אחד הוויכוחים הגדולים ביותר, שעדיין לא הגיעו לחצי הדרך בין הבוקרים, הוא בחירת הגזע בעדר.
מה עדיף? פרה גדולה וחזקה או קטנה וזריזה? פרה קשוחה ולוחמנית או דווקא רכה ושברירית? האפשרויות רבות אבל גזע אחד בולט במיוחד.
לסימנטל יש הרבה יתרונות ברורים, כך שקל היה להבין ולקבוע שהוא גזע בקר טוב לגידול במרעה הישראלי. תנאי השטח כאן לא הכי קלים - לרוב השטחים שמשמשים למרעה הם שטחים שאי אפשר להשתמש בהם לשום דבר אחר והם מכוסי בולדרים, צוקים, שטחי אש, וואדיות ושיחים קוצניים. בכל פעם שאני משוחח עם בוקר מארץ אחרת אני מבין שאצלו - שטחים שכאלה מיועדים לדובים ושועלים ולא לחיות משק.
על מזג האוויר אני לא צריך להרחיב הרבה חוץ מלהזכיר את העובדה שבקר לא מחבב חום בלשון המעטה, בני בקר וחום אינם חברים. בשביל להתמודד עם ה"קייטנה" הזאת צריך חיות קשוחות עם שלד טוב ושרירי כדי להתנועע בין האבנים והקוצים, חיות שיכולות להחזיק בחום ולעומת זאת גם בקור, בוץ ואפילו שלג באותו תא שטח.
על כל הכיף הזה נוסיף את הבעיה הייחודית שלנו- קדחת הקרציות שהצליחה לשבור לא מעט פרות שהגיעו לביקור בארץ הקודש.
צריך לזכור שלא כל הפרות הן מחלקה של חיילים באימון מתקדם, מפונקות הא? הסתבר שלפרות האירופאיות מהציורים על החפיסות שוקולד לא היה אכפת מכל האיומים הללו והן קיבלו את הכל בברכה.
במשך הרבה זמן חייתי בדעה מוצקה לגמרי שבקר מגזע סימנטל הוא הבקר המושלם, ושהכי כדאי לגדל רק אותו בארץ. במהלך השנים ניסינו לשלב אצלנו במשק שבעת המעיינות גזעים שונים.
הסימנטל מגיע מארץ ירוקה ומלאה בעשב, אצלנו יש מעיינות - שבעה בדיוק, עשב יש, שווה לנסות.
ניסוי מוצלח בהחלט וללא ספק עד היום חיות להן באושר אצלנו במרעה פרות סימנטל לצד וואגיו.
הסימנטל הן פרות בינוניות, אולי זה סוד הקסם וההצלחה שלהן. לא הכי גדולות, לא הכי קטנות. לא מייצרות המון חלב אבל יש עטין טוב ואפילו יש כאלו שמשמשות ליצור חלב בארצות מסוימות.
יש להן מזג טוב, לא פרות מצ'וגעות שהופכות לפסיכופתיות חסרות מעצורים כשמתקרבים אליהן, אבל גם לא פראיריות ונראה אתכם מסמנים להן עגל בלי לרוץ 100 מטר ב-8 שניות.
בקיצור, הן באמצע ואת זה אנחנו אוהבים.
בגרות מינית ממוצעת, עליית משקל ממוצעת, פוריות מעולה והטעם נפלא.
הסימנטל הידועות גם בעולם בשם פלקפי Fleckvieh שמשמעותו מנוקד או צבעוני. הן הגיעו במקור משוויץ, אלו פרות משולבות - ובעבר שימשו לכמה תפקידים במקביל, גם נתנו חלב, גם סחבו מחרשה קטנה או עגלה לשוק ולפעמים גם נשארו בשוק. סוג של טנדר כזה שמשמש לעבודה כל השבוע, בסופ"ש לוקחים אותו לטיול עם המשפחה ובסוף שמים אותו על המנגל.
העדויות על תחילתו של הגזע הולכות אחורה עד ימי הביניים עוד בימים שהסתובבו באירופה לורדים ואבירים בין טירות וארמונות. זהו גזע עם היסטוריה מפוארת ככל הנראה גזע הבקר העתיק ביותר שקיים.
המקור של הגזע הוא שילוב של כמה גזעים גרמניים עד שאיחדו גזע אחד בעמק סים בשוויץ, עברתי שם פעם ברכבת וזה נראה פשוט כמו גן עדן.
פירוש הסיומת של ה-טל דרך אגב הוא עמק.
בעולם הן מאוד פופולריות וכרגע מדובר בגזע השני בגודלו עם בין 40 ל-60 מיליון פרטים, רובם באירופה.
