מבצע "עם כלביא" היה לכאורה קצר, אך הנזק והפגיעות הקשות שהסבו הטילים האירנים, היה כזה שלא הכרנו קודם. האיראנים כיוונו על מנת לפגוע ולחבל בחוסן הלאומי, ומתקנים אסטרטגיים וחיוניים נפגעו מטילים וספגו נזק עצום, ביניהם המרכז הרפואי סורוקה מקבוצת כללית ומכון ויצמן למדע. מדובר בשני מתקנים משמעותיים, שממשיכים, גם היום, לאסוף את השברים ולקיים פעילות שגרתית, ככל האפשר, למרות הפגיעות הקשות.
"ערוכים לטיפול דחוף באופן מלא"
את הסרטון הוויראלי של הילד הדרומי שצילם את הפגיעה בסורוקה וצעק: "בראש של אמא שלי, הלך סורוקה", אף אחד לא ישכח. הוא צולם ב-19 ליוני השנה, כשטיל בליסטי כוון לבית החולים סורוקה, ופגע בבניין הוותיק ביותר במתחם. סורוקה, המרכז הרפואי המרכזי בנגב המשרת כבית חולים על כמיליון תושבים, ספג פגיעה בליבת פעילותו, במיוחד בבניין האשפוז הכירורגי הצפוני. הפגיעה גרמה לנזקים כבדים בבניין שספג פגיעה ישירה ובבניינים סמוכים: תקרות קרסו, חלונות נשברו, קירות נפגעו, מערכות ותשתיות חיוניות כמו מים וגז מיזוג אוויר, מעליות ועוד ניזוקו. למרבה המזל, מספר ימים ושעות קודם לכן פונו מטופלים שהיו מאושפזים בבניין לאזורים ממוגנים ולמרתפים, מה שהציל חיי אדם. אמנם לא היו קורבנות בנפש, אך 80 איש נפגעו, בעיקר עם פציעות קלות או פגיעות דחק, ונזקקו לטיפול.
"כמו בכל יום, הגעתי לעבודה בשעה 6:45, כשסביב השעה 07:00 נתקבלה התרעה להגיע למרחבים מוגנים. מכיוון שבניין ההנהלה לא ממוגן, רצנו למרחב המוגן שבבניין השכן. שמענו בום ענק. כל הבניין רעד והבנו שככל הנראה מדובר בפגיעה מאוד קרובה אלינו", מספר פרופ' שלומי קודש, מנהל המרכז הרפואי. "התחלתי לנהל את האירוע מתוך המקלט. ראשית ולפני הכול היה לי חשוב להבין אם יש חלילה הרוגים או נפגעים קשים. כאשר הבנו שזה לא המצב, הדאגה הבאה הייתה לגבי מצב הבניינים שנפגעו וחשש מקריסות".
תאר לי את הבניין שנפגע.
"הטיל פגע בבניין הוותיק והראשון שנבנה בבית החולים. הוא מופיע בתמונה היסטורית, יפיפייה, כי פעם הוא היה המבנה היחיד במתחם. כיום הוא מוקף במבנים נוספים. מדובר בבניין בגובה 6 קומות, ובו 7 מחלקות אשפוז והרבה פונקציות רפואיות אחרות. בסופו של דבר הפגיעה השביתה בסה"כ מעל 500 מיטות אשפוז, ותשתיות נוספות כולל מעליות, מים וחשמל. כיום מדובר בבניין היחיד במתחם שעדיין לא כשיר לאכלוס. אמנם הבניינים שמסביב נפגעו גם הם, אבל תוך כמה שבועות הם חזרו בהדרגה לפעילות חלקית כש מרבית הנזקים תוקנו. כיום כ-3 חודשים אחרי, עומדים לרשות תושבי הנגב הלכה למעשה כ-25% פחות מיטות אשפוז".
היה לכם מזל גדול.
