בסוף 2025 חולל הנשיא טראמפ רעידת אדמה קטנה בארה"ב. הוא הוציא הוראה ניהולית שאוסרת על המדינות השונות החברות בברית, לקבוע ולאכוף חוקים משלהן שנוגעים לבינה המלאכותית. מדינות שיצאו כנגד ההוראה, הבהיר, יאבדו מיליארדי דולרים במימון פדרלי.
התגובה הייתה מיידית. מדינות כמו קליפורניה הדמוקרטית, שכבר העבירו חוקים משלהן כדי להסדיר את נושא בטיחות הבינה המלאכותית ומניעת הטיות, התמרדו כמובן. לצידן התייצבו גם מדינות רפובליקניות כמו פלורידה, ומעצבי דעה רפובליקנים כמו סטיב בנון, בטענה שטראמפ בגד ב"בייס" שלו ובחר לשרת דווקא את בעלי ההון מעמק הסיליקון.
כיצד קרה דבר כזה? מה יכול היה לגרום לטראמפ - שרגיש במיוחד לרחשי ליבו של ציבור הבוחרים - לפנות כנגד הבייס?
התשובה היא שטראמפ ויועציו הבינו אמת חשובה וגדולה: ארה"ב נמצאת בעיצומו של מרוץ חדש כנגד סין. כדי לנצח בו, היא צריכה לאמץ עקרונות דומים לאלו של סין עצמה: לכונן ספר חוקים אחד שמתגבר על הסביבה הרגולטורית המשוסעת האמריקנית. זהו צעד מהפכני, אבל טראמפ בחר לעשות אותו מכיוון שאין לו ברירה אחרת. ארה"ב צריכה לנצח במירוץ, ואם לא תעשה זאת - היא תמצא עצמה באיום קיומי ממשי מצד סין.
מהו אותו איום? שסין תפתח ראשונה את הטכנולוגיה הידועה כבינה מלאכותית כללית.
כדי למנוע מהתוצאה הזו לקרות, ארה"ב מוכנה לשנות את אופייה. ועל אף שמשקיעים חוששים ממצבים בהם הסביבה הרגולטורית יכולה להשתנות במהירות, דווקא המוכנות של ארה"ב להיכנס למרוץ בכל מחיר יכולה להסיר דאגה גדולה אחת מליבם: בועת הבינה המלאכותית לא עומדת להתפוצץ בקרוב. לפחות לא בדרך בה אנו חושבים.
כדי להסביר את ההיגיון מאחורי הטיעון הזה, אנו צריכים להבין קודם למה הבינה המלאכותית הכללית יכולה להיות הטכנולוגיה שתכריע את גורל המלחמה הגדולה הבאה - או שתאפשר לנצח בה בלי ירייה אחת.
על פסיכוזות ובינות
כדי לפענח מדוע טראמפ מוכן להמר על אהבת ההמונים שלו, צריך להבין את טיב האיום החדש. לא מדובר רק באיום צבאי, אלא גם תודעתי.
מכון ראנד פרסם בדצמבר 2025 דו"ח חדש בשם "לשחק עם מוחות" (Manipulating Minds). כותבי הדו"ח סקרו עשרות מקרים בהם בני אדם התדיינו עם בינות מלאכותיות, והגיעו למסקנה שהיא יכולה לגרום למקרים של "פסיכוזות" - כלומר, נתק מהמציאות ונכונות לפעול בהתאם. לפחות במקרה אחד, הקורבן הפסיכוטי רצח את אימו ואז התאבד. במקרים אחרים, הקורבנות מכרו את חפציהם ועברו למדינה אחרת, או שהתאבדו, או שפשוט הסתגרו בבתיהם ונכנסו לדיכאון.
כל המקרים האלו נגרמו בגלל הנטייה של הבינה המלאכותית להתאים את עצמה לאנשים שמדברים עימה, ולהסכים איתם גם על תיאוריות מוזרות ומוטרפות שהם העלו בפניה. היא חיזקה והעצימה את האמונות הקודמות שלהם, עד שהגיעו למצב של פסיכוזה קלינית. איש לא תכנן את הבינה המלאכותית בצורה שתסב נזק לאחרים. היא פשוט הייתה יעילה מידי בשכנוע.
