מערכת המשפט המינהלי מסדירה שלושה סוגים של מאבקים משפטיים, בין שני סוגי יריבים. הסוג הראשון הוא בין אדם אחד או כמה לבין הרשות המינהלית; הסוג השני הוא של רשות מינהלית נגד אדם. והסוג השלישי, שבו נעסוק במאמר בהרחבה, הוא של רשות נגד רשות. הסוג השלישי כולל לא מעט מקרים מורכבים במיוחד, שביניהם קרבות בין "קואליציה" ו"אופוזיציה", שכל אחת מהן מאגדת כמה רשויות, הנאבקות אלו באלו על רקע של יריבות משפטית.
ניתן לתאר את הסוג השלישי כמלחמת רשויות, המזכירה במבנה הפוליטי שלה מלחמה אזורית, שבה נלחמות זו בזו שתי מדינות או יותר באותו מרחב גיאו־פוליטי. מלחמת רשויות יכולה להתנהל בין רשויות המדינה: הרשות השופטת, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, כפי שאירע לפני מלחמת חרבות ברזל. לעתים היא פורצת בין רשויות פחותות, שביניהן רשויות מקומיות, מוסדות תכנון, תאגידים סטטוטוריים ועוד.
דוגמה למאבק מהסוג השלישי אפשר למצוא בפנייה של נציג מטעם המועצה המקומית של מג'דל שמס למשרדנו, משרד עו"ד סמדר בן דור. הוא ביקש שנייצג את המועצה בעתירה מינהלית שהוגשה נגד תוכנית מתאר להרחבת היישוב במורדות החרמון.
המועצה המקומית מג'דל שמס ממוקמת באותו קו רוחב כמו מטולה, במרחק של כארבע שעות נסיעה מדמשק וכשש שעות נסיעה מביירות. המטרה העיקרית של התוכנית היתה לבצע טיפול שורש למצוקת הדיור של תושבי מג'דל שמס, שזה עשורים ארוכים אינם רשאים לספק לעצמם שטחי מגורים, בהתאם לגודל האוכלוסייה.
התוכנית להרחבת היישוב והקמת שכונת דגל חדשה תוכננה באמצעות משרד הבינוי והשיכון. היא זכתה לתמיכה מלאה מצד הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. רשויות נוספות תמכו בתוכנית, בהן: המועצה הארצית, המועצה האזורית גולן, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גולן והמועצה המקומית של מג'דל שמס, שאותה ייצגנו.
ניתן לחלק את הצדדים בעתירה לשתי עמדות בהתאם ליחסם לתוכנית: "קואליציה" של רשויות שתמכו בתוכנית שאושרה על ידי הועדה המחוזית ו"אופוזיציה" זוגית, שבראשה העותרת, רשות הטבע והגנים לצד בעלת בריתה הטבעית — החברה להגנת הטבע.
ניתן לסכם את המחלוקת העקרונית כהתנגשות בין ערכי טבע וסביבה והאינטרס הציבורי של הגדלת היישוב ופיתוח יישובי הגבול. עם זאת, כל צד פירש את העובדות המשפטיות והתכנוניות בהתאם לפוזיציה ולאסטרטגיה שלו. רשות הטבע והגנים טענה כי הפגיעה בשמורת הר קטע היא בלתי סבירה ועתרה לבטל את אישור התוכנית. הוועדה המחוזית ושאר התומכים טענו כי הפגיעה היא מינורית והכרחית, וכי אישור התוכנית התקבל בכפוף לשיקולים תכנוניים מקצועיים ולשינויים שנוספו, כדי לצמצם את הפגיעה למינימום. עוד נטען כי כל החלופות שהעותרת ציינה נבחנו ונפסלו, ואין מנוס מהתוצאה התכנונית הנדרשת של הרחבת היישוב על פי התוכנית.