"ההחלטה שלקחנו ביום שלפני הפגיעה התגלתה כהחלטה טובה במיוחד. התייחסנו ברצינות למבצע 'עם כלביא', נערכנו ושלושה ימים קודם אפילו קיימנו דיון שמטרתו לתכנן כיצד נגיב אם יפגע טיל בסורוקה. ביום רביעי, יום לפני הפגיעה, החלטנו לפנות את מחלקות האשפוז בקומה העליונה של הבניין שנפגע. חשוב לזכור שהטיל יכול היה להגיע גם יום לפני. אי אפשר להיכנס לכל אירוע כשמתבססים על מזל, ומכאן הדחיפות למגן את בית החולים בהקדם האפשרי. אפרופו מזל – גם המקורות היהודים אומרים שאסור להסתמך על נס בלבד".
מה מצב המיגון כיום?
"בית החולים ממוגן חלקית. 22% מהמיטות בשגרה ממוגנות. חלק משיקום בית החולים כולל הכנה טובה יותר לאירוע הבא, שלצערי הרב, כנראה שיגיע. בלי להפחית לרגע מעוצמת הפגיעה באתרים אחרים, יש הבדל בין עסק שהושבת, פגיעה בפרנסה או מגורים, לבין פגיעה במקומות אסטרטגיים וקריטיים למדינה, שעליהם האוכלוסייה מתבססת בחיי היום-יום. אנחנו מאמינים, וגם הממשלה יודעת, שהפתרון הנכון הוא לבנות בניין ממוגן שיכלול את כל התשתיות להצלת חיים. אנחנו שואפים להגיע למצב ש-70% מהמיטות בסורוקה ממוגנות. כתבנו הצעה מסודרת ומפורטת שהוגשה לממשלה ולמשרד הבריאות - לבניין ממוגן, בניין 'התקומה' - 70,000 מ"ר, ובתוכו כל הציוד והיכולת להציל חיים, גם בחירום: חדרי ניתוח, חדרי צנתור לב ומוח, מערך לב ומוח, טיפולי דיאליזה, מערך דימות, טיפול נמרץ ומחלקות אשפוז, שכיום נמצאות באפס אחוז מיגון וחייבות לעבור לבניין ממוגן".
ולמה החזרת המבנה שנפגע לפעילות שוטפת לוקחת כל כך הרבה זמן?
"בית החולים מהווה תשתית עיקרית בנגב ואני יודע שגם משרד הבריאות וגם משרד האוצר מודעים לכך ופועלים בכיוון, רק שבסופו של דבר דרוש תקציב. אנו מצפים שבקרוב תתקבל ע"י הממשלה ההחלטה לתקצוב, שיקום ומיגון בית החולים. הפעילות היא מול מס רכוש, להם - ובלי כל שיפוט, אין באמת התייחסות מספיקה בחוק לבית חולים. אנחנו עושים מה שאפשר ולא מחכים - אבל תגיע הנקודה שבה בלי תקציב לא נוכל להמשיך. אם נגיע לעוד סבב עם איראן כשאנחנו לא ממוגנים זה גרוע מאוד".
מה המשמעות עבור אוכלוסיית הנגב?
"אנחנו ערוכים לטיפול דחוף באופן מלא: טיפול בפצועים מהלחימה בעזה, בתאונות ובכל תושב הנגב שיש לו מחלה קשה, כמו סרטן או שזקוק לניתוח דחוף. גם אם יגיע חטוף במצב קשה ויצטרך להתפנות לסורוקה אנחנו ערוכים. ברור שזה בא על חשבון השגרה: ניתוחים אלקטיביים, כמו ניתוחי כפתורים באוזניים או ניתוחי קטרקט, נדחים. האחריות לבריאות תושבי הנגב היא שעומדת בראש סדר העדיפויות שלי. מדובר בצו שעה לאומי חיוני".
האם אירועי ה-7 באוקטובר לימדו אתכם להתנהל תחת אש בצורה טובה יותר?
"ברור. אנחנו מתחקרים כל אירוע שקורה בבית החולים. מדובר בעשרות לקחים קטנים. לדוגמה מיגון המעבדות הרפואיות ונושא תרומות הדם. בשבת השחורה לא הייתה לנו היכולת להתרים דם בהיקפים גדולים ובמבצע 'עם כלביא' היינו מוכנים. אחד הלקחים מיום פגיעת הטיל האירני הוא בית מרקחת ממוגן. בית המרקחת של בית החולים נהרס בפגיעת הטיל ואנחנו פועלים להפעיל בית מרקחת חירום למצבים כאלו. כמובן שאנחנו חולקים את כל הלקחים שלנו עם מערכת הבריאות".
