עצב הפנים אחראי על שרירי הפנים, כגון הרמת הגבה, סגירת העיניים ושרירי החיוך. השיתוק הנפוץ ביותר הינו שיתוק על שם בלס. בבלס הפגיעה בעצב היא ללא סיבה מאובחנת (פגיעה אידיופטית) ושיתוק זה נמשך עד שישה חודשים כאשר השיקום הינו עצמוני. כמו כן, ישנם שתוקים שהינם קבועים. לדוגמא, פגיעה וויראלית, טראומה, גידול סרטני הלוחץ על העצב, או כריתה ניתוחית של גידול המערב את העצב.
עצב הפנים אחראי על סגירת העפעפיים ופעולה זו הינה חיונית לגלגל העין. לסגירת העפעפיים תפקידים רבים וביניהם הגנה מיובש ושמירת לחות גלגל העין. פעולת המצמוץ אחראית על פריסה הומוגנית של הדמעות על כל משטח העין על מנת שלא תתייבש. בשיתוק עצב הפנים יכולים להיות מספר סיבוכים: עין שלא נסגרת, עין יבשה ובצורה פרדוקסאלית עין שדומעת. עין לא יכולה לשרוד ללא סגירה של העפעפיים. העין תסבול מיובש אשר יתבטא בסדקים בקרנית אשר יכולה להזדהם או להידקק שני מצבים אלו יכולים להוביל אף לאובדן ראיה.
לרופא העיניים תפקיד חיוני במלחמה ביובש של גלגל העין וזו מתחילה בשמירת לחות העין באמצעות טיפות. תחמושת נוספת הינה "פלאגים". פלאגים הינם פקקים מסיליקון שתפקידים לחסום את ניקוז הדמעות. כך שהעין מייצרת דמעות אך לא ניתן לנקז אותן. כתוצאה מכך העין יושבת במעין אמבט של דמעות ואלה מזינות את גלגל העין היבש. מדובר בפרוצדורה המתבצעת בקליניקה ללא צורך בהרדמה ומדובר בפעולה הפיכה לחלוטין. במידה והמטופל לא מרוצה מתחושת הרטיבות התמידית ניתן בקלות להוציא את ה"פקק". החדרת פלאגים הינה יעילה מאוד לכל המטופלים הסובלים מיובש כרוני או זמני, לדוגמה יובש לאחר ניתוח הסרת משקפיים או הסרת ירוד.
המענה הניתוחי העתיק ביותר הינו "טרזורפיה" ותואר על ידי היפוקרטוס "אבי הרפואה". בניתוח זה תופרים את העפעף התחתון לעליון וכך מגנים על גלגל העין. התפר לא צריך לכלול את כל העין ומשאירים פתח על מנת לראות דרכו. היפוקרטוס השתמש בשערה מזנב סוס אשר השחיל על מחט. הניתוח לא השתכלל רבות מאז ומדובר באותה פרוצדורה פרט לחוט סטרילי.
בשנות התשעים נכנסה פרוצדורה ניתוחית חדשה שהינה השתלת משקולת זהב לתוך העפעף העליון וכתוצאה מכך הורדת מנח העפעף. המשקולת נעה בין 1.0 ל-1.8 גרם ומשקל זעיר זה תורם לסגירת העפעף. מדובר בפריצת דרך היות וניתן לשמור הן על סגירת העין והן על מראה הרבה יותר אסתטי מהטרזורפיה.
דמעות תנין
אחד הסיבוכים של שיתוק עצב הפנים הינו הופעת "דמעות תנין". מדובר בניסיון של הגוף לשקם את השיתוק על ידי בניית עצב. היות וגוף האדם לא יודע לבנות או להצמיח עצבים הוא בונה מסלולים אבנורמליים (לא תקינים). העצבוב האבנורמלי גורם לייצור דמעות כאשר אוכלים או מריחים מזון בדומה לתנין הבוכה כאשר אוכל את הטרף שלו. הטיפול בסיבוך זה הינו הזרקת בוטוקס לבלוטת הדמע על מנת לשתק אותה ולמנוע את הייצור הלא תקין.
לסיכום, מטופלים הסובלים משיתוק עצב הפנים לא צריכים לאבד תקווה. בזכות טיפולים וניתוחים חדשניים שהתפתחו בשנים האחרונות, ניתן להביא לשיפור רב בתפקוד ולאפשר חזרה מהירה ותקינה לשגרה ולמראה אסתטי מצוין.
ד"ר אילן פלדמן הוא רופא בכיר במכון למחלות עפעפיים, דרכי הדמעות והארובה, מערך עיניים, המרכז הרפואי תל-אביב
