קצת היסטוריה: כלכלת הקיבוצים עברה בדור האחרון שינוי דרמטי. כעוף החול קם הקיבוץ ממשבר חברתי, כלכלי ודמוגרפי חסר תקדים בתולדותיו, נעזר בסיוע מוצדק ומחויב המציאות מצד המדינה, ואימץ תהליכי הבראה יסודיים, כואבים ונוקבים. תהליכים אלו הובילו לצמיחה מואצת בעשור הראשון של המאה ה-21 ולצמיחה מאוזנת יותר, אך יציבה ועקבית בעשור השני, לעת סיום הסדר הקיבוצים.
הנה מעט נתונים הממחישים את תהליך הצמיחה:
* אם בשנת 2000 מעל 40% מהקיבוצים סבלו מהון עצמי שלילי, היום רק 6% מהקיבוצים מחזיקים הון עצמי שלילי; ואם בשנת 2000 רק ל- 8% מהקיבוצים היה הון עצמי גדול מ- 100 מיליון שקלים, היום שליש מהקיבוצים נהנים מהון עצמי כזה.
* אוכלוסייתה קיבוצים, שהידלדלה ונחלשה בשנות המשבר, צמחה בעשור האחרון בשיעור של כ- 3.1%, שעה שאוכלוסיית ישראל צמחה בקרוב ל- 2% בלבד (למעלה מ- 50% יותר).
* היחס בין ההכנסה הממוצעת לחבר קיבוץ לשכר הממוצע במשק הישראלי גדל מ-60% בשנת 2000 ל- 120% בשנת 2018.
* בהשוואה בין שנת 2009 לשנת 2000, הרווח התפעולי גדל ב-83% מהקיבוצים, החוב נטו קטן ב-90% מהקיבוצים ורק ב-1% מהקיבוצים הורע היחס ביניהם (רווח תפעולי חלקי חוב נטו).
ואי אפשר להתייחס ליציאה מהמשבר מבלי להודות לגיבורים האלמוניים של תהליך ההבראה – עשרות אלפי חברי הקיבוצים, שלקחו אחריות על החזר החובות בהסדר ולמשך שנות דור נשכו שפתיים, צמצמו את רמת חייהם ושילמו מפרי עבודתם עבור חובות מנופחים שנוצרו בתנאים מקרו כלכליים ייחודיים.
הכלכלה הקיבוצית היום
מרבית הקיבוצים נהנים היום ממשק כלכלי יציב ובחלקם אף מבוסס. הבסיס הכלכלי בכל הקיבוצים הינו עבודת החברים והחקלאות, ומרביתם השכילו לבסס את כלכלתם על אדנים נוספים - תעשיה, תיירות, מסחר, תשתיות, טכנולוגיה גבוהה ועסקים קטנים. עם זאת, מעט מהקיבוצים נותר ללא גורמיי יצור משמעותיים וחלקם עוסק, עדיין, בתשלום חובות העבר.
העולם הכלכלי הוא דינאמי והכלכלה הקיבוצית מתמודדת היום עם אתגרים רבים, שחלקם עלול לזעזע את יסודותיה, וחלקם עשוי להוות מנוף לצמיחה. נמנה שניים מתוכם:
1. חקלאות
בשנים האחרונות החקלאות הישראלית מדשדשת במונחי צמיחה ונסוגה במונחי פריון. ההתיישבות, על קיבוציה, מושביה, מושבותיה וכפריה רואה בחקלאות יעד וערך, ועל כן שומרת על החקלאות גם כאשר אינה רווחית, אך תהיה זו טעות מצד הממשלה להתעלם מהבעיה ולהימנע מטיפול יסודי בה. הקיבוצים, מצידם, עוסקים באופן אינטנסיבי בשיפור המקצועיות, באיתור גידולים רווחים ובהתייעלות.
במקביל, הגופים הקיבוציים המוסדיים משקיעים מאמץ גדול בקידום טכנולוגיות חקלאיות מתקדמות ופורצות דרך, שיאפשרו קפיצת מדרגה ויתרון תחרותי שיצמיח ממחדש את החקלאות הישראלית, ישפר את הפריון, יפתח אופציות נוספות לייצוא ויחזיר עטרה ליושנה במיצוב מעמדה של החקלאות הישראלית כמובילה עולמית - מקצועית וטכנולוגית.
בד בבד, על המדינה להכיר ביתרונות הייחודיים של החקלאות ובהם ביטחון מזון, בריאות וקיימות, ולהפנים כי החקלאות היא "מוצר ציבורי", ועל כן עפ"י התאוריה הכלכלית, למדינה יש אינטרס כללי וכלכלי ממעלה ראשונה להצמיח אותה ולטפחה.
2. טכנולוגיה גבוהה
הקיבוצים, חלוצים ומובילים לאורך כל שנות קיומם בחקלאות ובהמשך גם בתעשייה, מצאו את עצמם בדור האחרון רודפים אחרי הקרון האחרון של רכבת "הסטארט-אפ ניישן". הסיבות לכך ברורות: התעשייה העילית התפתחה בארץ החל משנות ה-80' של המאה הקודמת, עם תחילת משבר הקיבוצים. הקיבוצים מצאו את עצמם מדוללי הון פיננסי עקב נטל החוב הכבד, ומדוללי הון אנושי (מבחינת כישורים טכנולוגיים) עקב עזיבה כואבת של חלק ניכר מדור הבנים ושל שדרת הניהול הקיבוצית.