אתה יודע לומר שכוונת האירנים הייתה פגיעה ישירה בבית החולים?
"חד משמעית כן. הטיל שפגע ספציפית בסורוקה הוא בטווח דיוק של 50 מטר. מה שאומר שהטיל היה מכוון לסורוקה כי ברדיוס של 50 מטר או 100 מטר מהפגיעה זה עדיין בשטח בית החולים. הם כיוונו לתשתיות אנרגיה קריטיות ולפגיעה תדמיתית, לראיה הפגיעה במכון וייצמן ובסורוקה. הצוות בסורוקה מרגיש מטווח וחושש שמדינת ישראל תשאיר אותו ללא מיגון. סורוקה עובד 24/7 וכשיש מחלקה שהיא לא ממוגנת, הצוות לא יכול להיכנס למקלט כי הוא חייב להישאר עם המטופלים. המדינה חייבת להבין שעובדי מערכת הבריאות ראויים למיגון, בין היתר כי בית חולים, ובמיוחד את סורוקה, אי אפשר לסגור. אציין שמשרד הבריאות מאוד רוצה את התקומה שלנו, זהו אינטרס אסטרטגי ממעלה ראשונה".
ראית את הסרטון הוויראלי של הילד שצועק ש"הלך סורוקה"?
"ברור שראיתי. ראשית הדבר מעיד על המרכזיות של סורוקה בחיי תושבי הדרום. זה לא רק בית חולים, ולראייה: ילד שמבין מה המשמעות האמיתית של פגיעה בסורוקה. הוא ראה מיד מה שהרבה אחרים לא ראו או לא האמינו שיקרה. מדובר במעסיק האזרחי הכי גדול בנגב, ארחיק ואומר שהנגב נולד בסורוקה. הילד בסרטון משקף את התחושה של כולנו שחשוב להבין אותה".
שנתיים לתוך המלחמה, בית החולים שאתה מנהל נמצא בחזית, מה שלומך?
"אלוהים זימן לי את האפשרות להיות במצבים שמאפשרים לי לעשות טוב. השבוע קיבלנו את פרס יגאל אלון בבית הפלמ"ח; בדבריי שם אמרתי, ברוח המילים שמהדהדות בבניין הזה: 'מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר, אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח'".
מדע משנה חיים
בבוקר ה־15 ביוני 2025, פגעו שני טילים בליסטיים בשטח קמפוס מכון ויצמן למדע ברחובות. הפגיעה הותירה נזק כבד: חמישה מבנים נהרסו, עשרות מבנים נוספים נפגעו ברמות שונות, ולמעלה מ-50 קבוצות מחקר הושבתו. למרות הנזקים הקשים, לא היו נפגעים בנפש, שכן הפגיעה התרחשה בשעות הלילה. לצד השבתת פעילות המחקר, החוקרים במכון תארו את הפגיעה כנזק של ממש למגדלור המדעי של ישראל.
פרופ' רועי עוזרי, פיזיקאי וסגן נשיא פיתוח משאבים ותקשורת במכון ויצמן, מתגורר סמוך למכון. "יומיים לתוך המלחמה, בשעה 3:00 בבוקר, התעוררנו לאזעקות ונכנסו לממ"ד", הוא מספר. "שמענו את הפיצוצים, ואי אפשר היה לפספס שמדובר בפגיעה קרובה, הבניין רעד והבנתי מיד שיש פגיעה באזור. כשניתן היה לצאת מהמרחב המוגן יכולתי לראות מחלון ביתי את הפגיעה במכון. חשוב להבין, כ-70% מהמדענים במכון גרים בקמפוס עצמו. מכון ויצמן הוא קהילה, הוא לא רק מקום עבודה, יש בקמפוס, גני ילדים ומסעדות, והוא נראה קצת כמו קיבוץ. המזל הגדול שהטיל לא נפל באזורי המגורים".
כבר באותו בוקר, מדענים רבים הגיעו לזירת הפגיעה שנתגלתה לנגד עיניהם. "ראינו שתי פגיעות ישירות בקמפוס, אבל אפשר היה להבין שהרבה בניינים נפגעו מההדף. כחלק מההיערכות לפני המלחמה הורדנו חומרים מסוכנים למקלטים אך באחד הבניינים פרצה שריפה רצינית".
