אם תשאלו את סא"ל (מיל') דן ברכה, אב לשלושה, יזם ואיש ניהול, מתי נבטה בו הרוח הנחושה שמנהיגה אותו לאורך כל חייו, הוא ייקח אתכם אחורה, אל ילדותו בבסיס חיל האוויר תל נוף בו נולד ובו עברה ילדותו.
כבן לנווט שטס שנים בחיל האוויר וביצע מאות גיחות מבצעיות, נהג דן הקטן להסתובב בין מטוסי המיראז' שחנו שם. באחד הימים ניגש אליו פקח טיסה כעוס ושאל אותו למעשיו. "אני רוצה להיות טייס כשאגדל", השיב בגאווה ילדותית. הפקח לא התרשם, העיף אותו משם וצעק לעברו: "אתה לעולם לא תהיה טייס - כי אתה לא אשכנזי". "אשכנזי" היה מושג שדן, אז בן חמש, לא הכיר מעולם. לגבי העתיד הפקח כמובן טעה לחלוטין, אך לגבי המוצא הוא צדק: אימו של דן, ד"ר להיסטוריה, היא ממוצא עיראקי, ואביו ממוצא יווני. כעבור שנים, כשסיים את קורס הטיס מס' 101, כאחד מ-18 מסיימי מגמת קרב (מתוך 550 שהתחילו) ושובץ במגמת יירוט, הרים טלפון לאותו פקח והזכיר לו את האירוע. "הוא יצא גבר, הצדיע לי ואפילו שלח לי בקבוק וודקה מתנה לסיום הקורס", מספר היום דן בחיוך.
אמירה כזו לא השאירה משקע של עלבון?
"להיפך, אצלי היא הפכה למנוף של יזמות ועבודה קשה. הוכחתי בעשייה שלי ממה אני עשוי", הוא משיב כשהוא מרמז לאלפי גיחות במטוסי קרב, תארים ממוסדות לימוד נחשבים ופרסי מחשוב ארציים. לאחרונה עזב דן ברכה את אזור הנוחות ברמת השרון והצפין לראש פינה כדי להוביל שליחות לאומית: הפיכת אוצרות הטבע של הצפון לתעשיית הייטק ותעופה בשווי מיליארדים.
לפתח חדשנות תעופתית
המיזם שדן ברכה הקים נושא את השם "FLY ME TO THE NORTH" והוא כבר הפך לסיסמה שמובילה קמפיין עם חולצות ומדבקות. המטרה, לדבריו, היא ליצור מקומות עבודה איכותיים בצפון, תוך חיזוק הכלכלה המקומית והקמת תשתיות שיוכלו לשנות את עתידו של האזור. זה יביא למשיכת כוח אדם איכותי ויצור הזדמנויות שיאפשרו לצעירים לבנות בגליל את עתידם.
המיזם פועל במודל משולב - חלקו כחברה מסחרית וחלקו כחברה לתועלת הציבור (חל"צ) - במטרה לחבר בין אקדמיה, טכנולוגיה ויזמות. דן כבר איגד סביבו צוות מרשים של כ-150 טייסים, מהנדסים, ואנשי אקדמיה מובילים, בדרגות דוקטור ופרופסור.
אחד התחומים המרכזיים שהמיזם מבקש לקדם הוא פיתוח תחום החדשנות התעופתית. במסגרת זו ברכה ועמיתיו מנסים לקדם פרויקטים מחוללי שינוי. הראשון הוא שדרוג שדה התעופה הוותיק בראש פינה-מחניים, בין היתר על רקע הכוונה לסגור את שדה התעופה בהרצליה ע"ש מודי אלון, מפקד טייסת 101. השדה, שהוקם ב-1943 על ידי הבריטים ובו הוצבה טייסת קרב אוסטרלית שלחמה בכוחות וישי בסוריה, אושר כבר לפני שנים לשדרוג על ידי מוסדות התכנון, אולם הפעילות בו התמוססה לחלוטין. תוכניתו של ברכה כוללת הארכת המסלול הקצר, הפיכת השדה לאכסנייה לעשרות מטוסים (אשר עשויים להיות מפונים בקרוב משדה התעופה בהרצליה), הקמת מתקני תחזוקה, פינוי מחסנים צבאיים של פיקוד צפון, וחידוש הטיסות המסחריות שייהנו מסובסידיות ממשלתיות כמו בעבר - צעד משמעותי שיחבר את המרכז והדרום לגליל ויהווה מנוע צמיחה מקומי. במקביל, ברכה מקדם הקמת מסלול לתואר שני בחדשנות תעופתית, בדומה לזה הקיים באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה.