כשגורמי הביטחון בוושינגטון קוראים את הדו"ח של מכון ראנד, הם לא רואים בו ניתוח פסיכיאטרי של התרבות בת זמננו, אלא תרחיש אימים צבאי. הם מבינים שהפסיכוזות באדיבות הבינה המלאכותית מספקות הצצה - בקנה מידה זעיר - לנשק הגדול הבא.
והשאלה שמהדהדת כעת במסדרונות הפנטגון היא זו: אם מודל שפה פשוט מסוגל לדחוף אדם יחיד לתהום של פסיכוזה, מה תעשה בינה מלאכותית כללית (AGI) שתופנה כנגד אוכלוסייה שלמה?
אין עדיין הגדרה רשמית ל"בינה מלאכותית כללית", אך הקונצנזוס הוא שמדובר במערכת שתשתווה - ואף תתעלה - על המוח האנושי בכל תחום. דמיינו מערכת שנהנית מיכולות שכנוע של פסיכולוג מומחה, מכריזמה של מנהיג כת, ומידע של איש מודיעין, ביחד ובאותו הזמן. דמיינו שאותה מערכת מסוגלת לנהל מיליוני שיחות שכנוע במקביל, באופן אישי, עם כל אזרח ואזרח.
בתרחיש כזה, סין לא צריכה לשגר טילים בליסטיים כדי למוטט את ארה"ב. היא פשוט צריכה "לשגע" אותה, מילולית. בינת-על עוינת תוכל לזהות את השסעים הקיימים בחברה, את הפחדים הכמוסים של כל קהילה, ולהזין אותם בנראטיבים מותאמים אישית שיובילו לכאוס מוחלט, לאובדן אמון במוסדות, ואפילו למלחמת אזרחים.
איך מתגוננים? כאן חוקרי ראנד קבעו במפורש: "ההשלכות של השימוש בבינה מלאכותית כללית כנשק ליצירת פסיכוזות… תלויה באופן קריטי בשאלה האם רק לתוקף יש בינה מלאכותית כללית, או שגם לארה"ב יש יכולות כאלה".
כלומר, אם ארה"ב רוצה להגן על עצמה מפני הבינה המלאכותית הכללית שסין תפתח, היא צריכה לוודא שגם לה יהיו מנועי בינה מלאכותית כלליים. אלו יוכלו לזהות את הניסיונות של בינת-העל העוינת לתקוף את מוחות האזרחים, ולסכל אותם מבעוד מועד.
לעקוף כל מגננת סייבר
התחזית הזו אולי נשמעת קיצונית, אבל היא לא אמורה להפתיע את המומחים להיסטוריה של המלחמה. בכל דור ודור, הטכנולוגיה סיפקה יתרון עצום בשדה הקרב, וגם מחוצה לו. המטוסים, הצוללות וכמובן הפצצה הגרעינית, הם דוגמאות לטכנולוגיות ששינו את פני המלחמה. אליהן יכולים להצטרף גם הרחפנים ממלחמת רוסיה-אוקראינה מהשנים האחרונות. מדינות שמסוגלות לפתח טכנולוגיה חדשה ומתקדמת מהר יותר מאחרות - נהנות מסיכוי גדול בהרבה לנצח במלחמה.
מדינה שתחמש את עצמה בבינה מלאכותית כללית, תזכה בכוח שמקביל לזה של מיליוני מדענים ומהנדסים אנושיים ברמה הגבוהה ביותר. הבינה המלאכותית תוכל להמציא עבור אותו ממשל את הפיתוחים הגדולים הבאים בשדה הקרב או בתעשייה. היא תשכלל את הנשקים הקיימים ותחשוב על איומים נוראיים חדשים. היא תגלה דרכים להאכיל את האוכלוסייה גם בעיתות מחסור ותצמצם את הסיכון שאותה אוכלוסייה תתמרד כנגד הממשלה.