בשר הסימנטל נפוץ בישראל, אבל לצערי אנחנו עדיין ממעטים לשמוע עליו. גזעי הבשר היותר ידועים כגון האנגוס, לימוזן וכמובן וואגיו מככבים בתפריטי האטליזים והמסעדות. שווה ביותר לטעום את בשר הסימנטל מהגידול המקומי, לבשר יש טעם עדין ומאוזן וכאשר אופן הזנת הבקר נכונה אפשר גם להגיע לרמת שיוש גבוהה מאוד וטעמים עמוקים.
אם תהיה לכם במקרה הזדמנות לטעם מבשר פרת סימנטל מבוגרת זוהי חוויה אחרת לגמרי. החל מצבע השומן ועד לטעם המיוחד כל כך.
ומה בשכונה שלנו?
בשנת 1963 הגיעו שלושת הפרים הראשונים מגזע הסימנטל. הפרים נקנו בבוואריה על ידי משרד החקלאות ומשם הגיעו ישירות אל חוות ניסיונות בצפון ישראל.
אפשר לומר שטיפוח הסימנטל היווה פריצת דרך בעדר הישראלי שלא התרומם עם הגזעים המקומיים והגזעים הקודמים שיובאו מטורקיה ויגוסלביה ולא פרחו.
משלחות נוספות נשלחו לגרמניה בשנים שלאחר מכן ובכל משלוח ייבאו בספינות מסע עשרות פרות שנבחרו בקפידה וכל משלחת הורכבה מוטרינר, מדריך בקר מטעם משרד החקלאות ובוקר מאחד המשקים.
יחיעם אלטשולר, מגדל בקר ותיק ומוערך היה בין הראשונים לגדל את גזע הסימנטל והיה מעורב בייבוא הסימנטל מגרמניה. יחיעם מספר שהבקר הגיע לקרנטינות בארץ ומשם למכרז בו חולקו הפרים והפרות בין המשקים. חלקם בהגרלה וחלקם עברו למשקי הטיפוח שקיבלו העדפה לצורך המשך קיום הגזע וטיפוחו בארץ.
בתחילה, הפרים שהגיעו היו מטורפים לגמרי והנקבות היו "אהבלות" לגמרי. היו מספר בעיות עטין שעם הזמן נפתרו וגם בעיות המזג כמובן התמתנו. היו גם נסיונות שלייבוא עגלים במטוס תובלה אבל ללא הצלחה, העגלים הצעירים לא התאקלמו ורובם לא הגיעו לבגרות.
הייבוא פסק עם הופעתה של מחלת "הפרה המשוגעת" באמצע שנות השמונים ומאז ועד היום הגיעו רק ערמות זכרים קפואות וביניהן זכרים מפורסמים שכנראה כמעט בכל עדר בישראל יש זכר גנטי שלהם כמו אקסליבר, גיגאנט ואקסודוס.
כיום פועלים כמה משקים שמטפחים בקר סימנטל שנמכר במכרזים בנווה יער.
חלק גדול מעדר הבקר לבשר במרעה הישראלי הוא מגזע הסימנטל, אך ברובו אינו טהור ומעורב עם גזעים נוספים לצורך חיזוק והשבחה.
אז מה הסיפור האמריקאי?
פרות סימנטליות ראשונות הגיעו לארץ האפשרויות הבלתי נגמרות במאה ה-19 על גבי ספינות סוחרים אבל נכחדו במהרה.
רק בשנת 1960 קצת לפנינו הגיעו משלוחים מסודרים שהצליחו להתפתח ולייצר טיפוח עדר רציני.הייתה בעיה קשה אחת. הצבע של הפרות לא היה נכון...
עם שגשוגו של גזע האנגוס, הקאובויז האמריקאים התרגלו לבקר שחור וחסר קרניים. בתנאים של שלג כבד, קשה מאוד למצוא עגלים בשטח והבקר עלול לקבל כוויות קור. בקר חום עם כתמים לבנים לא התקבל בחיבוקים ונשיקות ועבודת מיתוג מחדש הייתה הכרחית.
בעזרת טיפוח מחדש והכלאות החלו האמריקאים להשחיר את פרוות הפרות ולהעלים את גן הקרניים. ברגע שזה קרה הפרות התקבלו בברכה, אפילו שרק בשביל הצבע השחור הם למעשה פגעו באיכות הבקר שלהם. אמריקאים, יש להם שיטה משלהם.
לסיכום: גזע הסימנטל הוא אחד הטובים והאהובים עלי באופן אישי, עם עובדות אי אפשר להתווכח והתוצאות בשטח תמיד טובות וכמובן שישתפרו עם השנים. ולכם הקוראים אני ממליץ לשאול מה מקור הבשר שאותו אתם קונים, מאיזה גזע הוא מגיע, היכן הוא גדל ובאלו תנאים. תגלו כך דברים מדהימים והטעם תמיד יותר טעים כאשר יודעים מה אוכלים.
הכותב הוא מגדל בקר, משק שבעת המעיינות.* תודה מיוחדת לרחלי גבריאלי ויחיעם אלטשולר על העזרה ואיסוף המידע.
