בימים שבהם מערכת הבריאות הישראלית מתמודדת עם מחסור חמור בכוח אדם, עומסים בלתי נסבלים ושחיקה של הצוותים, מציבה ד"ר אמירה עוסמאן, ראשת החוג לאֲחָיוּת במכללה האקדמית צפת, מראה אופטימית ומעוררת השראה. "מדובר במקצוע שבו אפשר באמת לגעת בחיים של אחרים, לפעמים ברגעים הכי קשים והכי חשופים שלהם", היא מדגישה. "המורכבות הגדולה – לחץ, עומס ואחריות עצומה מחד – לצד הסיפוק האדיר כשמצבו של המטופל משתפר, או כשמשפחתו אסירת תודה על יחס חם בתקופה קשה – היא זו שיוצרת את ההבדל".
עוסמאן, שהחלה את דרכה כאחות מעשית ברמב"ם בחיפה, המשיכה ללימודים אקדמיים, דוקטורט ופוסט־דוקטורט בארה"ב, ומאז 2020 היא עומדת בראש החוג לאֲחָיוּת באקדמית צפת. לדבריה, ייחודו של המקצוע - המתנהל בין עומסים כבדים לבין טכנולוגיות מתקדמות - טמון בשמירה על ליבה אחת: החיבור האנושי. בהשראת עיקרון זה היא גיבשה את חזון החוג, שמשלב ערכים אנושיים עם הכשרה מקצועית מתקדמת, ומקנה לסטודנטים לא רק ידע, אלא גם כלים מעשיים להתמודדות עם מציאות העבודה המאתגרת שתפגוש אותם כבר ביום הראשון במחלקה.
ממדים לבנים לבמת האקדמיה
המסלול של ד"ר עוסמאן ממחיש את מהות האחיות בישראל: שילוב של קליניקה, מחקר, קהילה וחזון. מהחדר האינטנסיבי ברמב"ם ועד לשיעור סימולציה בצפת, היא ממחישה כיצד אפשר לגעת בחיים של אחרים, לא רק דרך טיפולים ותרופות, אלא גם דרך חינוך, השראה וערכים. "מאז ומתמיד נמשכתי לעולם הרפואה ולעבודה עם אנשים", היא מספרת. "ולכן אני תמיד אומרת לסטודנטים: 'תזכרו למה נכנסתם למקצוע הזה', כי המטרה האמיתית היא להיות שם בשביל אנשים ברגעים הפגיעים ביותר שלהם".
מסלול הקריירה של ד"ר עוסמאן החל כאחות מעשית ברמב"ם, עבודה שאותה היא מתארת כאינטנסיבית ורבת-אחריות, ומשם המשיך ללימודי תואר ראשון בסיעוד באוניברסיטה העברית ולעבודה כאחות בהדסה. בהמשך השלימה תואר שני בבריאות הציבור עם תזה, ולבסוף דוקטורט באוניברסיטת דרום קרוליינה. "רציתי להבין מעבר לעבודה הקלינית, לעסוק במחקר, לקדם בריאות בקהילה, ולהשפיע ברמה רחבה יותר", היא מספרת.
השנים בארצות הברית חידדו אצלה את התשוקה למחקר, והיא בחרה להתמקד בהשפעת מדיניות על התנהגות מעשנים – תחום שבו היא ממשיכה לעסוק גם כיום. "זה נושא שנוגע לא רק לפרט, אלא לחברה כולה", היא מדגישה.
משחזרה ארצה, בשנת 2018, היא מצאה את עצמה באקדמית צפת. "תוך שנה התקדמתי לתפקיד מרצה בכירה, ובשנת 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה, נכנסתי לתפקיד ראשת החוג. זו הייתה תקופה מאתגרת במיוחד, אבל גם נקודת מפנה, שבה נוכחתי לראות איך ההכשרה האקדמית יכולה לשנות מציאות".
באקדמית צפת פועלים שלושה מסלולים עיקריים בלימודי אֲחָיוּת, שמציעים לסטודנטים שילוב ייחודי של אקדמיה איכותית עם זיקה חזקה לפריפריה הצפונית. הלימודים מתקיימים באווירה חמה וקהילתית, בשיתוף פעולה הדוק עם בתי החולים בצפון – כך שהסטודנטים זוכים לא רק להכשרה מקצועית ברמה גבוהה, אלא גם לתחושת שליחות ותרומה ישירה לחברה.
תואר ראשון באֲחָיוּת נמשך 3.5 שנים, חמישה ימים בשבוע. הסטודנטים לומדים על סיעוד במבוגרים, בריאות הנפש, רפואה דחופה, דיני בריאות וניהול, לצד התנסויות קליניות מגוונות וסימולציות מתקדמות. בסיום הלימודים הם מקבלים תואר ותעודת הסמכה ממשלתית, ויכולים להשתלב מיידית במערכת הבריאות.
תואר שני באֲחָיוּת – מדיניות ומנהל נפרש על פני שנתיים, במתכונת שמשלבת שבוע לימודים פרונטלי ושבוע מקוון. התוכנית מיועדת לאחים ואחיות מוסמכים שרוצים להוביל צוותים, לנהל יחידות ולעצב מדיניות בריאות. הבוגרים יוצאים עם כלים מתקדמים בניהול, קבלת החלטות ואתיקה מקצועית – ומוכנים להיות מנהיגי שינוי במערכת.
מסלול הסבה לאקדמאים מתאים לבעלי תואר ראשון מתחומים אחרים שמבקשים לעשות שינוי קריירה ולהיכנס לעולם הבריאות. הלימודים נמשכים שלוש שנים, משלבים לימוד פרונטלי ולמידה מקוונת, ומקנים ידע קליני ותיאורטי לצד התנסות מעשית כבר מהשלבים הראשונים. הבוגרים יוצאים לשוק עם ניסיון משמעותי ויכולת להשתלב במגוון תחומים - מטיפול נמרץ ועד מיילדות ושיקום.
