"אני מגדיר את עצמי כאיש הנגב ואיש המדבר", אומר צח ברק (37), מסעדן ופעיל חברתי מבאר שבע – שמוביל שורת מאבקים למען האוכלוסייה בעיר. "אני מאוד מחובר למדבר ולעיר: נולדתי וגדלתי כאן בבאר שבע. הייתי ילד שאהב בעיקר להסתובב בחוץ, לשחק כדורגל ולעסוק בספורט. בתור נער אפילו שיחקתי בהפועל באר שבע. אף פעם לא הייתי תלמיד מדהים ואחרי התיכון התגייסתי לחטיבת גבעתי".
בשנת 2007 השתחרר ברק מהצבא, אחרי שירות צבאי עמוס באירועים ביטחוניים ביניהם מלחמת לבנון השנייה וחטיפת גלעד שליט. ברק, בוגר קורס מ"כים, החליט מייד מה יעשה אחרי השירות הצבאי. "מיד התחברתי לעולם הפנאי והמסעדנות. התחלתי כברמן במועדון הפורום, אחרי תקופה של עבודה במועדון הלילה עברתי לדאנס בר של הקבוצה שנקרא 'דראפט' ובתום תקופה קצרה התחלתי לנהל את המקום בעצמי".
מהרגע שנדבק בחיידק המסעדנות היה לו ברור שהוא שייך לעולם הקולינריה והפנאי. "בין לבין הספקתי לטייל בעולם. בשנת 2012 החלטתי שאני לא מעוניין יותר לעבוד עבור מישהו אחר, והקמתי יחד עם שותף את קפה לולה - בית קפה בוטיק בלב העיר העתיקה בבאר שבע", משחזר ברק. "אנחנו בעצם הראשונים שהגיעו לשם ונתנו את הדחיפה לרנסנאס שעברה העיר העתיקה. בעקבות ההצלחה שלנו, אחרינו הגיעו הרבה מאוד עסקים אחרים".
הצלחת בית הקפה הובילה את ברק ושותפו לייסד עסק נוסף בעיר העתיקה. "שלוש-ארבע שנים אחרי קפה לולה, פתחנו את 'העתיקה ביר גארדן'. החלטנו לחזור אחורה לקהלים שאנחנו אוהבים ולעשייה שאהבנו - עולם חיי הלילה. התפתחנו, צמחנו, עברנו מיקום ובהמשך אף קיבלנו לידיים שלנו את המכרז לנהל את חוף ניצנים וחוף זיקים".
תקופה קצרה בחוף הים הספיקה לצח ברק, שהשתוקק לחזור בחזרה למדבר. "מהר מאוד חזרנו לבאר שבע", הוא מספר. "בשלב הזה הרגשתי סוג של מיצוי ברמה העסקית. הרגשתי שחסרה לי מהות. זכיתי להצלחה כלכלית ועסקית, הרווחתי לא מעט כסף, אבל הרגשתי שחסר לי משהו בסיסי. בשלב הזה גיליתי את החיידק הזה של העשייה החברתית וההתנדבות – והתחלתי להילחם למען המטרות החברתיות הקרובות לליבי".
את שורשי העשייה החברתית שלו מסביר ברק ברגע שלו כנער דחוי: "הייתי ילד לא יפה, לא מקובל – בלי הרבה חברים. זה מה שעיצב את האופי שלי וגרם לי לצאת להילחם למען מטרות חברתיות – לעזור לאנשים החלשים בחברה שלנו. בנוסף, אני חושב שרוב האנשים שמכירים אותי היום בבאר שבע, בין אם מהעשייה החברתית-פוליטית או מהנוכחות של בחיי הפנאי-בילוי ב-15 השנים האחרונות לא באמת יודעים שאני בעצם חנון חסר ביטחון עצמי, הייתי ילד מאוד נמוך, צנום ושחום, זה יהיה אנדרסטייטמנט לומר שלא הייתי מאוד פופולרי, בוודאי עבור המין היפה בנערותי. סבלתי מגזענות בוטה בשעה שיצאתי למועדונים. בספר מחזור בכיתה י"ב כתבו עלי: 'הכי צפוי: שצחי הסלקטור לא יכניס אותו בחמשוש לפורום', זה די שרט אותי, הייתי ילד טוב, באמת, חנון אמיתי ולא הבנתי איך מבטלים אותי ככה בגלל המראה החיצוני. אני חושב שזו גם אחת הסיבות שבגינן עבדתי בעולמות הללו. להוכיח לסביבה ולעצמי".
