תנו הרבה כבוד למוזיאון היהודי בווינה. ומה המיוחד בו אתם שואלים? מסתבר שמדובר במוזיאון היהודי הראשון בעולם. כשבוחנים את התפתחות המוזיאון במהלך כמאה ושלושים השנים האחרונות, נראה שמאז ועד היום ההיסטוריה שלו היא עדות לא רק לעיקשות אלא גם לחוסן של הקהילה היהודית בעיר וינה. וככזה, הוא מציג את אחד מאוספי היודאיקה הגדולים באירופה, המהווה מורשת לקהילה היהודית השלישית בגודלה באירופה לפני השואה.
מימי הביניים ועד אמנות עכשווית
המוזיאון נוסד במקור בשנת 1895 בעזרת קבוצת אזרחים יהודים וינאים שתמכה ברעיון להקים מוזיאון שיתמקד בהיסטוריה ובתרבות של יהדות האימפריה האוסטרו-הונגרית, ובמיוחד בווינה ובגליציה. ייחודו היום בכך שכולו מוקדש לשימור ולהצגת ההיסטוריה והתרבות העשירה של הקהילה היהודית בעיר וינה.
אוסף הארכיון על שפע הפריטים שבו גלוי לעין המבקרים ומהווה תוספת חשובה ומרשימה לתצוגות הקבע. האוסף נראה קצת כמו תיבת אוצר ומכיל שפע של פריטים ששימשו את הקהילה היהודית לצרכים טקסיים וביתיים. גם חלקים אחרים באוסף, שנרכשו לפי קריטריונים מוזיאליים במהלך השנים, לא מייצגים אוסף טיפוסי אלא מהווים עדות לפריטים שהופקעו או נתלשו באלימות ממקומם המקורי ולאחר מכן נמצאו ושולבו בחלקם במוזיאון.
כשהוא מכיל אוסף של כ-6,500 פריטים, נסגר המוזיאון ע"י הנאצים מיד אחרי הסיפוח בשנת 1938, ובשנה שאחרי הוחרם האוסף ופוזר במספר מקומות בעיר, בהם במוזיאון לאנתולוגיה. באותה תקופה, פריטים ממנו הוצגו גם בתערוכה האנטישמית "המראה הפיזי והרוחני של היהודים" במוזיאון הטבע בעיר. רק בשנות החמישים הוחזר רוב האוסף ונוספו חפצים של אספנים פרטיים ופריטים נוספים שנרכשו על ידי המוזיאון.
בשנת 1986, הכריז ראש העיר וינה דאז, הלמוט צילק, על הקמתו של מוזיאון יהודי חדש בעיר והוא אכן שב ונפתח מחדש בשנת 1988. כחמש שנים לאחר מכן, הוקצה ארמון אסקלס בעיר לשימוש המוזיאון והוא שופץ והותאם ע"י אדריכלים וינאים לצרכים של מוזיאון מודרני כולל הרחבת שטחי תצוגה, הרחבת שטחי אחסון, הוספת בית קפה וחנות. באותה שנה גם התקבל למוזיאון אוסף הכולל כ-5,000 פריטים אנטישמיים וכשנה לאחר מכן נפתחה גם ספריית המוזיאון. כעבור כחמש שנים גם האוסף ההולך וגדל של ארכיון המוזיאון הפך זמין לציבור.
"המוזיאון היהודי בווינה מכיל למעשה שני מבנים ואנדרטה", אומרת נטשה גולן, דוברת המוזיאון. "האנדרטה, לזכרם של 65,000 יהודי אוסטריה שניספו בשואה, הושקה בשנת 2000 במדרחוב יודנפלץ, כשבע דקות הליכה מארמון אסקלס, ולצדה נפתח המבנה השני של המוזיאון. מעניין להזכיר, שבזמן החפירות והכנת השטח לקראת בניית האנדרטה התעכבה העבודה עם גילוי שרידיו של בית הכנסת הגדול ששימש עדות מהותית לחיי היהודים בעיר בימי הביניים. את חפירות ושרידי בית הכנסת, שנהרס בשנת 1421, ניתן לראות היום בקומת המרתף של מוזיאון 'יודנפלץ' שנמצא ממש בסמוך לאנדרטה".
מבנה מוזיאון היודנפלץ הקטן והמודרני ממוקם ב"בית המזרחי" ומכיל גם בית כנסת. תערוכת הקבע שמוצגת בו מתארת, באמצעות פריטים תלת ממדיים וחפצי קדושה היסטוריים, את חיי הקהילה החברתיים, התרבותיים והדתיים של וינה בימי הביניים. במוזיאון מתקיימות גם תערוכות מתחלפות שעוסקות באמנות עכשווית ובהצגה של נושאים ואישים יהודיים. לפני כ-12 שנים שופץ המוזיאון שוב באופן מסיבי, נפתח מחדש ויצר עניין רב בקרב קהלים מקומיים ואחרים.
