הנוף הנשקף מהכביש המפותל העולה אל עבר מושב חוסן בגליל המערבי, סמוך למעלות־תרשיחא, בדרך לחוות הגידול המתקדמות, עוצר נשימה. הרים ירוקים, פה ושם מבצבצים גגות אדומים, אוויר צלול ופסטורליה שנדמה כי נלקחה מגלויה אירופית. אלא שבחודשיים האחרונים את היופי הגלילי הזה מפלחות שוב ושוב יללת האזעקות מחרישת האוזניים. בקו העימות הצפוני, שבו המתיחות מורגשת בכל רגב אדמה, שגרת החיים היא מבחן יומיומי של הישרדות, חוסן ועוצמה.
בדיוק שם, בלב הלוע הגועש של הגבול הצפוני, פועלת אחת החברות המרתקות, החדשניות והחיוניות ביותר במשק הישראלי: חברת "מרינה פטריות". עבור רוני סופר, סמנכ"ל השיווק של החברה ותושב משגב בעצמו, הנסיעה הקבועה לעבודה היא הרבה מעבר לשגרה תעסוקתית. היא הצהרת כוונות. "אנחנו יושבים כאן, על גבול הצפון יותר מ־40 שנה", הוא אומר. "אנחנו למודי קרבות ומלחמות. מטילים לטילים, מחיזבאללה לחיזבאללה. המציאות הזו מוכרת לנו היטב, אבל דבר אחד ברור לנו. אנחנו לא עוצרים לרגע. בשום מצב. הסלוגן שלנו, 'הפִּטריוטים', משקף בדיוק את המוטו שלנו. אנחנו ענף חיוני, ובחקלאות הישראלית של היום חקלאות היא ציונות. ממש כמו שפעם אמרו את זה על ההיי־טק. להגיע לעבודה בכל בוקר, תחת איום של טילים מלבנון ומאיראן, ולדעת שאתה אחראי על האוכל שיגיע לשולחן של משפחות בישראל ולצלחות של חיילי צה"ל – זו הציונות בהתגלמותה".
10 שניות של חרדה, וחוזרים לקטוף
מלחמת "שאגת הארי" טרפה את הקלפים עבור תושבים ועסקים רבים בצפון הארץ. מפעלים נסגרו, רחובות התרוקנו ואווירת חירום עוטפת את האזור כולו. אבל ב"מרינה", שמעסיקה כיום כ־700 עובדים, המכונות לא דוממות וחוות הגידול והחממות אינן ננטשות.
"זמן ההתרעה שלנו פה הוא בערך עשר שניות מרגע הישמע האזעקה ועד לנפילה. זה כמעט אפס זמן", מתאר סופר. "כשאתה שומע את הצופרים זה פשוט לרוץ במהירות הבזק. יש לנו מקלטים וממ"דים ברחבי המתחם, והעובדים נמצאים בקרבתם. בוודאי שאנשים פוחדים. הם משאירים בבית ילדים, עוזבים משפחות, עוזבים הורים מבוגרים ומגיעים לכאן בכל בוקר. למה? כי יש לנו מחויבות עצומה".
המחויבות שעליה מדבר סופר היא קודם כל לספק את צורכי השוק המקומי, ובמיוחד בעתות חירום שבהן שרשראות האספקה העולמיות עלולות להשתבש. "כל הסופרמרקטים פתוחים תוך כדי מלחמה", הוא מזכיר. "אנשים נמצאים בבתים, מוסדות החינוך ברובם סגורים המשפחות צריכות להמשיך לתפקד. כשהם הולכים לסופר, הם צריכים למצוא שם מכל טוב. לצד מוצרי החלב חייבים להיות שם ירקות טריים. אי אפשר שיהיה מחסור. זו לא בושה להגיד את המילה 'ביטחון תזונתי'. אנחנו מבינים היום, יותר מתמיד, שאנחנו לא יכולים להיות תלויים באף גורם חיצוני. אסור לנו להיות במצב שאונייה שנתקעה בדרך או טיל חות'י בים האדום יקבעו אם יהיה לנו מה לאכול. ארץ זבת חלב ודבש, וגם פטריות, צריכה להיות מסוגלת להאכיל את עצמה".