בתחילת העשור השני של המאה ה-21, לעת יציאתה של התנועה הקיבוצית מהמשבר הכלכלי והתעצמותה לגבהים חדשים, נפתחת הכלכלה הקיבוצית גם לעולם הטכנולוגיה העילית בזכות היפוך התהליכים שעמדו לה לרועץ וגרמו לה לפגר בתחילת הדרך: באמצעות היכולת לרכז הון פיננסי ובזכות הצמיחה הדמוגרפית שמחזקת את ההון האנושי (ויש להדגיש, מחזקת בפן הטכני של מכלול הכישורים הנדרשים לכלכלה מודרנית ולהשתלבות טכנולוגית) ובסיוע של גופים קיבוציים מוסדיים, קיבוצים רבים עוסקים היום בעידוד השכלה טכנולוגית, יזמות עסקית, חדשנות בתעשייה המסורתית והשקעות במיזמי היי-טק מתקדמים.
השפעת משבר הקורונה
ואיך אפשר בלי הקורונה? משבר הקורונה אתגר, כמובן, גם את הכלכלה הקיבוצית ופגע בה. עם זאת, כמעט כל הקיבוצים השכילו להכיל את המשבר, והמערכות המרכזיות השכילו לסייע לאחרים, בעיקר לקיבוצים שכלכלתם דקיקה ונושאים עדין בנטל החובות ההיסטורי. מגזר הפעילות שנפגע יותר מאחרים הוא התיירות והמלונאות, כאשר קשיים מיותרים ומקוממים, שמערימה המדינה על מימוש תוכניות הסיוע הממשלתיות לנפגעי הקורונה לעת מימושם בקיבוצים, פוגעים בניסיונם להשתקם.
נדמה כי עוצמתה של החקלאות, לצד אסטרטגיית ההתבססות על מספר רגליים כלכליות והיעדרות מחלק מהמגזרים שנפגעו יותר מהמשבר, כמו המסחר הקמעונאי, סייעו לצליחת המשבר. מובן שיהיה זה מסוכן להסיק כי מבנה המשק הקיבוצי מחוסן בפני משברים, ואפשר ומשבר מסוג אחר עלול לערער את יסודותיו.
מבט קדימה
מה עתידה של הכלכלה הקיבוצית? לאן היא צועדת? האם תמשך מגמת הצמיחה, או שהווקטורים הנגדיים יגברו ומהמגמה תיעצר?
יהיה זה יומרני וחצוף להסתכן בעתידנות, אך נעז ונציע "קווים כלליים לדמותה", באמצעות בחינת פרמטרים מרכזיים העשויים להשפיע עליה על ציר הזמן:
* בטווח הקצר תושפע הכלכלה הקיבוצית כמובן מהתפתחות - או דעיכת - משבר הקורונה, וכן מהתפתחות הכלכלה העולמית והסחר העולמי, המשפיעים מאד על התעשייה הקיבוצית, וממצבה הכלכלי של מדינת ישראל המשפיע על פרנסת חברי הקיבוץ.
* בטווח הבינוני נדמה שבנוסף לפרמטרים הללו יהיה משקל מכריע לסוגיית הרגולציה וההתערבות הממשלתית, במעשה או במחדל, במשטר התכנון החקלאי והקרקעות, ובמגוון תחומים בהם נהנה הקיבוץ בעבר מחירות לקבוע את אורח חייו, שהיום המדינה מוצאת לנכון להתערב בהם. פעמים ההתערבות היא חכמה ופותרת בעיות, אך בדרך כלל היא נעשית ברגל גסה ובהיעדר הבנה בסיסית לגבי מרקם החיים הקיבוצי ותוך סלידה מהרעיונות הסוציאל-דמוקרטיים והקואופרטיביים העומדים בבסיסו. כמו כן, יהיה משקל מכריע לתהליכים חברתיים פנימיים בקיבוץ, שיכריעו האם הוא ישמור על ייחודו וכוחו, או ישאף "להתנרמל" ובכך יגזוז את מחלפות ראשו ויאבד את כוחו ועצמתו.
* בטווח הארוך, נדמה שהשאלה המרכזית תהיה האם הקיבוץ מתאים לעולם העתיד - המהפכה התעשייתית הרביעית? האם יתרונות השיתוף, הערבות ההדדית, הקהילתיות, היכולת לתכנן ולעצב חינוך והשכלה ולרכז הון, יגברו על חסרונות האינדיבידואציה והיתרון העצום של הכישרון הפרטי? על-פי התחזיות המקובלות, שוק העבודה צפוי לעבור שינויים מכוננים, כך שקומץ עובדים בעלי כישורים טכנולוגיים גבוהים ישתכרו המון, הרבה עובדים יתפרנסו ממתן שירותים וישתכרו מעט וחלק נכבד מהאזרחים לא יועסקו כלל, או יועסקו חלקית. האם לקיבוץ יש מענה יציב ומבוסס לעולם כזה? האם חיי הקיבוץ הם "פתרון" או "בעיה" לאתגרי המחר?
אני מאמין שיש מקום לאופטימיות זהירה, ולאורך זמן - חברה המבוססת על שוויון ערך האדם, סולידריות, ערבות הדדית, קהילתיות ושותפות, ערוכה נכון לאתגרי העתיד.
לסיכום, השמועות על מותו של הקיבוץ, שזחלו גם לחצר הקיבוץ ולעולמם הפרטי של חברי הקיבוץ, התיישנו ונבלו. הקיבוץ, תופעה ישראלית ייחודית ואחד המותגים הישראליים הבולטים התאושש מהמשבר, התאים את עצמו למציאות המשתנה, התעצם והתגבר ויש בידיו את היכולת להמשיך ולהתחזק כדי לשמור על ייעודו - חברה צודקת וחסונה ומימוש החזון הציוני-הומניסטי.
הכותב הוא מנהל אגף כלכלה בתנועה הקיבוצית