מי הם הקהלים שפוקדים את המוזיאון היום?
"מבקרי המוזיאון מגיעים ממקורות שונים כשהמטרה שלנו היא למשוך אליו מבקרים מכל הרקעים והגילאים. למעלה ממחציתם מגיעים מרחבי אוסטריה ואחריהם כמויות יפות גם מגרמניה וארצות הברית. תיירים ישראלים מהווים כחמישה אחוז מהמבקרים. אמנם אנחנו לא בודקים את זה בפועל אבל ההנחה שלנו אומרת שנתח משמעותי מהמבקרים שלנו לא מגיעים מרקע יהודי ולכן מעניין לראות את התעניינותם בחקר ההיסטוריה והתרבות העשירות של יהודי העיר וינה לדורותיהם".
מרכז תוסס של חילופי תרבות
ברברה סטאודינגר, מי שמנהלת היום את המוזיאון, היא הדמות הראשית האחראית על המתרחש בו. סטאודינגר מונתה לתפקיד בשל ניסיונה הבינלאומי באוצרות והמוניטין האקדמי רב השנים שלה. היא בעלת ידע נרחב בהיסטוריה ובתרבות יהודית ובמהלך השנים זכתה להכרה בזכות מחקריה השיתופיים על יהודי אוסטריה בתחילת העידן המודרני. "סטאודינגר, שדואגת להצעיד את המוזיאון בקצב שמתאים לעת הנוכחית, לקחה על עצמה להדגיש באופן מיוחד את ההיבט המדעי של האוסף ואת הרגלי התקשורת העכשוויים של הדור הצעיר", מסבירה גולן. "היא דואגת להרחיב את השימוש בפורמטים דיגיטליים, לקדם שיח פוליטי-חברתי בעיר, ולתקשר את האוספים באופן אינטנסיבי יותר. המטרה שלה ושל המוזיאון היא ליצור תערוכות שהן בו זמנית אינפורמטיביות ומעוררות מחשבה, אבל כאלה שגם מטפחות גם את הקשר החזק שבין המוזיאון לקהילה היהודית המקומית".
באיזה אופן המוזיאון משמר קהלים ואיך הוא מקדם הבנה ודיאלוג עם קהילות וקהלים קרובים ורחוקים יותר?
"השאיפה של המוזיאון היא להתקיים כמרכז תוסס של חילופי תרבות וכמרחב חינוכי לשיקוף ודיאלוג המקדם הבנה עמוקה יותר של המורשת התרבותית המגוונת של וינה. לכן, לצד תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות, מקיים המוזיאון תוכנית מגוונת של הרצאות, קונצרטים, סדנאות ואירועי הסברה המציגים את העבר וההווה של התרבות היהודית באוסטריה שמטרתם לקדם דיאלוג בין תרבויות ודתות. הדברים האלה באים לידי ביטוי ביוזמות ההסברה שלנו שכוללות גם תוכניות חינוכיות וסיורים לבתי ספר".
המוזיאון מכיל תערוכות קבע לצד תערוכות מתחלפות כשתערוכות הקבע נכון לעכשיו כוללות את התערוכה "העיר הקדמונית שלנו! הקהילה היהודית הראשונה בוינה" ו"העיר שלנו – וינה היהודית מאז ועד עכשיו" - שתיהן מציעות כרוניקה שובת לב של הקהילה היהודית בווינה מימי הביניים ועד היום. לצידן, בין התערוכות המתחלפות המוצגות כרגע - התערוכה "אשמה" המוצגת עד סוף אוקטובר, והתערוכות "סופר יהודים. זהות יהודית באצטדיוני כדורגל" ו"פוקוס! קליק! מריה אוסטריה – צלמת בגלות" – המוצגות עד אמצע ינואר 24.
בחודשים הקרובים ייפתחו התערוכות "שלום", שתעסוק במושגים והגדרות שונות של המושג שלום ותחקור את הקשר שבין שלום ליהדות, פוליטיקה, מלחמה, פמיניזם וצדק. התערוכה "למי אכפת?" שחוקרת במבט היסטורי את וינה כמרכז של חקר רפואי אבל גם של פיתוח תחומים של תמיכה פסיכולוגית, חברתית ואקולוגית מהמאה ה-19 ועד היום. והתערוכה "נוסטלגיה וינאית" - אוסף הדפסים של האמן היהודי אוסטרי אמיל זינגר שהוענק למוזיאון במתנה ע"י האספן ג'יימס 'סנדי' ריקון.
בשיתוף המוזיאון היהודי וינה