אחד הדברים המרתקים ב"מרינה" הוא הפסיפס האנושי שמרכיב אותה, במיוחד על רקע המתיחות הביטחונית. סופר מתאר את החברה כמיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, ואף מעבר לכך. "יש לנו כאן עובדים משבעה או שמונה לאומים שונים. יהודים, ערבים, נוצרים, יוצאי צד"ל שהתיישבו בגליל, דרוזים, שהם אחינו וחברינו הטובים ביותר, וגם עובדים זרים – תאילנדים, פיליפינים, קמבודים וסטודנטים מאפריקה שמגיעים להשתלמויות של כמה שנים. כולם עובדים ביחד, כתף אל כתף. הצוותים האלה גרים פה, עובדים פה ורצים ביחד איתנו לממ"ד. זו תמונת ניצחון יומיומית של חיים משותפים מול מי שמנסה להשמיד אותנו".
אבל אחיזת החברה אינה מסתכמת רק בגבול הצפוני. בקצה השני של המדינה, בעוטף עזה, ממוקם מפעל "טעם הטבע" של הקבוצה, שקולט עלי מאכל ירוקים וירקות ממגדלי העוטף, מעבד אותם ומוציא אותם לשוק כסלטים שטופים ומוכנים לאכילה. "אנחנו פועלים בשני הקצוות של המדינה, בקווי העימות הכי חמים", אומר סופר. "לא סגרנו במלחמות הקודמות בדרום, ולא סוגרים עכשיו בצפון. אנחנו חבל הטבור שמחבר את החקלאי בשטח לצרכן בבית".
מחצר המושב לאימפריה קולינרית
כדי להבין את ממדי ההצלחה של "מרינה" היום צריך לחזור אחורה במנהרת הזמן, אל ראשית שנות ה־80. מדינת ישראל של אותם ימים הייתה שונה לחלוטין מבחינה קולינרית. "לפני יותר מ־40 שנה, המושג 'פטריות טריות' היה בגדר מדע בדיוני לישראלי הממוצע", אומר סופר. "כולנו זוכרים את קופסאות השימורים ואת הפטריות החיוורות ששחו בנוזל שלהן. זה מה שהיה כאן".
מי שזיהה את הפוטנציאל באותם ימים היה רמו בן שושן, חקלאי ואיש חזון ממושב חוסן. בתקופה שבה מלחמת שלום הגליל (מלחמת לבנון הראשונה) הרעידה את האזור, בן שושן החליט לצאת להרפתקה יוצאת דופן בחצר האחורית של משקו. "רמו זיהה איזשהו קסם בפטריות שאף אחד אחר לא ראה לפניו", מספר סופר. "זה התחיל כמשהו כמעט ביזארי. פטריות טריות היו דבר שראית אולי בשווקים של יום ראשון באירופה, אבל בטח לא בסופרמרקט השכונתי בישראל".
ההתחלה, כמו כל סיפור יזמות קלאסי, הייתה קשה ומאתגרת. משפחת בן שושן החלה לגדל את הפטריות בקנה מידה קטן, תוך למידה מתמדת של תנאי הגידול הנדרשים, בקרת האקלים והלחות והתמודדות עם שוק שלא ידע כיצד לאכול, תרתי משמע, את המוצר החדש. "זה הפך לעסק משמעותי כששילבנו כוחות עם נהגים ומשאיות חלוקה", משחזר סופר. "הם היו מסתובבים בין חנויות, מסעדות ובעיקר בתי מלון. הקולינריה הישראלית של אותם ימים נשענה על המלונות הגדולים, כמו הילטון, שאירחו בכירים מחו"ל והיו צריכים לעמוד בסטנדרט בינלאומי. משם התחילה החדירה לשוק המקומי".
לאט־לאט, עשור אחרי עשור, בד בבד עם התפתחות "מטבח השף הישראלי" ויציאתם של ישראלים רבים לטיולים קולינריים בעולם, הפטריות הטריות החלו לכבוש את הצלחת המקומית. החלום הקטן של רמו בן שושן מחוסן צמח לממדי ענק, ו"מרינה" הפכה לחברה המספקת תוצרת ליותר מ־2,500 לקוחות מוסדיים: סופרמרקטים, מסעדות שף, אולמות אירועים, חברות קייטרינג, מקומות עבודה וכמובן משרד הביטחון.
