ישראל כידוע נולדה במלחמה. לאבות המייסדים היה ברור כי היחסים המספריים בינינו לבין אויבינו הינם בלתי קבילים, וכי אין שום דרך לשנותם באופן משמעותי. ומכיוון שאיננו יכולים להתמודד במישור הכמותי, עלינו לבסס את ביטחוננו על הגורם האיכותי. והאיכות, קבע דוד בן גוריון לפני 75 שנה, אמורה להתבסס על שני גורמים: הגורם האנושי והמדע והטכנולוגיה.
הגורם האנושי מתייחס לתרבות אותה ירשנו מאבותינו, של למדנות וחתירה להשכלה, הטלת ספק שיטתית במוסכמות, אומץ להעז ללכת בדרכים שלא נסללו וכדומה. אפילו את מה שהכתיב אלוהים בכבודו ובעצמו למשה רבנו מרשה התרבות שלנו לפרש אחרת ממה שכתוב על פניו. הגורם השני, מדע וטכנולוגיה, השפיע על בניין הכוח הצבאי בכיוונים בהם יש לטכנולוגיה השפעה חזקה על שדה הקרב, החל מפיתוח והשקעה בכוח אווירי בקום המדינה וכלה בטכנולוגיות של נשק מונחה, מטוסים ללא טייס, סייבר, בינה מלאכותית וכדומה כיום.
ההשקעה בגורמים אלו בעשרות השנים הראשונות לעצמאותנו הביאה לעליית משקלה של הטכנולוגיה לא רק בביטחון, אלא גם בכלכלה ובמשק כולו. החל משנות ה-80' של המאה הקודמת הולכת הכלכלה הישראלית ונעשית מבוססת יותר ויותר על מדע וטכנולוגיה, או בקצרה - על ההיי-טק.
הנה לכם דוגמה מהעשור האחרון. ישראל הייתה המדינה הראשונה ש"יצאה מהארון" בתחום הסייבר. למרות שמדינות רבות עסקו בתחום, העיסוק הוגבל תחילה למבצעי מודיעין בלבד, ולכן נחשב לרגיש, סודי וחשאי. לכותב שורות אלו היה הכבוד להגיש לממשלה בשנת 2011 תוכנית כלל מערכתית, שנועדה להפוך את ישראל לאחת מחמש המדינות המובילות בעולם בתחום הסייבר. הרעיון הכללי היה להפוך את העיסוק בסייבר ללגיטימי לכל שכבות האוכלוסייה: החל מחינוך (כולל בגרות בתיכון), דרך גורמי הממשלה וכלה במערך המשולב של תעשייה, קרנות הון סיכון וכדומה.
התוכנית הצליחה מעל המשוער. עשר שנים אחר כך, תפס הייצוא הישראלי כמעט 10% מהשוק העולמי ועבר את העשרה מיליארד דולר בשנה. חברות ישראליות קיבלו יותר מ-40% מסך כלל ההשקעות של המגזרים העסקיים בסייבר ברחבי העולם כולו. החלה להיבנות תעשייה, שבאופן טבעי התבססה בתחילה על חברות סטארט-אפ אשר רובן נכשלו. מיעוטן הפכו לחברות בוגרות וחלקן אף נעשו חדי קרן, דהיינו בעלות שווי של יותר ממיליארד דולר כל אחת. כיום, כשליש מחדי הקרן בתחום הסייבר בעולם הן חברות ישראליות.
פגיעה בתוכנית הלאומית לבינה מלאכותית
נישאים על גלי ההצלחה, היה לי הכבוד ביוני 2018 להתמנות שנית ולעמוד בראש צוות (יחד עם עמיתי פרופ' אביתר מתניה) ששם לו למטרה להגיש לממשלה תוכנית להפיכת ישראל לאחת מחמש המדינות המובילות בעולם בתחום הבינה המלאכותית.
החישובים שעשינו בצוותי העבודה (שמנו כ-300 איש) הראו כי הפוטנציאל העסקי והכלכלי של תחום הבינה המלאכותית גדול בהרבה מזה של תחום הסייבר (בפקטור של יותר מפי-עשרה).
התוכנית כללה לא רק את הפיתוח וההשקעות הדרושים לתשתיות (כמו מחשוב בכלל ומחשוב קוואנטי בפרט) ולכוח אדם משכיל ומיומן, אלא גם היבטים כמו אתיקה ורגולציה, מנגנונים לעידוד הקמת תעשייה בתחום (החל מסטארט-אפ וכלה בחדי קרן), ואפילו שיפור רווחת הציבור באמצעות פרויקטים לאומיים בבריאות, בתחבורה ובחקלאות.