"להשפיע ולשנות בחברה שלנו"
מאז ועד היום מקדיש ברק חלק ניכר משגרת יומו לפעילות חברתית לטובת אוכלוסיות מוחלשות בבאר ושבע ובדרום. "התחלתי להתנדב, בהתחלה זה היה בעמותת 'עמך' שפועלת למען רווחת שורדי השואה, לאחר מכן התחלתי להתנדב בעמותה שנקראת 'שער השוויון' ומנגישה ערכים של כבוד שוויון וסובלנות דרך הכדורגל - שזה דבר שזכרתי ואהבתי מהעבר שלי. אימנתי כדורגל שלוש פעמים בשבוע בבית ספר שהיו בו לא מעט תלמידים מאותגרים סוציו-אקונומית. החתמתי את הילדים על קוד אתי ועשינו שם שינוי מטורף בקרב קבוצה לא קטנה של ילדים".
בשנת 2018 עשה ברק את צעדו ראשון בזירה הציבורית, כאשר התמודד בבחירות למועצת העיר באר שבע. "לפני חמש שנים בדיוק נפגשתי עם יסמין פרידמן, שהיום היא חברת כנסת (יש עתיד). נפגשנו בעסק שלי, בקפה לולה, ואחרי בערך חצי שעה של שיחה היא שאלה אותי: 'איך אתה מצטרף אליי?'. בהתחלה לא הבנתי למה היא מתכוונת עד שהיא הסבירה שהיא רוצה שאחבור אליה בבחירות המוניציפליות".
למה לי פוליטיקה עכשיו: "כל העולם הפוליטי בכלל לא דיבר אליי. לא היה לי רצון או שאיפה להיות חלק מהדבר הזה, אבל אני בן אדם שאוהב ללכת עם מה שהחיים מזמנים לו. נתתי לזה צ'אנס אמיתי והצטרפתי למסע הזה. במקביל, התחלתי לעשות את תוכנית המנהיגות של קרן מנדל בנגב. זאת תוכנית חברתית חינוכית שחידדה וזיקקה לי את הערכים והנושאים שאני רוצה להתעסק איתם ביום-יום ולאורך חיים שלי. אחרי שיסמין נבחרה לכנסת נכנסתי למועצת העיר. בין לבין עברנו את כל הטירוף של מערכות הבחירות החוזרות והקורונה".
להיאבק למען באר שבע: "אני לא שמאל-ימין – אבל אכפת לי ממה שקורה במדינה. אני מרגיש את זה נכנס לתוך העיר שלי – ואני לא מתכוון לתת לזה לקרות. החלטתי לשים את העסקים שלי בצד, לוותר על המסעדנות ועל התנופה העסקית – ולרוץ למועצה כדי לוודא שהעיר שלי תישאר נקייה. המטרה שלי היא לחסום את הפוליטיזציה של באר שבע".
סוד ההצלחה שלי: "אני מאמין ביושרה. בעיניי, הדבר החשוב ביותר הוא להיות ישר – ולרתום קבוצה של אנשים עם מטרה משותפת. אני מאמין שצריך להילחם למען הדברים הטובים בחברה שלנו – ולעמוד בכוח מול דברים רעים שקורים לנגד עינינו. אכפת לי ממה שקורה מסביבנו – ואני מוכן להילחם".