מה אומדן הנזק?
"50 בניינים במכון נפגעו, כשחמישה מהם נפגעו משמעותית ויצאו מכלל פעילות. מתוך 270 קבוצות מדעיות במכון, 52 איבדו מעבדות, ציוד וגם נכסי מחקר (17%). נכסי מחקר הם לעיתים דיגיטליים, שלא נפגעו מפגיעת טילים, ולעיתים מדובר בנכסים פיזיים שהפגיעה השמידה. אחד הבניינים שנפגעו קשות היה המרכז לחקר הסרטן ושם היו נכסים פיזיים שאבדו כמו דגימות של גידולים או תאים שעברו שינוי גנטי. בנוסף אחד ממרכזי האנרגיה במכון נפגע ותשתיות כמו חשמל או מים, קירור ממצאים - לא עבדו כראוי. רכשנו מיד מקררים מקפיאים והוצאנו נכסי מחקר לטובת אכסונם במקום ראוי. עדיין, יש לא מעט קבוצות שאיבדו נכסי מחקר", מדגיש פרופ' עוזרי ומסביר: "הדרך היחידה לתרגם את היקף הנזק העקיף של הנכסים הפיזיים היא לשאול כמה זמן קבוצות המחקר הפסידו".
מה לגבי הנזק הישיר?
"הנזק הישיר הרבה יותר קל לכימות: אלפי פריטי ציוד, בניינים וגם עלות פתרונות הביניים. לדוגמה שכרנו שטחים באזור התעשייה. מדובר בנזק ישיר של כ-2 מיליארד שקלים".
מהן הפעולות שעשיתם כדי להציל את מה שניתן ולהמשיך בפעילות המכון?
"פעלנו לפי סדרי עדיפויות. ב-48 השעות הראשונות, עשינו את הדברים הבהולים, החזרת אספקת חשמל ומיזוג לחיות מעבדה, הוצאת נכסי מחקר, והעברת הסטודנטים הזרים למלון במעלה החמישה. בהמשך טיפלנו בקבוצות המחקר שנפגעו באירוע: הן איבדו את שטח המחקר, וציוד שהושמד בשווי מאות מיליוני דולרים באותו הלילה. קבוצות עבודה שלא נפגעו הצטמצמו וקלטו בשטחם קבוצות שנפגעו, שכרנו שטחים באזור הביו טק ברחובות ורכשנו מבנים יבילים שישמשו כמשרדים עד לתום השיפוץ. כל הקבוצות שנפגעו חזרו לעבודה, כעת אנחנו בשלב השלישי והארוך: להתחיל את שיקום הבניינים. 50 בניינים הצלחנו להחזיר לעבודה תוך שבועיים. החמישה שנפגעו קשה יחזרו לפעילות בין שנה לחמש שנים, לשם כך יצרנו תקציב חירום".
הרגשת תמיכה מקולגות בארץ ובחו"ל?
"כן, קיבלתי עשרות מיילים מקולגות ומאנשים שאני מכיר. זה היה מרגש ונוגע ללב, בוודאי באקלים הנוכחי. קיבלנו הרבה מאוד פניות להצעות סיוע ותמיכה, החל מהלוואות וציוד וכלה באירוח סטודנטים".
מה לגבי תרומות?
"הן בהחלט קיימות. אני מזהה רצון לעזור, עם זאת, העזרה הזו לא יכולה להחליף את הסיוע מהמדינה. מדובר בסכומי עתק וכל תורם שואל: 'היכן המדינה? אני מוכן לתרום אם גם המדינה נכנסת מתחת לאלונקה'".
לדבריו, מכון ויצמן מלווה את מדינת ישראל מיום הקמתה. "כאן נולדו בין היתר, המחשב האלקטרוני הראשון והפארמה הישראלית. בסופו של יום המנוע הכלכלי של ישראל, הוא כלכלה מבוססת ידע וזו תזמורת שחייבת להמשיך לנגן. אני מאמין בקהילת המכון, שהתגייסה באופן ראוי לשבח ברובד הכי אנושי ובסיסי. האחדות הזו היא מקור עוצמה בלתי רגיל", מסכם פרופ' עוזרי.
