משדה התעופה אילת לשדה רמון עברו חלק ללא חיכוכים בין הרשות לעובדים.
בשיתוף ועד העובדים - רשות שדות התעופה