עשייה בתקופת המגפה: "במהלך הקורונה הייתי אצל חבר שיש לו מעבדה לתיקון טלפונים ומחשבים. סגרו לנו את כל עסקי הפנאי, הבילוי והמזון - אז מצאתי את עצמי בחנות שלו. פגשתי מורה מבית הספר שהתנדבתי בו בזמנו. אותו מורה נכנס לחנות עם מחשב ויצא עם מחשב אחר, אז שאלתי אותו במה מדובר. הוא אמר לי שעכשיו בקורונה הילדים בבתים, אבל יש ילדים שאין להם מחשב ולכן אין דרך לשרוד את התקופה הזאת. עשיתי קצת מחקר והבנתי שיש כ-3,000 אלפים ילדים במערכות החינוך בבאר שבע שאין להם מחשב שיסייע להם לעבור ברמה הלימודית והחברתית את תקופת הלמידה ברחוק. ככה, בהחלטה של רגע, יצאתי ביוזמה חדשה. החלטנו להילחם כדי להביא מחשבים לילדים הללו".
מחשב לכל ילד: "התחלנו לאסוף מחשבים ניידים, לגייס מעבדות, לתקן מחשבים וציוד נלווה - אספתי ציוד מכל רחבי הנגב. הסתובבתי עם הרכב שלי ופניתי לכל מי שהיה מוכן למסור. בסוף תיקנו את המחשבים הניידים שאספנו ומסרנו אותם למשפחות. עלו הרבה אתגרים לאורך הדרך – אבל אני לא נתרגע מאתגרים. זה היה אחד הדברים הכי חשובים ומשמעותיים שעשיתי בחיי. בגלל שזה קרה בזמן הקורונה, כשעוד הייתי בעלים של עסק, הרגשתי שזה זרז עבורי לדברים שאני באמת רוצה לעשות בחיים: להשפיע ולשנות בחברה שלנו. החלטתי להמשיך לעשות פעילות חברתית, לא רק עסקית. הרצון להשפיע ברמה החברתית והקהילתית דחף אותי גם למכור את המניות שלי בעסקים ולעבור מכובע של בעלים לכובע של יועץ עסקי".
חיידק המסעדנות: "אני מרגיש שהרבה אנשים אומרים על עצמם שהם אנשים של אנשים, אבל בסוף בעלי העסקים, המסעדנים ואנשי האירוח - זה סוג מסוים של אנשים. טיפוס שאוהב באמת לארח ולייצר חוויה. אני לא השף הכי טוב בעולם ולא ידען קולינרי מאוד גדול - אני פשוט אוהב לייצר חוויות ולראות שאנשים נהנים ממה שאני מייצר".
להעביר את הידע הלאה: "עד היום ייעצתי לעשרות עסקים בתחום הפנאי, הבילוי והמסעדנות, בעיקר מסעדות ועסקי מזון. הייעוץ שלי מתמקד בכל נושא השיווק והניהול. בגלל שהייתי יזם והצלחתי לפתוח עסק במקום שכוח אל, שהפך עם השנים למרכז בילוי ותרבות בבאר שבע, כשעזבתי את העסקים החלטתי שאני רוצה להעביר את הידע שצברתי הלאה. אני יודע כמה זה קשה להיות שקוע בעסק שלך, בלי שום יכולת להתפנות ולראות את מה שמעבר. החלטתי שהפרנסה שלי תגיע מייעוץ עסקי בתחום".
