תכנון עירוני טוב מאפשר לחיות בנוחות גם בטווח של 500 מטר מהבית. 500 מטר אמנם זכורים לנו ממגבלות הקורונה, אך עדיין שימושיים היות ומרחק זה מייצג כ- 12 דקות הליכה. בסביבה עירונית מיטבית יש נגישות גבוהה לשירותים עירוניים, תחבורה ציבורית, תעסוקה ומסחר.
שני הפרמטרים העיקריים שמשפיעים על רמת הנגישות הם הצפיפות השכונתית ועירוב שימושים. בישראל מקצים שטחים ותקציבים עבור שירותי ציבור לפי מפתח של מספר נפשות בשכונה מסוימת. עבור מספר מסוים של יחידות דיור מקימים גן ילדים, בית ספר יסודי, תיכון וכו'. כך גם ההקצאות למסחר ולתעסוקה מקומית נקבעות לפי מספר התושבים וכמות יחידות הדיור. שכונה נגישה היא שכונה שהתושבים בה יכולים להגיע בהליכה לגן שכונתי משמעותי, לבית הספר, למתנ"ס, לחנות, למרפאה ושאר שירותים חיוניים, ללא צורך ברכב.
כיום רוב הערים לא מספקות את צרכי הקהילה בטווח הליכה סביר, מה שמעלה את הצורך בשימוש ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית (אם יש כזו זמינה ונגישה), ומשפיע לרעה על זיהום האוויר, העומס בכבישים ועל בזבוז הזמן היקר שלנו.
שכונות חדשות רבות מתוכננות בצפיפות נמוכה מידי אשר לא מאפשרת התנהלות רציפה תחת מגבלות המרחק של 500 מטר. אם ערים היו מתוכננות בהתאם לצפיפות מיטבית ומיקסום שירותים לקהילה, היינו מקבלים בטווח ה- 500 מטר עד ק"מ את רוב השירותים הבסיסיים שאנו צריכים להתנהלות יומיומית.
קיימת העדפה בציבור הרחב לסביבת מחייה לא צפופה - אך המחיר הוא שאין מוסדות ציבור חיוניים במרחק הליכה מהבית ואין שירות של תחבורה ציבורית יעילה ותכופה. מה שיוצר תלות כמעט מוחלטת בהתניידות ברכב כמעט לכל פעולה.
בתכנון שמתבסס על צפיפות של חמש יחידות דיור לדונם ברוטו, טווח ה- 12 דקות יכלול את המתנ"ס, המרפאה, בית הספר ואפילו את מרכז התרבות והפארק השכונתי.
צפיפות כזו ניתן למצוא בישראל במרכזי הערים הוותיקות כמו תל-אביב, בת-ים, גבעתיים וברוב הערים החרדיות. אולם בהרבה מהשכונות הפרבריות הנפוצות בישראל ובחלק מהערים הקיימות הצפיפות נמוכה יותר.
רמת הצפיפות משפיעה לא רק על רמת השירותים הנגישים בסביבה הקרובה לנו אלא גם על איכות המרקם העירוני. צפיפות גבוהה מידי תייצר מכסת שטחים ציבוריים משמעותית אשר 'תשתלט' על הרקמה ותייצר מרקם עירוני 'מחורר'.
תכנון בצפיפות של חמש יחידות דיור לדונם ברוטו מאפשר מגוון של שירותים במרחק הליכה נגיש, כמו גם כמות מספקת של מסחר ומקומות תעסוקה מקומיים, תוך שמירה על מרקם מגורים נוח ורציף.
בהשוואה, צפיפות נמוכה (2.5) ד' לא מאפשרת נגישות של מגוון שירותים בתוך טווח זה ומנגד צפיפות גבוהה של 10 יחידות דיור לדונם מאפשרת מגוון רחב יותר של שימושים בקרבה לבית אך יוצרת מרקם מגורים מחורר המאופיין במגרשים 'חומים' גדולים ללא דופן עירונית וצפיפות מגורים נטו גבוהה מאוד.
ישנם אספקטים נוספים בתכנון אשר משפיעים על איכות החיים בסביבתנו הקרובה באופן משמעותי. הם כוללים קודם כל את כמות העצים שיש מסביבנו. כולנו צריכים נגישות מיידית לטבע בשביל איכות חיים טובה, ובעיר עצים הם הטבע. לכן יש משמעות עצומה למספר העצים שאנו נוטעים ברחובות שלנו וכן בשטחי המגרשים הפרטיים והציבוריים ולטיפוח מרפסות וגגות ירוקים כמקומות להתאוורר, לגידול מזון ולשיפור התנאים הסביבתיים והאקלימים סביבנו.
גם תכנון הדירה עצמה משפיע על הדרך בה אנו יכולים לתפקד בצורה מיטבית תוך הגבלות יציאה מהבית. תכנון נכון יכלול קודם כל את מיקסום התנאים הייחודיים של כל דירה כולל מיקומה בבניין, בנוף ובמבטים ממנה, בכיוון ההפניה שלה ועוד. זאת בניגוד לתכנון של בניינים בעלי דירות זהות לגמרי.
גם העמדת המבנה במגרש ישפיע על אופי ואיכות השטחים הפתוחים הזמינים לנו (לדוגמה- בלוק היקפי בעל גינה משותפת גדולה ואיכותית לעומת מבנים יחידים במגרש בעלי רצועות גינון).
לבסוף, בשהייה מרובה ולאורך זמן בבית יש יתרון רב לדירה שמאפשרת גמישות תכנונית ויכולת אדפטציה של חללים (שימוש במחיצות, ארגון התשתיות בצורה גמישה, חללים בעלי תפקוד כפול וכו').
(*) יש לציין שכל החישובים הנ"ל מתייחסים לגודל משפחה ממוצעת בישראל. ככל שגודל המשפחה יעלה, יעלו עמו ההקצאות לשירותי ציבור.
אדריכלית נעמה מליס היא מבעלי משרד נעמה מליס אדריכלים ומתכנני ערים