אולי הכוח הגדול ביותר של הבינה המלאכותית הכללית יתבטא דווקא בעולם הסייבר. בינת-על שכזו תוכל לעקוף כל מגננה שהוקמה על-ידי בני אנוש פשוטים. היא תוכל לפרוץ לכל מכשיר שמחובר לרשת: לכל מחשב, לכל מצלמה, לכל שבב. מהרגע שמערכות אלו ייפרצו, אפשר יהיה להורות לבינה המלאכותית הכללית להשתיל בהן תולעים, וירוסים ונוזקות אחרות, שיותירו את המערכות האלו פתוחות להתערבות מבחוץ. וכמובן שאחת המטרות החשובות ביותר של הפריצה למערכות מחשוב לאומיות מתחרות, תהיה לשבש את פעילותן ולוודא שמדינות אחרות לא יצליחו להעמיד בינה מלאכותית כללית משל עצמן.
כשזה גודל הפרס - והאיום - המוטל על הכף, אין פלא שממשל טראמפ מוכן לפנות אפילו כנגד הבייס של עצמו כדי להגדיל את הסיכוי שארה"ב תפתח ראשונה את הבינה המלאכותית הכללית. טראמפ המשיך והתניע - ביחד עם סופטבנק, מיקרוסופט ו- OpenAI - את "פרויקט סטארגייט", במסגרתו יושקעו 500 מיליארד דולרים בהקמת מרכזי מידע, תחנות הכוח ורשתות החשמל והתקשורת הנחוצים כדי להמשיך לקדם את הבינה המלאכותית בארה"ב. במקביל, האמריקנים השיקו גם את "פרויקט ג'נסיס", שנועד לשלב את הבינה המלאכותית בכל תהליכי המחקר והפיתוח המדעי.
נסכם שהאמריקנים הבינו את גודל האירוע, שינסו מותניים ומוכנים לקרב.
אלא שגם הסינים לא יושבים בשקט בזמן הזה.
הדרקון התעורר
הסינים הבינו כבר ב-2017 שהם צריכים להשקיע בבינה מלאכותית, ועשו זאת בכל הכוח של מדינה שמונהגת על ידי שליט עליון אחד. מועצת המדינה של סין פרסמה את "תוכנית הפיתוח של הדור הבא של הבינה המלאכותית", במסגרתה הוצהר שסין תוביל את תחום הבינה המלאכותית בעולם עד 2030. המדינה כולה התגייסה לטובת היוזמה - והתוצאות ברורות.
כיום, המוסדות האקדמיים של סין מובילים בהפרש ניכר על יתר המדינות מבחינת מספר הפטנטים ומספר המאמרים המדעיים בתחום הבינה המלאכותית היוצרת. לסין יש יותר דוקטורים בתחומים שקריטיים לפיתוח בינה מלאכותית, כמו הנדסה ומתמטיקה. כ-60% מכל העובדים הסינים משתמשים בבינה המלאכותית לפחות פעם בשבוע בעבודתם. רק 37% מהעובדים האמריקנים מגיעים לאותה רמת שימוש.
החוקרים הסיניים מגיעים לגילויים והישגים שמתחרים באלו של המערב, וזאת למרות הניסיונות האמריקניים לעכב אותם באמצעות הגבלת הגישה הסינית לשבבים מתקדמים. הסינים הצליחו להבריח לתוך המדינה שבבים דרך חברות קש בסינגפור, הודו וטייוואן, או שהם פיתחו פרדיגמות אימון והרצה חדשות, שנסמכו על שבבים מוגבלים יותר - כפי שאפיזודת DeepSeek הוכיחה.
סין נערכת למרוץ ואפילו למלחמה. היא מוציאה בימים אלו לפועל את אסטרטגיית "דונגשו שיסואן", במסגרתה תוקם רשת עצומה שתשלב ביחד תקשורת, מחשוב ואנרגיה - הכל לטובת הבינה המלאכותית. חלק משמעותי מהתשתיות מוקמות באזור ההרים, במערות גדולות, קרירות ויבשות. אלו תנאים מושלמים להפעלת מרכזי מידע. צריך להיות חשדן במיוחד כדי לטעון שאותן מערות מספקות גם הגנה מצוינת מפני מתקפות מפציצים או טילים בליסטיים.
נסכם ונקצר סיפור ארוך: גם סין וגם ארה"ב מבינות היטב שהן נמצאות במירוץ ארוך טווח, שהפרס הראשון בו יהיה פיתוח הבינה המלאכותית הכללית ואולי גם שליטה בעולם. ואף אחת מהן לא מתכוונת לוותר לשנייה ולהגיש לה את הניצחון על מגש של כסף.
