האזנתי בעיון רב לנאומים בוועידת הדמוקרטים בארה"ב, נאומי תמיכה במועמדת קמלה האריס לנשיאות ארה"ב. מעבר לכך שתוצאות המרוץ ישפיעו עלינו פה, המרוץ עצמו מעניין ומסקרן מהזווית של מנהיגות נשית.
מה שלא ניתן היה לשמוע בנאומים אלה אמירות כמו: "תצביעו לה כי היא אישה", "כי היא לא לבנה" או בגלל שצריך להצביע באופן שמגדיל גיוון ומאפשר הכללה. מה שהיה שם, והרבה, זה חיבור לשורשים האישיים של הדוברים, למשפחה ובמיוחד לאמהות, ודיבור על הנהגה שמבוססת על נחישות ועשיה מקצועית ולפי ערכים של הגינות, אינטגריטי, וראיית האחר. הרעיון היה שלא מדובר במשחק סכום אפס, שיש חשיבות לכך שלכולם יהיה טוב יותר כדי שלכל אדם יהיה טוב. התוכן הזה לא היה ייחודי לדוברות אלא עלה גם בקרב הדוברים הגברים.
עצם זה שהזהות המגדרית והאתנית של קמלה האריס לא עמדה באופן ישיר במרכז, לא אומר שהיא לא קיימת שם, ושהיא לא תשפיע על החלטת הבוחרים.
השאלה שעלתה בי הייתה היא האם היא יכולה, עם סגנון מנהיגות "נחמד" ומתחשב, להיות מנהיגה טובה לאמריקה ולעולם. בכל זאת, האויבים הפוליטיים וכוחות הרשע לא בדיוק מתרגשים מערכים של אמפטיה, הגינות ואינטגריטי. האם היא תצליח להיות קשוחה, לעמוד כנגד אויבים, כנגד מניפולציות ושקרים, לקבל החלטות אמיצות ולשמר את הערכים הכל כך יפים שהיא והאחרים מדברים עליהם?.
השאלה הזו היא אמנם לא מגדרית, כלומר לא שואלים האם אישה יכולה לעשות את התפקיד אבל היא מאגדת בתוכה הטיה מגדרית לגבי התפיסות שלנו של מה צריך כדי להצליח בתפקיד. אפשר להניח שאם השאלה עלתה אצלי, אשת עסקים בכירה שמיישמת סגנון מנהיגות "נחמד", היא בוודאי עולה בקרב קהל רחב יותר ותשפיע בוודאי על החלטתם בבחירות הקרבות.
מסקנה אחת ברורה היא שקשה להתנתק מההטיה המגדרית לגבי מה צריך כדי להצליח, הטיה שהתגבשה לאורך שנים, בעיקר על בסיס דוגמאות מסוג אחד של מנהיגות - גברית. זו הסיבה שצריך לייצר דוגמאות חדשות, של מנהיגות מוצלחת אחרת, ועדיף שיהיו גם כאלה של נשים. הבעיה היא שאנחנו (כולל אותי) מפעילים סטנדרטים כפולים כלפי נשים וכלפי גברים במקרים כאלה. אם יש אישה שלא עונה על כל הדרישות, שניסתה ולא הצליחה, אנחנו משתמשים בזה כדוגמא לכך שנשים ככלל לא יכולות. אם יש גבר שלא עונה על כל הדרישות או נכשל, זה מעיד רק עליו, וגם זה לעיתים לא משפיע לרעה. עצם העובדה שהמנהיגות האחרת, "הנחמדה", עמדה במרכז הבמה על ידי כל הדוברים, גם הגברים, יכולה לייצר שינוי.
בהקשר של העולם העסקי, השאלה הזו של האם אפשר "גם וגם" קיימת אצלי, ואני בטוחה שבקרב נשים רבות, כבר שנים. האם אפשר בעולם העסקים, שבו לרוב המשחק הוא כן של סכום אפס, להצליח וגם להיות נחמד? לנצח מתחרים וגם להיות אמפטי? להשיג תוצאות פיננסיות טובות שלעיתים מצריכות צמצום כוח אדם וגם לדאוג לעובדים? ההתלבטות מביאה נשים רבות להגיד שזה לא בשבילן, שהן לא יכולות ל"עשות את זה" והיא אחת הסיבות להיעדר נשים בתפקידים בכירים בתעשייה.
בינתיים רק הולכים אחורה
את תקרת הזכוכית ניתן לראות גם במספרים, בישראל של 2024, נראה שהלכנו אחורה בכל הקשור לייצוג נשים בעמדות מפתח. מאז שנת 2018 חלה ירידה משמעותית בשיעור הנשים המכהנות כמנכ"ליות או יו"ר דירקטוריון בחברות ציבוריות בישראל. בעוד שב-2018 נשים היוו 8.1% מהמנכלי"ם במשק הישראלי, בשנת 2023 הנתון הזה ירד ל-3.5% בלבד. גם בקרב ראשי הדירקטוריונים התמונה עגומה: ב-2018 היוו הנשים כמעט 15% מהיו"רים בעוד שב-2023 הנתון ירד ל-5.6% בלבד, כך לפי הדו"ח השנתי של דלויט בנושא שוויון מגדרי בהנהלה.
לפי נתוני הרשות לחדשנות על מצב הנשים בהייטק, מספר הנשים בתפקידים עסקיים, תפקידים שמהם צומחים לרוב מנכ"לים ומנהלים בכירים, הוא גבוה, אבל בתפקידי הנהלה בכירה אין שינוי, או ישנה הידרדרות בשנה האחרונה.
לאותן נשים, ואלה שנמצאות בשלבים מוקדמים יותר של הקריירה אני רוצה להגיד, שזה אמנם קשה, אבל אפשרי. העולם העסקי הוא קשוח, מצריך לקבל החלטות לא פופולאריות וקשות שפוגעות באחרים, לעשות מניפולציות, אבל אני מאמינה שאפשר לעשות את כל זה ולהיות נאמן לערכים של הגינות, שקיפות, אמינות ודאגה לאחר. לאזן בין ערכים ולמצוא את דרך המלך. זה בהחלט קשה יותר מאשר לקבל החלטה בלי לנסות למזער השפעה רעה על אחרים. אני מקווה שנזכה לראות סוג מנהיגות של "גם וגם" בכל זירות החיים שלנו, לא רק באמריקה הרחוקה אלא גם פה אצלנו.
יעל פאינרו, נשיאה ו-CBO של חברת RGo Robotics