פרויקט נוסף, אך שאפתני הרבה יותר, הוא תכנון נמל תעופה בין-לאומי על אי מלאכותי בים, שישלים את נתב"ג, המתקרב במהירות לקצה קיבולת הנוסעים שלו. הקמת שדה תעופה משלים היא סוגיה לאומית שנגררת שנים במסדרונות הממשלה ועד כה לא מסתמן פתרון שזוכה להסכמה רחבה. בעוד שתושבי הצפון דוחים את האפשרות להקים את השדה ברמת דוד, תושבי הנגב לוחצים להקימו בדרום ורואים בו מנוע צמיחה קריטי. הממשלה, מצידה, בחרה שלא להכריע ואישרה עקרונית תקציב לתכנון מקביל של שני האתרים. בתוך המבוי הסתום הזה, ברכה, עם צוות מהנדסים מקצוענים, מציעים למשרדי הממשלה לאמץ את הטכנולוגיה המוכחת להקמת שדות תעופה על גבי איים מלאכותיים. השיטה כבר פועלת בהצלחה בהונג קונג וביפן, כאשר בימים אלה נבנים שדה תעופה מסוג זה בטורקיה ושדה ענק בסין.
מהלך שיוביל לעצמאות ייצורית
אולם לב ליבה של המהפכה שדן ברכה מוביל כיום טמון באדמת הצפון עצמה. מדובר במיזם תעשייתי ראשון מסוגו להפקת סיבי בזלת ממרבצי הבזלת בצפון. "יש כאן משאב אדיר בהיקף של מיליארדי טונות בזלת זמינה ואיכותית מתוך פוטנציאל של כ-200 מיליארד טון במרחב כולו, משאב שטרם נוצל", הוא מדגיש. "בעולם, מדינות כמו סין, רוסיה ואוקראינה כבר הופכות את הסלע הקשה הזה לחומרים מרוכבים ורבי-עוצמה המשרתים את תעשיית התעופה, הרכב, מרכזי בינה מלאכותית והבנייה המתקדמת. בארה"ב ובקנדה יש כיום צורך לשדרג מאות אלפי גשרים חלודים, כאשר שימוש בסיבי ומוטות בזלת BASALT REBARS, ללא קורוזיה, עדיפים בהרבה על פלדה חלודה".
מה בעצם היתרון של סיבי בזלת ומדוע שהשוק יעדיף אותם על פני חומרים מוכרים כמו פלדה או סיבי פחמן?
"זה הדבר המדהים באמת", מסביר ברכה, שמנהל כיום את המיזם ממתחם בית המכס ההיסטורי בו שוכן כיום מלון "פרא". "זהו חומר שחזק פי-ארבעה מפלדה, אבל שוקל שליש ממנה. חומר שלא מעביר חשמל, עמיד לחלוטין בפני קורוזיה ופגיעות מים ובעל עמידות יוצאת דופן לרעידות אדמה. כיום, תעשיית התעופה העולמית - שמייצרת כמיליון כלי טיס בחודש, מרחפנים קטנים ועד מטוסי ענק - נשענת בכבדות על סיבי פחמן. סיבי בזלת מעניקים ביצועים מקבילים, ולעיתים אף עדיפים, ברבע מהמחיר!