"היום, כשאנחנו בוחנים את הנתונים, אנחנו נדהמים בכל פעם מחדש", משתף סופר. "בסקרים השנתיים שלנו, אנחנו רואים שכ־75 אחוז ממשקי הבית בישראל קונים פטריות טריות בתדירות של פעם בשבוע עד שבועיים. זה נתון פנומנלי. זו אולי תהיה קצת חוצפה להגיד, אבל אנחנו מרגישים גאווה גדולה בכך שיש לנו חלק משמעותי בעיצוב הקולינריה הישראלית".
מ"שאגת הארי" ל"רעמת האריה", לא רק שמפיניון
גם בימי מלחמה מתמשכים הישראלים, מתברר, הם צרכנים סקרנים שאוהבים לחדש ולהתנסות. לדברי סופר, כ־85%־80% מהשוק (בדומה לשוק המערבי) עדיין נשלטים על ידי פטריית השמפיניון הקלאסית, ומוצרי הדגל של מרינה הם "צמד חמד" (מארזי שמפיניון כפולים) או "הצמד האיטלקי", המשלב שמפיניון ובייבי פורטובלו. עם זאת, השנים האחרונות מציגות פריחה עצומה גם של זנים אקזוטיים ומיוחדים.
"אנחנו מחנכים את השוק לפטריות", אומר סופר. "הישראלי אוהב את המטבח, אוהב לראות תוכניות בישול שבהן אנחנו גם לוקחים חסויות, והוא רוצה לנסות בבית את מה שהוא רואה. היום אנחנו מספקים בין שמונה לתשעה זנים של פטריות שונות. מעבר לשמפיניון והפורטובלו, אנחנו מביאים את פטריות היער (פלורוטוס/אויסטר), שימאג'י חום ולבן, שיטאקי, מלך היער והנוקי".
אבל החדשנות האמיתית של החברה מתבטאת במוצרים שבעבר נחשבו לנישה אזוטרית, וכיום הופכים ללהיט. "התחלנו לגדל ולשווק פטריות מדהימות ביופיין ובתכונותיהן, כמו 'רעמת האריה' ופטריות אויסטר בצבעים מרהיבים של ורוד, צהוב ותכלת. אלה דברים שלא נראו בארץ קודם", אומר סופר. לדבריו, את מרבית הפטריות (כ־95%) מגדלת החברה בישראל, בעוד שחלק מהזנים האקזוטיים, שאינם יכולים לגדול בתנאי האקלים המקומי, מיובאים תחת בקרת איכות מחמירה מסין.
עולם הפטריות, כפי שמתאר אותו סופר, הוא יקום מרתק שרק עכשיו האנושות מתחילה לגרד את קצה היכולת שלו. במסגרת מאמצי ההסברה והחינוך, "מרינה" מפיקה פודקאסט ייעודי יחד עם מאיה גינזבורג, מלקטת פטריות מקצועית, שבו נחשפים השומעים לסגולות יוצאות הדופן של הפטריות.
המהפך של שוק הבשר
אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים ביותר של "מרינה" בחמש השנים האחרונות, ואולי המהפכני שבהם, הוא הכניסה לעולם תחליפי הבשר, או כפי שמעדיפים לקרוא לו בחברה: "ארוחות מפטריות". מתוך הבנה כי פטריות הן בעלות מרקם בשרני, סופחות טעמים בצורה מושלמת ומהוות מקור עשיר לחלבון מהטבע, בחברה החליטו לחצות את הקווים משיווק חומר גלם לייצור מוצרים סופיים.
"במשך שנים ראינו איך שפים במסעדות ובבתי מלון לוקחים את הפטריות שלנו והופכים אותן להמבורגר טבעוני, לקציצות או למנות עיקריות מדהימות", מספר סופר. "לכן לפני כארבע שנים הקמנו מפעל ייעודי שמטרתו אחת: להביא לציבור ארוחות מפטריות קפואות ומוכנות לאכילה. אנחנו לא אוהבים את המילה 'תחליף', כי לא כל דבר צריך להיות חיקוי של בשר. ארוחה מפטריות היא מנה בפני עצמה".
סדרת המוצרים שמייצרת החברה היא חגיגה אמיתית לטבעונים, צמחונים ולמפחיתים בצריכת בשר. "אנחנו מייצרים שווארמה מפטריות, קבב מפטריות, סוגים שונים של המבורגרים וקציצות מתובלות שרק צריך לחמם ולהגיש. יש לנו גם ליין של פטריות ממולאות בגבינה טבעונית בשלושה טעמים נהדרים: בלקני, ים תיכוני ואלפרדו. השנה השקנו גם נקניקיות מפטריות שזוכות להצלחה אדירה".
