ג'בר חמוד, ראש מועצת סאג'ור לוקח אותי ללוח השעם שעל קיר משרדו, שם תלויה תוכנית המתאר של המועצה שלא עודכנה מאז 91'. לפי התוכנית, שהגתה המועצה האזורית מרום הגליל, רשת של כבישים אמורה לפלח את אדמות היישוב ולהביא להריסתם של לא פחות מ-300 בתים. המתכנן הגאוני אולי ראה לנגד עיניו כבישים ומחלפים, אבל שכח שבכל בית יושבת משפחה, המתגוררת בביתה בהיתר, נטועה במקום כבר דורות ואין לה כל כוונה לזוז.
"לפי התוכנית אני צריך להרוס חצי יישוב שנבנה בהיתר. אין זה ייתכן?", הוא שואל בכעס.
חמוד הוא דרוזי גאה ופטריוט ישראלי. הדואליות הזו לא בהכרח עושה לו טוב. כדרוזי, שמשמש גם כיו"ר פורום ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות, הוא כואב את כאבם של בני עמו - על האפליה, הקיפוח, ההדרה. כישראלי הדוגל בהשתלבות הוא חושש שהזעם של העדה יפרוץ החוצה והרחוב הדרוזי ייגרר להפגנות אלימות. בינתיים הוא בולם בגופו כל התלהמות, אבל מודה בכנות שאין לו מושג אם כוחו יעמוד לו גם בעתיד.
כשנבחר בפעם הראשונה לראשות המועצה ב-2008, אחרי שירות של 25 שנה בצבא, הוא מצא יישוב מוזנח. הביוב זרם ברחובות, ביה"ס הרעוע שרץ חולדות ועל אחד המורים הוטל התפקיד להבריח אותם במקל מידי בוקר.
המצוקה הכלכלית ניכרה בכל מקום. מאז חובר כל היישוב לביוב ומי השופכין כבר לא זורמים ברחוב, אבל יש ישובים אחרים, מזכיר חמוד, שעדיין לא מחוברים לרשת הביוב. במקביל, נפרצו ונסללו כבישים, אבל חמוד עדיין עוסק בכיבוי שריפות ופחות בתכנון ארוך טווח. "הרבה יותר קל לנהל יישוב שהכנסותיו גדולות, מאשר יישוב כמו סאג'ור, שבו אני נאלץ להכריע למה אני אקצה את הכסף המועט שיש לי - לסתום בור בכביש, או לסייע למשפחה במצוקה".
"חוק קמיניץ נולד בחטא"
סאג'ור יושבת על כביש עכו-צפת בגובה 300 מטרים מעל פני הים. הנוף הגלילי מרהיב. כל תושבי המקום משתייכים לעדה הדרוזית. שמו של היישוב מהדהד עיר קדומה בשם "שזור", אשר ככל הנראה התקיימה באזור בתקופת המשנה. בסאג'ור מתגוררים כיום כ-4,500 תושבים והאוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 1.4%. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2018, לסאג'ור דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי. חמוד מאשים את המועצה האזורית מרום גליל בהזנחה, אך לא חוסך את שבטו גם מבני עמו: "חלק מהבעיה היא שלנו היא פנימית. אין מספיק יוזמה, יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה".
אני חוזר עם חמוד לבעיה המעיקה של היעדר תוכנית מיתאר מאושרת ומעודכנת. היא משקפת סדרה שלמה של בעיות תכנון ובנייה, שמעיקה מאוד על היישובים במגזר הערבי בכלל ובמגזר הדרוזי והצ'רקסי בפרט. זה מתחיל בהפקעה מאסיבית של שטחים שנלקחו מהעדה במהלך השנים ללא פיצוי. חלקם הפכו לשטחי אש, חלקן הלכו להתיישבות יהודית. לחמוד אין בעיה עם זה. אבל שייתנו פיצוי ולו חלקי.