"וזה לא נעצר בתעופה", הוא מוסיף. "החסינות הזו מקורוזיה היא בשורה ענקית לתעשיית הבנייה, בעיקר בכל הקשור לבטון מזוין, ולביקוש הגובר להקמת דאטה סנטרים וטורבינות רוח. בהיבט הלאומי, מעבר לביצועים ולחיסכון העצום, יש כאן מהלך שיוביל לעצמאות ייצורית. במקום להיות תלויים ביבוא, יש לנו חומר גלם כחול-לבן, שמבטיח חוסן לשרשרת האספקה הישראלית".
בוא נתעכב לרגע על הבשורה הכלכלית.
"כשמסתכלים על השורה התחתונה, הבשורה היא חסרת תקדים", מדגיש ברכה. "קילוגרם סיבי בזלת יימכר בשוק התעופתי העולמי ברבע ממחירו של סיב פחמן (Carbon) ועשירית בלבד ממחירו של סיב הקוולר (Kevlar). גם אם נממש רק חלק קטן מחומר הגלם שזמין כיום לכרייה ולהפקה, מדובר בפוטנציאל ייצוא והכנסות של מאות מיליארדי דולרים למדינת ישראל. זהו אוצר הטבע של ישראל".
הדברים אינם נשארים על הנייר בלבד. לדברי ברכה, החברה כבר חתמה על מזכרי הבנות עם יצרניות של כלי טיס לשימוש בסיבי בזלת לייצור כטב"מים, ונמצאת במגעים מתקדמים גם מול התעשייה האווירית. במקביל, ברכה פועל מול הממשלה ונפגש כבר עם שר האנרגיה והתשתיות ועם גורמים בכירים במשרד לפיתוח הנגב והגליל. כעת, המיזם מגייס 40 מיליון דולר להקמת מפעל ייצור אסטרטגי בגליל, במרחק קצר ממחצבות הבזלת העשירות של האזור.
מודל מצטיין לניהול ושיתוף ידע
כשדן ברכה מנסה להסביר את הדרייב היזמי שלו, הוא מחבר בין הדיוק והמשמעת של עולם התעופה, הניסיון שצבר בעולם הניהול ורוח פטריוטית בסיסית. הקריירה הצבאית שלו עשירה במיוחד: הוא הגיע לקורס הטיס היישר מגרעין נח"ל, מלווה באזהרה חד-משמעית מהמפקדים: "אם אתה נופל - אתה הולך להיות חירניק". ברכה לא רק שסיים את הקורס, אלא שובץ במגמת יירוט לצד מובילי המחזור. בהמשך אף נבחר למדריך הטיסה המצטיין של חיל האוויר והגיע לטייסת 101 המיתולוגית - שם דבק בו הכינוי "הכריש". לימים הקים וניהל את עמותת טייסת הקרב הראשונה, כינויה של 101.
"בין החניכים האישיים שלי בבית הספר לטיסה היו כמה דמויות מוכרות", הוא נזכר. "אחד מהם היה עמיקם נורקין, לימים מפקד חיל האוויר. די מהר זיהיתי את הפוטנציאל ואמרתי לו בצחוק שאם הוא רק ידע לשמור על איפוק - הוא יהיה מח"א (מפקד חיל אוויר), וכך היה.
חניך נוסף שזכור לי במיוחד הוא היזם נועם לניר, שאותו דווקא נאלצתי להדיח מהקורס. השנים עברו ובכל פעם שאנו נפגשים הוא הוא מודה לי: 'טוב שזרקת אותי, זה שלח אותי למסלול הנכון'".
הזיכרונות המבצעיים של ברכה כוללים לא מעט רגעים דרמטיים. במלחמת לבנון הראשונה הוא השתתף, כחניך בקורס טיס, במבצע הנועז "ערצב 19", ב- 9 ביוני 1982, לפגיעה במערך המכ"ם הסורי בבקעת הלבנון. בעוד ברכה נמצא בבטן מטוס ההרקולס הראשון, היה אביו, שלמה, בתוך ההרקולס השני במשימה. לא הכי תקין שאבא ובן משתתפים באותה משימה, אך את זה גילו רק לאחר הנחיתה.