מעבר ליתרון הבריאותי והאקולוגי, המוצרים האלה פותרים בעיות רבות בעולם הקמעונאות וההסעדה. הם מחזיקים בתו התקן "ויגן פרנדלי", ובמקביל נהנים מכשרות מהודרת ומסטטוס של מוצר "פרווה". המשמעות היא שניתן לשלב אותם בכל ארוחה, גם במסעדות כשרות. "הפעילות הזו מתרחבת גם לשיתוף פעולה עם משרד הביטחון", מוסיף סופר. "אנחנו מספקים את הארוחות הללו לחיילי צה"ל בבסיסים השונים, שדורשים אוכל טבעוני או חלופה בריאה וטעימה. בנוסף אנחנו נמצאים כרגע בעיצומו של תהליך פיתוח של שלושה מוצרים חדשים ומפתיעים במפעל הזה, שיראו אור בקרוב. אפשר לומר שאנחנו כל הזמן בודקים את גבולות היכולת של הפטרייה".
אימפריית הירוקים: הסטארט־אפ של החסות
"מרינה" היא מזמן לא רק פטריות. למעשה, החברה הפכה לאחת מהשחקניות המרכזיות בשוק הירקות העליים בישראל, עם לא פחות מ־600 מוצרים חקלאיים שונים המשווקים תחת מותג החברה.
"בסופו של יום, חזון החברה הוא להביא לציבור מוצרים בריאים, טריים וירוקים שמשפרים את התזונה", קובע סופר. "לכן נכנסנו בעוצמה לתחום הירקות העליים. אנחנו מספקים היום פטרוזיליה, כוסברה, שמיר, נענע, סלרי, ובעיקר, שפע של חסות. החסה היא אחד המוצרים החקלאיים הנמכרים ביותר בישראל, ואנחנו משווקים את כל סוגיה: חסה רומית, סלנובה, לליק, אייסברג ולבבות קיסר".
חדשנות, כאמור, היא שם המשחק של "מרינה", ובימים אלה ממש היא משיקה זן חדש ומהפכני של חסה בישראל. "אנחנו הראשונים בארץ שמביאים זן מיוחד שפותח בהולנד – חסה קראנצ'ית ופריכה במיוחד שתשנה את כל חוויית הסלט", מגלה סופר. "בנוסף0 אנחנו משיקים קו של עלי חסה פריכים וצעירים. יש לנו גם ליין עצום של לקטים, עלים ושורשים, הכול מגיע שטוף, נקי מחרקים ומחול ומוכן לאכילה היישר מתוך השקית לתוך הקערה. זה הפתרון המושלם לחיים המהירים של היום, כפי שרואים בארה"ב ובאירופה".
היקף הייצור העצום הזה מתאפשר הודות לשיתופי פעולה אסטרטגיים ארוכי טווח עם חקלאים ישראלים המתמחים בגידולים ספציפיים, וכן הודות לשימוש בטכנולוגיות מתקדמות. "אנחנו מקימים חממות הידרופוניות מתקדמות, חותמים על הסכמים עם מגדלים ומוודאים שכל תוצרת שנושאת את שם המותג 'מרינה' עוברת את בקרות האיכות הקפדניות ביותר", מדגיש סופר. "אנחנו מפעילים מעבדות מוסמכות לבדיקת שאריות חומרי הדברה ומחזיקים בתקנים המחמירים ביותר".
לקראת סיום הריאיון סופר חוזר לנקודת ההתחלה ואל הסיבה שבגללה מאות העובדים מתייצבים בכל בוקר לעבודה, גם כשהטילים באוויר והאדמה תחת רגליהם רועדת. "כל פטרייה שנארזת תחת אש, כל שקית חסה שיוצאת מהמפעל בעוטף עזה וכל ארוחה טבעונית שמגיעה לבסיס צה"ל הן הוכחה ניצחת לניצחון החיים. לא יעצרו אותנו. יש לנו שורשים עמוקים באדמה הזאת, ממושב חוסן בצפון ועד לדרום. אנחנו נמשיך לתפקד, לצמוח ולהביא את האוכל הכי טוב והכי בריא לשולחנם של תושבי ישראל. בזאת בדיוק טמון הכוח שלנו. זוהי העוצמה הישראלית האמיתית".
לפרטים נוספים >>>
בשיתוף מרינה פטריות