אך אליה וקוץ בה: העבודה על התוכנית, הסתיימה ביוני 2019, כלומר אחרי כישלון הממשלה בסיבוב הבחירות הראשון. מאז היו לנו כבר חמישה סיבובי בחירות, ועדיין אנו רחוקים מאד מהיציבות הפוליטית הנדרשת להנעת תוכנית כזו.
יודגש כי לא מדובר כאן במחלוקת בין הגושים הנאבקים על השלטון במדינה. מדובר ביציבות שתאפשר דיון מאוזן, המתבטא בתקצוב נכון של סדרי העדיפות הלאומיים, וזו רחוקה מאתנו מאד.
אין צורך לומר שהמחלוקת בדבר ההפיכה/הרפורמה המשפטית היא הרסנית להתקדמות בתחום הטכנולוגיה בכלל והבינה המלאכותית בפרט. ההשקעות הגדולות בטכנולוגיה הישראלית נעצרו. המשקיעים אינם אוהבים אי-וודאות, וחלקם מחכים. יתרה מכך, חלקם כבר החליט להשקיע במקומות אחרים (בעיקר בארה"ב). חלק מהיזמים אינם מוכנים לחכות והעבירו את פעילותם למדינות אחרות. כל זה פוגע במדע ובטכנולוגיה בכלל, אבל פגיעתו רעה יותר בתחומים החדשניים ופורצי הדרך, המחייבים שיתוף פעולה יוצא דופן בין יזמי ההיי-טק, בוגרי וחוקרי האקדמיה, יוצאי יחידות מסוימות במערך הביטחון, משקיעים וכיוצ"ב. הקשר בין מובילי המחאה ובין קהילות אלו אינו מקרי כלל, ואם המגמה הנוכחית תימשך, ישראל תאבד את אחד היתרונות הגדולים שהקנו לה מוניטין בעולם בעשרות השנים האחרונות, וזיכו אותה בתואר "אומת הסטארט-אפ".
האם עברנו את נקודת האל-חזור? האם מאוחר מדי לתקן את הנזק שכבר נעשה? חלקו כאמור, יהיה קשה לתיקון. אבל, כותב שורות אלו מחזיק בדעה שאם נתעשת מהר ונוותר על השאיפה של הממשלה לקצץ בכוחה של הרשות השופטת, ואם נחזור תוך חודשים ספורים לעבוד יחד, נוכל לתקן את מרבית הנזק.
עדיין לא אבדה תקוותנו
מילת המפתח בפסקה לעיל היא "לעבוד יחד". אחת הסיבות להצלחתה חסרת התקדים של תוכנית הסייבר הלאומית, היא שבישראל התקיימו התנאים לריצה מהירה יותר קדימה מאשר של רוב המדינות בעולם. כיצד הצלחנו למקם את עצמנו בראש רשימת מעצמות הסייבר ולהתחרות במדינות כמו ארה"ב, סין, רוסיה, בריטניה או צרפת? התחרינו בהצלחה במדינות אלו בגלל יתרון הקוטן והלכידות החברתית של מדינה קטנה, שבה כולם מכירים אחד את השני, משרתים יחד בצבא, לומדים באותן האוניברסיטאות וכדומה. הקיטוב והאיומים על הלכידות החברתית הם איומים ישירים על הכלכלה הישראלית ורווחת הציבור.
במגעי היום-יומיים עם מרכזי מחקר בסייבר ובבינה מלאכותית בעולם הרחב, אפשר לחוש בכך שעדיין לא אבדה תקוותנו. כך למשל, רק לפני כחודשיים הגיעו לפה למעלה מ-10,000 איש מ-99 מדינות לכנס שבוע הסייבר, כדי לשמוע מה יש לנו להגיד. המבחן הבא יהיה בכנס שבוע בינה המלאכותית בפברואר שנה הבאה.
לסיכום, העולם רץ מהר קדימה ואינו מחכה לנו בתחום הבינה המלאכותית. היתרונות היחסיים שבנינו כאן בעמל רב ב-75 השנים האחרונות עדיין מאפשרים לנו לרוץ מהר יותר, לסגור את הפער שנפתח בינינו ובין העולם, ואף להשיגו. כל זאת בתנאי שהממשלה תתעשת, ויפה שעה אחת קודם.
הכותב הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, ראש סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון, ראש מרכז הסייבר באוניברסיטת תל אביב. כיהן כיו"ר סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה
