בנסיעה ממרכז מדינת ישראל לפריפריה, אי אפשר להתעלם ממרחבי הטבע שנפרשים לפנינו: כפרים, מושבים, קיבוצים וערים, אזורים חקלאיים, אתרי תיירות ומפעלי תעשייה. כולם שואבים את הידע והטכנולוגיה ממרכזי האקדמיה וההשכלה הגבוהה הממוקמים במרחק נסיעה קצר. בניית האקוסיסטם במרחב, בתקציבים דלים יחסית, מאתגרת מאוד ומצריכה פתרונות יצירתיים, ייחודיים וחשיבה מחוץ לקופסה. תרבות היצירה והחשיבה שנבנתה באזור זה נובעת משיתוף ידע ושיח פתוח בין השחקנים החשובים הנטועים באזור זה.
על פי דו"ח מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, (אוקטובר 2016) מחוז הצפון הוא השני בגודל אוכלוסייתו ומתגוררים בו כ-1.47 מיליון אזרחים, שהם כ-16% מאוכלוסיית ישראל. במחוז הצפון כ-17% מועסקים בענפי התעשייה, כרייה וחציבה; כ-13% בענף החינוך; כ-11% בענף המסחר הסיטונאי והקמעונאי וכ-11% בשירותי הבריאות, הרווחה והסעד. באזור הצפון ישנן כ-28% מכלל משרות המו"פ בארץ, מה שמחייב שיתוף פעולה צמוד, הדיר ותדיר עם האקדמיה העוסקת בחזית המחקר.
מה מביאה האקדמיה בפריפריה לשיתוף הפעולה?
לאחרונה, דובר רבות על הקמת אוניברסיטה בגליל ועל הצורך בחיזוק החינוך באופן כללי ובפרט הטכנולוגי, בחשיבות הגדלת ההקצאות התקציביות לתושבי הפריפריה ועידוד ההתיישבות בגליל. ההשקעה של גופים ציבוריים במוסדות השכלה ובתוכניות לימוד חדשות מקדמת את האוכלוסייה, ובמיוחד את אלו שמגיעים מרקע כלכלי נמוך ובזה טמון פוטנציאל גדול לקידום מנוע הצמיחה הכלכלי הישראלי. מכללות נותנות מלגות למיעוטי יכולת ומנתוני המועצה להשכלה גבוהה עולה כי הנגשת ההשכלה הגבוהה לפריפריה הגאוגרפית באה לידי ביטוי בעיקר בשיעור הסטודנטים לתואר ראשון במכללות המתוקצבות על-ידי ות"ת בהן כ-35% מהסטודנטים לתואר ראשון הגיעו מישובים הממוקמים באשכולות כלכליים נמוכים. בנוסף, פיתוח המכללות בפריפריה בצפון ובדרום הארץ הביא לגידול משמעותי במספר הלומדים במוסדות אקדמיים.
היום ברור לכולם שללא שיתוף פעולה בין האקדמיה לתעשייה הדבר לא יצליח. האקדמיה מלמדת לחשוב בצורה יצירתית ואסוציאטיבית ונותנת מקום לפיתוחים חדשים. תגליות באקדמיה לא תמיד מתורגמות באופן מיידי לפרויקטים מעשיים, אבל טכנולוגיות בנויות על תגליות בסיסיות. חלק מהטכנולוגיות משמשות לקידום המחקר באקדמיה וחלקן מגיעות לתעשייה לאחר שהפיתוחים תורגמו למוצרים מעשיים שמשמשים אותנו ביום-יום.
הלחצים היומיומיים בתעשייה לא תמיד מאפשרים להתעמק בבעיות הניצבות בפניה. הצורך בפתרון מיידי מכתיב את הקצב ולכן לרוב מאמצים את הפתרון הראשון שעובד ולפעמים הדבר מצריך ניסיונות רבים הכרוכים בעלויות גבוהות. כאן נכנסת האקדמיה לתמונה, שכן, הגישה האקדמית מבקשת למצוא פתרונות יעילים וגישות מתודולוגיות במטרה להגיע לפתרון האופטימאלי.
מהי תרומתה של התעשייה לשיתוף הפעולה?