בתשובתנו לטענות רשות הטבע והגנים בעתירה נטען מטעמנו כי היא מתיימרת לייצג אינטרס קולקטיבי ואפילו אוניברסלי של הגנת הטבע. אולם למעשה לא מדובר באינטרס ציבורי או בטובת הכלל, אלא בטובת העותרת שמבקשת לשמור לעצמה על שמורות הטבע ולהגן בחירוף נפש על ציפורים, צמחים ומכרסמים, גם על חשבון הצורך האנושי בעתודות למגורים.
רשות הטבע והגנים טענה מנגד כי עקב הפגיעה בשמורת הר קטע, המקרה מעורר סוגיות ציבוריות משמעותיות. השבנו לטענה זו כי אין מחלוקת לגבי עצם הצורך בבנייה חדשה ובפתרון מצוקת הדיור.
תנאי הכרחי למחלוקת ציבורית הוא דיון ציבורי שמבוסס על ויכוח לגבי העדפת חלופות שונות. אולם במצב שבו מומחים משני הצדדים מציגים חלופה אחת בלבד לא מדובר בסוגיה ציבורית, אלא במחלוקת מקצועית בין מוסדות התכנון לבין רשות הטבע והגנים.
העובדה שתאגיד סטטוטורי מוגדר על פי חוק כרשות ממשלתית ומשרת ערכים מופשטים, אינה בהכרח מונעת ממנו לפעול שלא לטובת הציבור, אלא לטובת אינטרסים שרירותיים שקשורים לשימור של כוחו ושל המקרקעין שהחוק מקנה לו.
ככל שהרשות מוסמכת וחולשת על תחום ציבורי גדול ורחב יותר, היא משקפת ואף מגלמת במילוי תפקידה את האינטרס הציבורי בכללותו, כפי שהדבר בא לביטוי בקנה המידה של פעולותיה ובפרספקטיבה הנדרשת לשקילת החלטותיה. כך, למשל, מוסדות התכנון רואים לנגד עיניהם את מכלול השיקולים והאילוצים הנוגעים לקביעת המדיניות התכנונית ולהגשמתה בכל תאי השטח במדינה. בעוד שרשות הטבע והגנים, בתור שלוחה של המשרד להגנת הסביבה, אמונה על הגנת ערכי הטבע והסביבה.
השיקול הסביבתי עלול להיות צר בהשוואה למכלול השיקולים של מוסדות התכנון, אשר מוטל עליהם לספק תוצאות חיוביות בשטח, דוגמת הקצאת שטחים לבנייה חדשה הצופה אל העתיד בכללותו. כך שהשיקול או האינטרס הסביבתי קרוב יותר בסדר הגודל לאינטרס של אדם פרטי, שאינו מעוניין שזכויותיו וענייניו הפרטיים ייפגעו, מבלי להתעמק בטובת הכלל או בעקרונות תכנוניים.
ערכי הטבע והסביבה ובעיקר האדמות, מהווים הלכה למעשה רכוש (רעיוני ופיזי) המופקד בידיה של רשות הטבע והגנים. קשה שלא להבחין בנטייה הטבעית של הרשות לשמור על שטחי השמורות בלתי מיושבים, כדי שייוותרו בידיה הנאמנות והאוהבות. כך שבאופן אירוני הרשות נוהגת בשטחים ציבוריים "מנהג בעלים" ובכך עלולה לפגוע באינטרסים של התושבים.
בסופו של התהליך בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, דחה את העתירה. השופט דני צרפתי קבע שאין להתערב בהחלטה לאישור התוכנית ושמדובר בהחלטה מקצועית וסבירה שמאזנת בין ערכי הסביבה והאינטרס הציבורי. הקרב הסתיים, אבל רק בינתיים. רשות הטבע והגנים עירערה לבית המשפט העליון ומלחמת הרשויות הצפוניות צפויה להתחדש כבר בקיץ הקרוב.
משרד עו"ד סמדר בן-דור
למעבר לאתר >>
טלפונים: 052-8084355 |04-8262517
בשיתוף משרד עו"ד סמדר בן-דור