לדעת לעצור, לדעת להקשיב
"אני רוצה 'לגדל' אחים ואחיות שלא רק שולטים במיומנויות הקליניות, אלא גם מבינים את המשמעות האנושית של המקצוע", מדגישה ד"ר עוסמאן. מבחינתה, היכולת להקשיב ולראות את המטופל היא לא פחות קריטית מהידע הטכני.
היא מדגישה ארבעה ערכים עיקריים: חמלה, כבוד, סבלנות וסובלנות. "אנחנו חיים בעידן של טכנולוגיות מתקדמות, אבל שום רובוט לא יוכל להחליף מבט בעיניים או יד מחזיקה. זו הייחודיות של המקצוע שלנו", היא מוסיפה.
במקביל, היא מקנה לסטודנטים כלים לעבודה בצוות רב-מקצועי ולשימור עצמי. "אח או אחות שלא יודעים לשים גבולות או לבקש עזרה - יישחקו בוודאות", היא מסבירה. "זה מקצוע אינטנסיבי, ובמרבית הפעמים קשה הן פיזית והן נפשית. לכן, חשוב שנלמד את הסטודנטים והסטודנטיות לא רק איך לטפל בחולים, אלא גם בעצמם".
לצד החזון האקדמי, ד"ר עוסמאן אינה מתעלמת מהמציאות. "האתגר הגדול ביותר הוא המחסור בכוח אדם, ובעיקר בפריפריה", היא מציינת. "ישנם הרבה אחים ואחיות מסורים באזור הצפון, אבל העומס הוא בלתי נתפס". גם השחיקה מטרידה אותה: "המשמרות ארוכות, השכר לא תואם את האחריות, ובנוסף, יש גם אתגרים של התמודדות עם אלימות. אלה מקצתם של האתגרים שמביאים, פעמים רבות, אנשים לעזוב את המקצוע".
ובכל זאת, היא מציינת גם שינוי חיובי: "אם בעבר האח או האחות נתפסו כמי שמבצעים הוראות, כיום נהפך המקצוע לעצמאי מיסודו, ובעל סמכויות רחבות", היא אומרת. "ישנם אחים ואחיות שהם מומחים קליניים, מתאמי טיפול ודוקטורים שמובילים מחקר. אנחנו בדרך הנכונה, אבל צריך להמשיך ולבסס את המעמד הזה בציבור ובמערכת".
בין טכנולוגיה לאנושיות
כחלק מההכשרה בצפת, נחשפים הסטודנטים למרכז סימולציה מתקדם עם בובות חכמות ושחקנים מקצועיים. "הם מתרגלים שיחות רגישות, החייאות, מצבים מורכבים, הכל בסביבה בטוחה", היא מספרת. הבינה המלאכותית, לדבריה, היא תחום חדש יחסית. "אנחנו מכירים את הכלים, לומדים איך לשלב אותם בלמידה ובפרקטיקה", היא אומרת. "אבל, עם זאת, חשוב לי שהסטודנטים יבינו שהטכנולוגיה היא כלי. היא לא מחליפה אותם, והערך המוסף שלהם תמיד יישאר הקשר האנושי".
איך מכינים את הסטודנטים להתמודדות עם הצדדים הקשים של המקצוע?
"אני לא מייפה להם את המציאות. אני אומרת להם מראש שיהיו רגעים קשים. מטופל צעיר שלא שורד, משפחה כועסת, עומס אינסופי. אני מדגישה בפניהם שאף אחד הוא לא סופרמן או סופרוומן, שהחשוב הוא לדעת לדבר על זה, לשתף, ולקבל תמיכה. במקביל, כדי להתמודד עם השחיקה והטראומה, אנו מתייחסים במהלך הלימודים גם לנושא בניית החוסן הרגשי. אני אפילו משתפת מהחוויות האישיות שלי, על לילות בלי שינה, על מקרים מיוחדים שנגעו בי, כדי להראות שזה חלק מהמקצוע, ושאפשר למצוא מקורות כוח לתמיכה חיצונית כמו משפחה, חברים, או תחביבים".
איזה מסר היית רוצה להעביר לסטודנטים רגע לפני שהם יוצאים לשטח?
"אני תמיד אומרת להם: אתם נכנסים למקצוע לא קל, אבל הוא הכי מתגמל שיש. אתם תפגשו את האנושיות במלוא העוצמה. לידות לצד אובדן, תקווה לצד כאב.עבור המטופל אתם לא 'רק אח או אחות', אלא היד שמחזיקה, הפנים שמרגיעות, הקול שמסביר. זו אחריות עצומה, אבל גם זכות שאין לה תחליף".
ואיך את רואה את העתיד של מקצוע האֲחָיוּת?
"אני דווקא אופטימית. אני רואה דור חדש חכם, סקרן, עם רצון להוביל שינוי. יותר ויותר ממשיכים ללימודים מתקדמים, נכנסים למחקר, לניהול, לאקדמיה. בעשור הקרוב אני צופה הרחבה של סמכויות, שילוב משמעותי יותר של טכנולוגיות מתקדמות, וחיזוק המעמד הציבורי. החזון שלי הוא שמקצוע האֲחָיוּת לא יהיה רק מוערך, אלא גם כזה ששומר על אנשיו – ונותן להם תנאים, כבוד והזדמנויות לצמוח".
בשיתוף המכללה האקדמית צפת, החוג לאֲחָיוּת במכללה האקדמית צפת