מה שמביא אותנו - סוף סוף - לטיעון המרכזי של המאמר: בועת הבינה המלאכותית לא תתפוצץ.
האם הבועה תתפוצץ?
בכל מפגש משקיעים כיום, מועלה אותו חשש: הבינה המלאכותית היא בועה. ודינן של בועות להתפוצץ.
קיימות סיבות שונות לחשוד ב"הייפ" הגדול שמאחורי הבינה המלאכותית. הטובה מביניהן היא, כנראה, עלות המחשוב הגבוהה. חברות הבינה המלאכותית כיום מדממות כסף בקצב גבוה. חברת OpenAI שרפה שמונה מיליארד דולרים השנה וצפויה לחרוך עוד 115 מיליארד דולרים עד 2029. אפילו ההכנסות המרשימות של החברה, שמוערכות במיליארד דולרים לחודש, אינן יכולות להתמודד עם קצב הוצאת המזומנים המסחרר הזה.
אפשר להבין מדוע המשקיעים מבועתים מהאפשרות שהשקעות הענק בבינה המלאכותית יתבררו כטעות גדולה. הפעלת מרכזי מידע עולה הרבה מאד כסף. סביר מאד להניח שהחברות הגדולות - מ- OpenAI, דרך מיקרוסופט ועד גוגל, אמזון ופייסבוק - מציעות את שירותי הבינה המלאכותית שלהם בהפסד משמעותי. הן עושות זאת מתוך ניסיון נואש להשיג יותר מידע מהמשתמשים (שיעזור להן לאמן בינות מלאכותיות חזקות ויעילות יותר) ולתפוס נתח שוק גדול יותר. אבל הרגע עלול להגיע בו בעלי המניות יחליטו שהגיע הזמן לעצור את החגיגה. לחילופין, ייתכן שתסתמן האטה בקצב הפיתוח של הבינה המלאכותית, שתגרום למשקיעים להבין שלא יקבלו החזר בקרוב - והם יתחילו למשוך את הכסף בחזרה.
אם זה יקרה, כך אומרים החוששים, עלולה להתחולל מפולת שתגרום להתפוצצות בועת הדוט.קום להיראות כמו משחק ילדים.
איש אינו יכול לדעת, כמובן, אם פיצוץ הבועה יתרחש בקרוב או בכלל. אבל בהינתן כל הראיות לכך שאנו כרגע בעיצומו של מירוץ חדש בין המעצמות, אני רוצה לטעון שגם אם ייווצר חור בבועה - הממשלות יזדרזו לבצע בה הנשמה מלאכותית במהירות. ארה"ב וסין ישאירו את הבועה נפוחה, לפחות עד רמה מינימלית מסוימת. אף אחת מהן לא תהיה מוכנה לתת לחברות שעשויות להניב את הבינה המלאכותית הכללית, להתאייד לאוויר החדר.
משקיעים אולי משחקים לטווח הבינוני-קצר, אבל מדינות משחקות לטווח הארוך. ובראייה צופה פני עתיד, הפרס הגדול עשוי להיות עשור בלבד לפנינו. לא רק שהוא כל כך, כל כך מפתה, אלא שכישלון במירוץ יהפוך לאיום בטחוני-קיומי.
אל תחששו לבועה. הממשלות ישמרו אותה בכל כוחן. הבינה המלאכותית אולי אינה "גדולה מכדי להיכשל", אבל היא בהחלט "חשובה מכדי להיכשל".
האם המשקיעים יכולים להירגע? אני חושש שלא. ממשל טראמפ אינו פראייר והוא ידרוש לקבל נתחים וטובות הנאה משמעותיות מהחברות שיציל. וגם אם החברות ישרדו את הזעזוע, מחיר המניה המנופח שלהן בנאסד"ק בוודאי לא יישאר כפי שהיה. ובכל זאת, גם בתרחיש אימים כזה, לפחות המשקיעים יכולים לדעת שיש להם תעודת ביטוח מפני פיצוץ מלא של הבועה.
בעולם הנוכחי, בו דבר כבר אינו קבוע וכל שנה מביאה זעזוע חדש, גם זו נחמה.
הכותב הוא חוקר עתידים ובינה מלאכותית באוניברסיטת תל אביב. מחבר הספרים "המדריך לעתיד" ו"השולטים בעתיד"