ייעוץ עסקי למסעדנים: "בשלוש השנים האחרונות אני מייעץ למגוון עסקים מטעם המעו"ף - הזרוע הביצועית של משרד הכלכלה. אני חלק ממאגר היועצים שלהם לייעוץ בתחום הניהול הכללי, השיווק וניהול העסקים בכל רחבי הנגב. אני עובד עם עסקים החל מאשדוד ועד דימונה וירוחם. המיקוד שלי הוא בעיקר בתחום הפנאי, הבידור והמסעדנות, אבל לא רק בהם. אני מאמין ששיתוף פעולה וחיבור יכול לייצר שלם גדול מסך חלקיו. בשביל לקדם סוגיות, צריך להבין בעיה ואז לייצר מדדים שאיתם אמדוד ואגדיר הצלחה. זאת אסטרטגיה אישית שבניתי עם השנים וזה בכלל משהו שאני לוקח אותו איתי בחיים, בעשייה הפוליטית, העסקית והחברתית".
ארוחת ליל סדר לשורדי השואה: "במסגרת ההתנדבות שלי בעמותת עמך, השותף שלי ואני הבנו שיש המון שורדי שואה, שמקבלים מענה ברמה היום-יומית. יש מספיק עמותות ממוסדות שעוזרות להם בשגרה. אבל בסוף, בערבים הכי משפחתיים - כשמשפחות מתכנסות ברחבי הארץ - הם נשארים לבד. הארגונים הממוסדים לא פועלים בשבתות וחגים, וזה מייצר מצב שבו שורדי השואה מוצאים את עצמם בודדים בערבי החג. יצאנו להילחם כדי לעזור להם. השותף שלי ירון ואני גייסנו חברים, קולגות ושותפים והחלטנו לעשות ליל סדר עבור שורדי שואה. גייסנו שף שבישל לכולם, גייסנו משפחה שתארח את ליל הסדר ודאגנו למערך הסעות שיאסוף את כל השורדים ויתגבר על המורכבויות שקשורות בנגישות. אספנו אותם מכל רחבי באר שבע והבאנו אותם לעסק שלנו. עשינו ארוחת חג מסורתית עם הברכות וכל שאר מרכיבי החג, שהייתה אירוע זכור במיוחד לכל המעורבים. הצלחנו לגייס כל כך הרבה אנשים שתפעלו את הכל - אנשי צוות, מלצרים וברמנים. אלה אנשים שוויתרו על ליל הסדר בבתים שלהם כדי לקחת חלק באירוע הגדול הזה. כשאני רואה דברים רעים קורים מולי – אני לא מוכן לוותר. מבחינתי, שום דבר לא ימנע ממני להיאבק למען האנשים החלשים בחברה שבה אנחנו חיים".
תמונת הניצחון שלהם: "בעסק שלי הקמנו גלריה של שורדי שואה בעיר. היו שם צילומים של שורדים - תמונת הניצחון האישית של כל אחד מהם אחרי כל השנים. ליד כל תמונה הופיע גם הסיפור של השורד. כל אחד בחר להצטלם בדרך מסוימת - אחד עם המשפחה, אחד עם תפילין כי הוא לא זכה לחגוג בר מצווה, מישהו הצטלם עם כדור למשל ואחר הצטלם בספריה. המאבקים האלה ממלאים אותי בכוח: אני מוצא משמעות במאבק למען האוכלוסייה מסביבי".
התשוקה האמיתית - באר שבע: "אני אוהב את העיר באר שבע. אני פטריוט לוקאלי אמיתי, מעולם לא עזבתי את העיר, חוץ מהטיולים בעולם. מעולם לא גרתי במקום אחר ואני לא רוצה לגור במקום אחר. פה אני אגדל את הילדים שלי, וזו גם הסיבה שהחלטתי לקחת אחריות, לעזוב את העולם העסקי, לוותר על הרבה כסף ולהתמסר לעשייה חברתית. האושר שלי הוא לאו דווקא עושר כלכלי, אלא העשייה החברתית. חשוב לי להילחם למען העיר, לחסום את הפוליטיזציה שלה ולשמור עליה נקייה. יכולתי להיות במקום אחר ולעסוק בדברים רווחים הרבה יותר, אבל הלכתי אחרי הלב למקומות החברתיים והציבוריים".
בשיתוף חן קריספין יזמות
