הדין בישראל קובע חזקות באשר למועד בו אדם הינו תושב ישראל אך אין זה אומר שאם הן לא מתקיימות הוא תושב חוץ. קיימות חזקות שאינן מוכרות, לדוגמא חזקה שמי שנמצא 425 ימים ב-3 שנים בישראל נחשב לתושב ישראל או שימים בהם אדם טס מישראל או נוחת בה, יחשבו שניהם כימים בישראל. עוד נקבע כי מי שקיימת חזקה לגביו שהינו תושב ישראל חייב להגיש דיווח לרשות המיסים ולציין מדוע הוא סבור שאינו תושב. קיים בלבול אצל נישומים בין הוראות אמנת המס של ישראל עם המדינה אליה עברו ובין הוראות הדין הפנימי בישראל.
עם חילופי המידע האוטומטיים ב-2018 יידרשו רבים להביא אישורי תושבות ממדינות המושב שלהם או אישורים שאין הם תושבים ממדינות אחרות להם קיימת להם זיקה. אחרים שירצו להעביר כספים לישראל ממקומם בחו"ל ידרשו גם הם לאישורים דומים מהבנקים.קיומה של חוות דעת צפוי לא להיות מספק. הדין השתנה וסביר להניח שחוות הדעת כוללת הסתייגויות לפיה היא מתייחסת רק לעובדות המתוארות בה, והמצב המשפטי הקודם. לעיל ראינו כי המצב המשפטי השתנה ובדרך כלל משתנה גם המצב העובדתי.
לאור הדברים חשוב שגם מי שיש בידיו חוות דעת מהעבר, וודאי מי שאין לו, יפנה בחודשים הראשונים של שנת 2018 למומחה מיסים ישראלי ויבחן את מצבו נכון להיום. עיכוב בבדיקה יעמיד את הנישום בבעיה כאשר יידרש להביא אישורים לבנק או למדינה בה הוא מקיים את עסקיו. אז, ההליך בישראל צפוי להיות ארוך, ולא ברור מה תהיה תוצאתו.