בנוסף לכספים שהתעשייה משקיעה במחקרים, היא מביאה את הדנ"א המיוחד לה. התעשייה מושכת אליה בעיקר אנשים פרקטיים, שמעוניינים לראות תוצר באופן מיידי, עם יכולת לשים את עצמך בצד ולעבוד למען מטרה משותפת. לעומת זאת, מדענים מודעים לעובדה שעבודה משותפת היא הכרחית, אבל שיטת הקידום באקדמיה מבוססת על יכולתם להיות הראשונים שמפרסמים את ממצאיהם וחשוב לציין שפרסום פטנטים לא תמיד רלוונטי לקידום. יתרה מזו, מדענים לרוב נדרשים לסבלנות אדירה ואורך רוח כיוון שמחקרים אורכים לעיתים שנים רבות וקורה שהם אף לא מסתיימים בפרסום. לכן האפיק הפרקטי, היכולת להזרים פרויקטים קטנים ויישומיים בשיתופי הפעולה עם התעשייה לצד פרויקטים ארוכי טווח, יכולים להזרים "דלק" למדענים שרצים ריצות למרחקים ארוכים.
התעשייה יכולה להוות כר נכבד לחינוך אקדמי מבוסס בעיות אמיתיות וזה גם מקור להעשרת ההוראה של האקדמיה. יתרה מכך, זה יתרום לתעשייה בכך שהיא תיהנה מעיניים זרות שבוחנות את הסביבה העסקית וכלשון האמרה "אורח לרגע, רואה כל פגע", התעשייה תקבל הזדמנות לראות את המציאות שלה בזווית אחרת שעשויה לייצר תובנות חדשות. במקביל, האקדמיה תרצה להתעניין בנעשה ברצפת הייצור וזה מצריך חשיבה מחודשת בנושא הערכת חברי הסגל באקדמיה כך שלא רק תרומה מחקרית טהורה נחשבת כבעלת ערך אלא גם חדשנות בהוראה מבוססת בעיות (Project or Problem Based Learning). כמו כן, באקדמיה יש תוכניות המשלבות חברות תעשייה בפרויקטי מחקר כך שהסטודנט נחשף לאופי העבודה בתעשייה כבר במסגרת הלימודים. דבר זה מעניק לו יתרון תעסוקתי עם סיום התואר.
על מנת ששני הצדדים יראו את הרווח, עליהם להסתכל על אינטרסים מנוגדים כעל הזדמנויות לצמיחה. נדרש לבחון את התנאים והעקרונות לקיום מצב של win-win-win שבו גם הקהילה מרוויחה ולא רק התעשייה והאקדמיה.
מנקודת מבט רחבה יותר, שיתוף הפעולה הסימביוטי בין כל בעלי העניין באקוסיסטם מחייב שילוב החינוך בבתי-הספר כך שהתוצר שיגיע מחוליה זו לחוליה הבאה, האקדמיה, יהיה מוכן יותר. אקדמיות רבות שולחות את הזרוע שלהן, בדמות יחידת נוער שוחר מדע, ומזמינות נוער בבתי ספר להתנסות בניסויים מרחיבי ידע בהנחיית סטודנטים שמתנסים בהוראה. כך נחשפים התלמידים לחומר לימוד ייחודי, לצד מכשירים וטכנולוגיות מתקדמות, שלרוב לא מצויים בבתי הספר בשל מגבלות תקציביות. לכן, חשוב מאוד להזרים כספים למוסדות החינוך בכלל ובפריפריה בפרט, כיוון שניכר פער ברמת הסטודנטים שמגיעים מהמרכז לעומת הפריפריה וחשוב להעניק לכל התלמידים סל כלים מותאם שיאפשר להם נקודת התחלה שוויונית.
מה יוצא למדינה ולאזרח?
שיתוף הפעולה מאפשר הקמה של מקומות עבודה בפריפריה, דבר שמוביל משפחות להתיישב שם ולדרוש חינוך הולם. האקדמיה, ערוכה לקלוט את דור העתיד ובהינתן תמיכה ממשלתית הולמת, תעלה את הסיכוי של אלה להישאר בארץ ולאזן את המוחות הבורחים מהארץ בשנים האחרונות. מנגנון כזה נמצא באקדמיה באמצעות מלגות והטבות הניתנות לאזרחים החוזרים למוסדות אקדמיים בארץ הולדתם.
מדינה המבוססת על חינוך איתן, שמוכנה לקלוט את דור העתיד ולחנך במוסדות אקדמיים מולטידיסציפלינאריים, יצירתיים, המבוססים על חופש המחשבה והסקרנות הוא תנאי הכרחי להצלחה עבור כולם. באבולוציה ידוע שגיוון מיטיב עם היכולת לשרוד והשונה מוביל להפריה הדדית המובילה לדרך משותפת ומפתחת את היכולת להגיע לפתרונות ולהקמת פרויקטים משותפים.
עקרונות אלה הם גם בדנ"א של המכללה האקדמית להנדסה בראודה בכרמיאל, בחזונה להוביל בחינוך הנדסי ולהיות גשר בין האקדמיה לתעשייה.
בשיתוף המכללה האקדמית להנדסה בראודה כרמיאל