שהגיעו לחיל האוויר מטוסי ה-F-16 הדו-מושביים, ברכה היה בין הטייסים הראשונים שנקראו לקלוט את המטוסים החדשים. המעבר ממטוס כפיר חד-מושבי לדו-מושבי זיקק אצלו תובנה ניהולית על חשיבותה של סינרגיה. "כשיש תקשורת נכונה, עבודת צוות, סנכרון ואמון מלא בין אנשי הצוות, 1+1 יכול להניב 3, אבל כשהתיאום כושל, אותה נוסחה בדיוק הופכת למינוס 1. זה מאוד רלוונטי גם לזוגיות בין גבר ואישה...".
במלחמת המפרץ, בינואר 1991, הוא היה בין הטייסים שנשלחו לתקוף את משגרי הסקאדים בעומק עיראק, אך המבצע בוטל ברגע האחרון. ברכה, מצידו, הטמין בסרבל שלו פירות יבשים ושטרות בסך 1,000 דולר במזומן, לתרחיש של נפילה בשטח אויב או אפילו שבי. "הערכתי שעם הנפילה בשבי אקבל מכות, אבל עם קצת דולרים, אקבל פחות מאחרים…", הוא משחזר בהומור אופייני.
תובנה נוספת שיישם בשירותו הצבאי נגעה לניהול הידע. במהלך השירות, מפקד חיל האוויר לימים, דן חלוץ, הטיל עליו להקים סטארט-אפ פנימי לניהול ידע ושיתוף המידע. המערכת שפיתח ריכזה את כל המידע הניהולי, המבצעי והלקחים בצורה נגישה ועדכנית, לצורך ביצוע תחקירים בזמן אמת וכדי לא לחזור על טעויות. המערכת גם כללה פונקציות לניהול פרויקטים וכל זאת עוד לפני המצאת הענן".
המיזם זיכה את ברכה פעמיים בתואר "מצטיין המחשוב בישראל" והמודל שפיתח שוכפל בהצלחה גם בגופים אזרחיים.
לצד שירותו המבצעי, ברכה שקד גם על לימודיו. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה וניהול בהצטיינות, ותואר שני במנהל עסקים (MBA) במסגרת תוכנית יוקרתית ובין-לאומית המשותפת לארבע אוניברסיטאות מובילות: WHARTON, INSEAD, YORK, TLV. בהמשך אף התקבל ללימודי PhD באוניברסיטת STANFORD היוקרתית שבקליפורניה.
נסיקה לכיוון העתיד
גם לאחר שחרורו מצה"ל, המשיך ברכה להתייצב למשימות מילואים ושירת בחיל האוויר גם במלחמת "חרבות ברזל". במהלך המלחמה אף לקח חלק בפרויקט התנדבותי שבו גויסו תרומות מזון עבור לוחמי סיירת הצנחנים בחרמון, לוחמים ברצועת עזה וצוותי אוויר בבסיסים ובשטח - עד לקוקפיט ממש - וזאת במשך מאות פעמים.
ההחלטה לעזוב את אזור הנוחות ברמת השרון ולהתגורר בראש פינה היא מבחינתו של ברכה סוג של שליחות: "בחרתי לחיות בצפון ולממש מקרוב את הפוטנציאל העצום של האזור", הוא מסכם. "אני מאמין שהצפון יכול להיות מוקד מוביל של חדשנות, תעשייה מתקדמת ותשתיות לאומיות. בעיניי, חיזוק הצפון הוא משימה לאומית ראשונה במעלה שיכולה לבצר את חוסנה של מדינת ישראל כולה. אנו פועלים ברוח החזון של סטף ורטהיימר: 'היזם הישראלי לא מחכה שיפתחו לו את הדלת. הוא פותח אותה בעצמו, ואם היא נעולה – הוא בונה חלון חדש', של תעשייה מתקדמת ויצוא כבסיס לחוסן לאומי. זה יאפשר לצפון להיות אזור חזק ומתקדם ואנחנו נמצאים רק בתחילת ריצת ההמראה".
בשיתוף אירו בזלת
