בגילאי ה־Midlife רבים חושבים שפרק האהבה והזוגיות הסתיים, אבל המציאות מגלה לנו אמת מרתקת: הצורך שלנו בקרבה רומנטית ובחיבוק חם אינו פוחת עם הגיל – הוא רק משתנה ומעמיק.
אחד הגורמים לכך הוא האוקסיטוצין, המכונה גם הורמון האהבה, הורמון הנשיקות, הורמון החיבוקים והכרבולים, שממשיך לפעול בגופנו גם בגיל מתקדם. למעשה, הצורך שלנו בהורמון זה אף עולה ככל שאנחנו מתבגרים. עצב הוואגוס, שמווסת את מערכת העצבים הפאראסימפתטית – מערכת הרגיעה של הגוף שלנו – זקוק לגירוי חיובי כדי לשמור על רוגע ואיזון. מגע חם, חיבוק ארוך וקרבה פיזית משחררים אוקסיטוצין ומרגיעים את מערכת העצבים בצורה טבעית ויעילה. מערכת העצבים שלנו בעצם זקוקה למערכת עצבים אחרת כדי להירגע ולהרגיש ביטחון. אנחנו לא בנויים לחיות לבד. בדידות עושה נזק לגוף שלנו כמו 15 סיגריות ביום.
יותר מזה, בגילאי ה־Midlife, כשהגוף פגיע יותר ורמת הלחץ עלולה להיות גבוהה יותר, האוקסיטוצין הופך לחיוני עוד יותר. הוא מוריד לחץ דם, מפחית דלקות בגוף ומחזק את המערכת החיסונית. זה לא רק עניין של רגש – זה עניין של בריאות פיזית ממשית.
הורמון האנטי־אייג'ינג האמיתי
מחקרים פורצי דרך חושפים כי האוקסיטוצין הוא למעשה הורמון אנטי־אייג'ינג אמיתי. מחקר מרתק שנערך על רקמת שריר מבוגרת הראה שכאשר חוקרים הוסיפו אוקסיטוצין סינתטי לתאי שריר מזדקנים, הם התחדשו ושיקמו את עצמם בצורה דרמטית.
זה לא רק עניין של שרירים. האוקסיטוצין מקדם התחדשות תאית ברחבי הגוף, מפחית דלקות כרוניות ומאיץ תהליכי ריפוי. הוא פועל כמו "מזרקת נעורים" פנימית שהגוף שלנו מייצר בעצמו – כל מה שהוא צריך זה את הגירוי הנכון דרך קרבה פיזית ורגשית.
אוקסיטוצין מופרש מבלוטת יותרת המוח כשמסתכלים זה לזה בעיניים, כשמחייכים וצוחקים, כשמתחבקים ומתנשקים. למעשה, בכל מגע של עור בעור, בזמן יחסי מין ואורגזמה, בזמן אמפתיה – כשמישהו מקשיב לכאב שלי בלי לפתור לי את הבעיות ולתת לי עצות, רק מקשיב – הוא מופרש. אגב, גם מוזיקה עושה את העבודה. מוזיקה מרגיעה, מוזיקה מרפאה ומוזיקה מחברת אותנו, משום שהיא מעלה מאוד הפרשת אוקסיטוצין. למעשה, אוקסיטוצין יוצר את כל הקשרים שלנו בחיים: זוגיות, משפחה, חברים, קהילה, והוא המנבא מספר אחת של אריכות ימים.
הזדמנות חדשה לאהבה
זוגיות בגילאי ה־Midlife מביאה עמה אתגרים שלא הכרנו בצעירותנו. שינויים הורמונליים משפיעים על הליבידו, החשק והתפקוד המיני. לעיתים יש גם להתמודד עם אובדן של בן זוג או בת זוג לאחר שנים ארוכות של חיים משותפים.
אבל דווקא האתגרים האלה יכולים להוביל לעומק רגשי חדש. כשהמיניות הפיזית פוחתת, מתפנה מקום לקרבה רגשית עמוקה יותר. זוגות מגלים שהם יכולים לחקור צורות חדשות של אינטימיות – שיחות עמוקות יותר, מגע עדין ונוכחות אמיתית זה עם זה.
עבור אלה שנותרו לבד בגילאים אלה, האתגר הוא כפול: להתגבר על הפחד מהשינוי ולהתגבר על הסטיגמה החברתית. החברה שלנו עדיין מתקשה לקבל את הרעיון שאנשים בגילאי ה־Midlife זקוקים לאהבה ורוצים בה. "בגילכם?" הם שואלים בהפתעה, כאילו האהבה היא זכות שמוגבלת בגיל.
המציאות היא ההפוכה. אנשים בגיל ה־Midlife מביאים לזוגיות חדשה עושר של ניסיון חיים, בגרות רגשית וידיעה ברורה יותר של מה הם רוצים. הם פחות נוטים לזוגיות דרמטית ויותר מעוניינים בחברות אמיתית ותמיכה הדדית – זוגיות שמבוססת יותר על הורמון האהבה ופחות על ההורמונים שקשורים בריגושים ובדרמות כמו הדופאמין והאדרנלין.
הרפואה החדשה: קרבה וחום כטיפול
המחקר המודרני מראה שזוגיות איכותית בגיל מתקדם היא אחד הגורמים החזקים ביותר לאריכות חיים ואיכות חיים טובה. החיבוק היום־יומי, השיחה שלפני השינה, ההחזקה של ידיים בזמן הליכה (רצוי על שפת הים) – כל אלה הם לא רק מחוות חיבה, אלא גם טיפול רפואי ממשי.
עצב הוואגוס מגיב לגירוי חיובי זה בהפעלה של מנגנוני ריפוי טבעיים. הגוף מפריש פחות הורמוני לחץ, הדופק מתייצב והתחושה הכללית משתפרת. זה לא פלצבו – זו ביולוגיה בסיסית – הביולוגיה של הקשר.
המסר החשוב שלי הוא שהצורך שלנו באהבה, בקרבה ובחיבוק לא נגמר בגיל 50, 60 או 70. למעשה, ב־Midlife האהבה יכולה להיות טהורה ועמוקה יותר, פחות עמוסה בציפיות חברתיות ויותר מתמקדת במה שבאמת חשוב: הנוכחות האמיתית של בן אדם אחר לצידנו.
בעולם שנעשה יותר ויותר מנותק, האוקסיטוצין הוא התרופה הטבעית שלנו לבדידות, לחרדה ולמחלות גוף ונפש. והיופי הוא שהוא זמין לכולנו, בכל גיל, רק צריך להרשות לעצמנו לקבל אותו.
הביקוש לאוקסיטוצין לא נגמר אף פעם.
ליאת יקיר היא ד"ר לגנטיקה מולקולרית, בוגרת מכון ויצמן למדע. כיום מרצה וחוקרת את הביולוגיה של הרגשות. מחברת רב־המכר "קיצור תולדות האהבה" ומגישת הפודקאסט BrainStory על חקר המוח
בשיתוף קבוצת אורנים