בהיעדר תוכנית מיתאר אי אפשר לזוז ולהתפתח. אי אפשר למשל, להקים שטחי מסחר ותעשייה והמשמעות היא קיפאון כלכלי. בינתיים נכנס לתמונה חוק קמיניץ, שהחמיר את הענישה על עבירות תכנון ובנייה. אבל איך אפשר לקבל היתרי בנייה שאין תוכנית מיתאר. מעגל קסמים ללא מוצא. "חוק קמיניץ נולד בחטא", הוא מדגיש חמוד. "גורמי התכנון לקחו את משרד המשפטים בשבי וזו התוצאה. זה מהלך גזעני. צריך ללכת לשטח לראות מה הבעיות ולייצר תוכניות מתכללת במקום לדבר על הריסות. בסוף נלמד מכם ונעבוד לפי שיטת 'חומה ומגדל' כמו נוער הגבעות. לא צריך להגיע לזה. בניגוד לראשי רשויות במגזר היהודי, שהם גם ראשי ועדות התכנון המקומיות, אני כפוף לוועדות תכנון שבכולן יושבים מנויים פוליטיים ולי אין שום סמכות תכנונית".
דרושה נוסחת מענקים חדשה
בעיה אחרת שמעלה חמוד היא מענקי האיזון, אותו מנגנון שנועד לגשר בין הכנסות המועצה להוצאותיה ולהבטיח סל שירותים הולם לאזרח. המנגנון הזה, שעוצב על-ידי שורה של ועדות ציבוריות, האחרונה שבהם היא ועדת גדיש, זוכה לביקורת רבה בקרב הרשויות הערביות והדרוזיות שרובן מוחלשות. הקריטריונים מלמד כי על פניהם נראים הקריטריונים ניטרליים, אך בפועל הם אלה שיוצרים את הפער. הזעם של חמוד מופנה בעיקר למשרד הפנים שמקצץ בתקציבים הרשויות באופן שטוח כאילו אין הבדל ביניהם.
התוצאה היא שקיצוץ של 10% לא מזיז לעיר כמו נוף הגליל, אבל פוגע אנושות בסאג'ור שתקציבה קטן מלכתחילה והמענק מהווה 40% מתקציבה.
"כל חמש שנים צריך ללכת לתוכנית הבראה במקום לפתור את הבעיה מהשורש", הוא קובל. "אני צריך רמת הכנסות בסיסית כדי שאוכל לחיות ואז לא להיקלע לגירעונות. רגע לפני המשכורות, אנחנו צריכים לשבור את הראש מאיפה להביא את השקל האחרון? צריך נוסחת מענקים חדשה שתביא לצמצום הפערים. אני רוצה פינוי אשפה כמו בכרמיאל - לא יותר ולא פחות. אם שם מפנים ארבע פעמים בשבוע, אז גם אצלי. אני רוצה השקעה בילדים כמו שם. נקודת הזינוק מעוותת וכאן שורש הבעיה. מדברים איתנו בשפה מגזרית כי זה נוח, אבל אנחנו תושבי מדינת ישראל".
מה החזון שלך ליישוב לחמש השנים הבאות?
"אני עובד על הקמת אזור תעשייה ומסחר, שהקמתו כבר אושרה עקרונית ב-2012. הוא יוקם על אדמה חקלאית שתופשר וישתרע על 110 דונם. זה יגדיל את הכנסות המועצה וישפר את תזרים המזומנים שלה. אולי כך לא נזדקק למענקי איזון. מי יודע. במקביל אני מתכנן עורק כניסה ראשי ליישוב. התוכניות כבר הופקדו בוועדה המקומית. היישוב יושב על כביש 85 ויכול למשוך אליו תיירות, תעשייה ומסחר. כמורה מוסמך במקצועי אני מייחס חשיבות עצומה לחינוך ופועל כדי להעלות את שיעור האקדמאיים ביישוב. כך הצעירים יוכלו להתקבל לעבודות מכניסות. התפיסה שלי היא לפעול על פיתוח כלכלי-חברתי-חינוכי משולב. אבל הכל בא בדם יזע ודמעות".
מה המסר שלך למקבלי ההחלטות?
"צריך להבטיח תקציבי רווחה וחינוך באופן שוויוני אחרת הפערים יגדלו ושום תוכנית חומש לא תעזור. צריך לעשות צדק, ואני לא מדבר על צדק אבסולוטי, אלא על צדק יחסי. אני שומע את הזעקה של האוכלוסייה הדרוזית ואני פוחד שזה יגלוש לאלימות. אנחנו עלולים לאבד שליטה. עוד לא וויתרתי על הישראליות שלי ואני נאבק למענה, אבל לצערי גורמים קיצוניים מובילים לניתוק בין היהודים לדרוזים באמצעות דמגוגיה והסתה פרועה. הם נמצאים היום בכנסת ומחר אולי בממשלה".
