ערב ראש השנה תשפ"ג, ישראל מפגינה חוסן כלכלי גבוה יחסית בצילם של התפרצות אינפלציונית גלובלית ומשבר אנרגיה עולמי.
גלי ההדף הכלכליים של המלחמה באוקראינה, העלייה בקצב האינפלציה, והתייקרות מחירי הסחורות, המזון והאנרגיה הגיעו עד אלינו. בשנת תשפ"ב נשחק כוח הקניה של אזרחי ישראל, בשל עליית מחירים במרבית הסקטורים: עליית מחירי הדיור בכ-11%, התייקרות הריבית על המשכנתאות, עלייה של כ-4% במחירי המזון, כ-10% במחירי החשמל ועליית מחירי הדלק. שיעור עליית המחירים היה מעבר לגידול בשכר הממוצע במשק השנה, שעלה רק בכ-1.3%, ולכן המשמעות היא שחיקה בכוח הקניה והתייקרות יוקר המחייה.
יחד עם זאת, בהשוואה למדינות אירופה וארה"ב, מצבה של כלכלת ישראל טוב באופן יוצא דופן. שיעור הצמיחה בתוצר בישראל עמד השנה על 5%, וצפוי להגיע ל-3.5% בשנת 2023, גבוה מהצמיחה צפויה של 0.8% בגוש האירו ו-1% בארה"ב. גם קצב עליית המחירים בישראל נמוך ביחס למדינות המערב. קצב עליית המחירים בשנת 2022 הינו כ-4.5% בישראל, לעומת כ-8% בארה"ב ובאירופה.
היעדר צעדים ממשיים חדשים
אחרי שאמרנו כל זאת, צריך להדגיש - נתוני הצמיחה הכלכלית והעלייה ברמת החיים אינם מכפרים על חוסר ההתמודדות עם בעיות היסוד של כלכלת ישראל - יוקר המחייה, תת-ההשקעה בתשתיות ופערים חברתיים חריגים בהשוואה למדינות המפותחות.
המלחמה באוקראינה ומשבר האנרגיה העולמי הובילו את ממשלות ארה"ב ומדינות האיחוד האירופאי לגבש תוכניות עתירות תקציב, שיאפשרו להם לצאת מהמשבר עם תשתיות מתקדמות, עצמאיות וירוקות יותר. באירופה, תוכנית EU REPOWER, שגובשה במאי השנה, כוללת תקציב של כ-210 מיליארד אירו לחמש השנים הקרובות לקידום תשתיות אנרגיה ותעשיה דלת-פחמן, תחבורה חשמלית ועצמאות אנרגטית. בארה"ב אימץ ממשל ביידן את תוכנית Inflation Reduction Act בתקציב של 369 מיליארד דולר לקידום השקעות בתוכניות אקלים ואנרגיה.
עליות המחירים בישראל השנה, נובעות במידה רבה מאינפלציה מיובאת - התייקרות סחורות בכלכלה העולמית. מדיניות הריבית של בנק ישראל איננה אפקטיבית להתמודדות עם עליות מחירים הנובעות ממגמות כלל עולמיות. על רקע זה, ובניגוד לצעדים שננקטו בארה"ב ובאירופה, בולט היעדר צעדים ותקציבים ממשיים חדשים בישראל, כמשלימים למדיניות הריבית, להתמודדות עם האתגרים הכלכליים בעקבות המלחמה באוקראינה.
תקציב המדינה גובש טרום המלחמה באוקראינה, ואינו כולל צעדים להתמודדות עם השפעותיה על הכלכלה הישראלית. צעדי המדיניות שננקטו בישראל בעקבות המלחמה, כדוגמת הפחתת המיסים על הבנזין והפחם, הם בעיקרם צעדים קוסמטיים קצרי טווח ואינם מתמודדים עם בעיות היסוד של הכלכלה. בניגוד לארה"ב ואירופה, בישראל לא גובשה תוכנית כלכלית של ממש להתמודדות עם השינויים בסביבה הכלכלית הגלובלית.
גידול האוכלוסייה - סיכונים והזדמנויות
ישראל תופסת את עצמה כמדינה קטנה וצעירה. אולם, ערב ראש השנה תשפ"ג, ישראל חייבת להכיר בכך שהיא כבר לא כל-כך צעירה, וגודל האוכלוסייה, כ-9.6 מיליון, ממקם אותה בחציון של מדינות האיחוד האירופאי, במקום ה-14 מתוך 27 מדינות, בין אוסטריה להונגריה.
שיעור צמיחת האוכלוסייה בישראל, כ-1.8% לשנה, הוא מגבוהים ביותר במדינות המפותחות, ומעמיד בפני ישראל אתגרים כלכליים, סיכונים וגם הזדמנויות, שהינם מעל ומעבר למדינות מפותחות אחרות.
אתגרי מחירי הדיור, הגודש בכבישים והמחסור בתשתיות מועצמים במציאות של גידול באוכלוסין. התינוקות שנולדו בשנה העברית הזו כבר מכתיבים את צרכי הגידול העתידי בתשתיות. גם הם יזדקקו לדירות, תחבורה ציבורית ופרטית ותשתיות בריאות וחינוך.
המשמעות היא שהתמודדות עם בעיות היסוד הכלכליות של ישראל - מחירי הדיור, יוקר המחייה, הגודש בכבישים, בנמלי התעופה, במערכת הבריאות והחינוך - מחייבים השקעה בתשתיות על בסיס תכנון לטווח ארוך והתמודדות עם צרכי המשק העתידיים, ולא פתרונות נקודתיים קצרי טווח
המשמעות של גידול אוכלוסייה בקצב גבוה היא שרק כדי "לעמוד במקום" נדרשת השקעה בתשתיות בשיעור גבוה יותר מאשר מדינות המפותחות. אולם בפועל רמת ההשקעה הציבורית בתשתית בישראל עומדת על 2.6% מהתוצר, נמוך בכ-42% מהממוצע במדינות ה-OECD.
נדרשת הכפלה של ההשקעות בתשתיות תחבורה
בשנת תשפ"ג, יתחיל לפעול, באיחור רב, הקו הראשון של הרכבת הקלה בישראל. הפעלת מערך מטרו אוניברסלי, הכולל פעילות מלאה ורציפה של רשת קווי מערך היסעים המוני, הינה כורח חיוני לקידום כלכלת ישראל.
מדינת ישראל פועלת לקדם תחבורה ציבורית על חשבון נסיעות ברכבים פרטיים, אך העובדות מלמדות כי אין די במדיניות הקיימת. ישראל חייבת לגבש תוכנית כוללת לעצמאות תחבורתית, כדי להבטיח את התשתיות הנדרשות לילדים והנכדים שלנו. יש לקוות שבשנה העברית הנכנסת, יחוקק בכנסת חוק המטרו, אולם הוא לא מספיק. נדרשת לפחות הכפלה של היקף ההשקעות בתשתיות תחבורה.
ערב ראש השנה ויום הכיפורים, נדרש חשבון נפש כלכלי לאומי. כדי להבטיח לדורות הבאים המשך צמיחה ושגשוג. המדינה חייבת לעבור לתכנון ארוך טווח ולשנות סדרי עדיפויות. במקום פתרונות קצרי טווח, נדרשת הגדלה משמעותית של ההשקעות בתשתיות ומדיניות כלכלית היוצרת הלימה בין שיקולי כלכלה, חברה וסביבה.
הכותב הוא כלכלן ראשי ושותף, BDO
